אחד המאמצים בתחום הקורונה הוא למצוא תרופה קיימת שתועיל גם לחולי קורונה. לפעמים זה עובד. אבל מה שלימדו אותנו שלושת החודשים האחרונים הוא שבדרך כלל לא, ותרופה לא מתאימה יכולה אף להזיק לחולה.
תכנית מענקי המשפחה שהציגו אמש (ד') ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ, בה מעניקים בין 750 ש"ח לרווקים ועד 3,000 ש"ח למשפחה עם שלושה ילדים ויותר היא פשוט תרופה שלא מתאימה למחלה.
– מה מניע את אנשי "המצור על בלפור"?
– מחאת העו"סיות לא מתלהמת מספיק כדי לקבל זמן מסך
– שקד בחוץ: נבחרו חברי הוועדות למינוי דיינים ושופטים
מתי נכון לשפוך כסף על הציבור? כאשר המשבר הוא בעיקרו כלכלי, ואז נוצרת תופעה של כדור שלג והנעת המשק. אבל במקרה הנוכחי זאת תרופה שלא מתאימה למחלה
שוב להבין, הרעיון של "לשפוך כסף" על הציבור, בכל מיני צורות, הוא לא רעיון חדש. הדבר הזה נעשה לא פעם על ידי ממשלות ובנקים מרכזיים כמענה למשברים כלכליים. דרך מקובלת אחת לעשות את זה היא מה שכולנו מכירים בשם "הורדת ריבית". אם האשראי זול יותר ונגיש יותר, אנשים משתמשים ביותר כסף. דרך אחרת לעשות אותו דבר היא הורדות מיסים, ויש כמובן עוד דרכים. מענקים זו אחת מהן.
מתי נכון לשפוך כסף על הציבור? כאשר המשבר הוא בעיקרו של דבר כלכלי, ואז נוצרת תופעה של כדור שלג. מחסור בכסף אצל הצרכנים יוצר ירידה בביקושים, היצרנים מפטרים עובדים, נוצר מחסור נוסף בכסף אצל הצרכנים וחוזר חלילה. מי שתיאר (כמובן באופן הרבה יותר מדעי ומפורט) את התופעה הוא הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס, והאירוע שהביא אותו לפיתוח התיאוריה הזו הוא השפל הכלכלי הגדול שהחל בארה"ב בשנת 1929 ולמעשה נמשך למעלה מעשור, והשפיע על מרבית העולם המערבי של אז.
לפי גישתו של קיינס (שאני כמובן מציג כאן באופן מאוד שטחי), במצב כזה של משבר כלכלי הממשלה צריכה להזרים לשוק כסף באופן מלאכותי, ולבלום את כדור השלג. הרעיון הוא להגביר את הביקושים באופן מלאכותי ובכך "להתניע" את הכלכלה בכוח. קיינס הראה גם כיצד כל סכום שהממשלה מזרימה למשק מתורגם לעליה גדולה בהרבה בתוצר, וממילא משתלמת לכלכלה. לשיטתו, שכלכלנים רבים עד היום תומכים בה (ומכונה "קיינסיאניזם"), מותר ואף רצוי שלצורך כך הממשלה תלווה כסף ותגדיל את החוב שלה, כי בטווח הארוך זה ישתלם למשק כולו.
את הכסף צריך להשקיע בשני אפיקים עיקריים: בריאותי – מחקר ופיתוח של תרופות וחיסונים, בניית מערכים אנושיים, וכלכלי – אלו שבעקבות המשבר לא מצליחים להחזיק את הראש מעל המים
עד כאן מעט כלכלה. אבל במקרה הנוכחי הפתרון הזה פשוט לא מתאים. נכון, יש צניחה בביקושים בענפים רבים. אנשים חוששים לצאת למסעדות, מעדיפים לא ללכת לקניון, ובאופן כללי ממעטים לרכוש מוצרים ושירותים יחסית לימים רגילים. אבל הסיבה העיקרית לכך היא החשש שלהם מפני הקורונה. משפחה שתקבל מענק של 3,000 ש"ח לא תפסיק פתאום לחשוש ללכת לקניות בקניון. הזרמת כסף לכלל האזרחים ודאי לא תוכל לאושש ענפים שנסגרו לחלוטין בגלל הקורונה כמו מופעי התרבות, או כמעט לחלוטין כמו ענף האירועים. בקיצור: מדובר במשבר שסיבתו איננה כלכלית פנימית, כמו משבר אשראי או קריסה פיננסית, אלא ריאלית. נעוצה במציאות שנוצרה עקב מגיפת הקורונה. ולכן הזרמת כסף סתם לתוך השוק איננה יעילה ולא תפתור כלום.
את הכסף צריך כרגע להשקיע בשני אפיקים עיקריים. הראשון הוא השקעה מאסיבית מאוד בכל מה שיאפשר בסבירות מסוימת לקצר את המשבר. מחקר ופיתוח של תרופות וחיסונים, בניית מערכים אנושיים וטכנולוגיים שיאפשרו לצמצם מאוד את ההדבקה בתקופת הביניים עד מציאת חיסון ועוד.
אפיק ההשקעה השני הוא סיוע משמעותי ממוקד במי שהקורונה גורמת לו לטבוע כלכלית, אלו שבעקבות המשבר לא מצליחים להחזיק את הראש מעל המים. מה שהממשלה נתנה להם עד היום לא מספיק, וחלק מהם פשוט לא מצליחים לשרוד. לתת כסף לכולם ולבנות על זה שהאזרחים יעבירו אותו ממי שזקוק לו למי שלא זה לא יעבוד. צריך להשקיע הרבה יותר כדי למקד את הסיוע במי שזקוק לו ולא במי שאיננו זקוק לו. עבור מי שזקוק, המענק המשפחתי המדובר הוא פשוט לעג לרש, ומי שאינו זקוק, ממילא לא ישתמש בו כרגע כדי להניע את הכלכלה, פשוט בגלל אופי התקופה והמשבר. לפעמים מותר וצריך לנהל מדיניות כלכלית גירעונית, אפילו באופן קיצוני. אבל גם את הכספים האלו חייבים להוציא בחכמה, אחרת המשבר לא מאט אלא דווקא מחריף.
