האגדה על הגמדים המתנדנדים נפוצה מאוד. היא קנתה לה שבת בסיפורים של רבים מאזרחי ישראל, אבל היא מהלכת קסם בעיקר על ימנים. וכך גורסת האגדה: כשגלעד מנווה־צוף נוסע במכונית שלו בכל בוקר לעבודה, מדי פעם הוא נופל ברדיו על תוכנית שמראיינים בה בזה אחר זה "מומחים" מהצד השמאלי של המפה. עד שניתן פתחון פה למישהו מהשבט הימני – הוא תמיד יצטרך להיות במגננה.
ההטיה הזאת משגעת את גלעד. לפעמים הוא כמעט עושה תאונה כשהוא שומע את המגיש בעוד שאלה מניפולטיבית, לפעמים הוא נוגח את ראשו בהגה בייאוש וצועק כאילו הרדיו שומע, או פשוט מזפזפ בזעם לתחנה אחרת. אבל אל תדאגו, לפחות לא לגלעד. הדעות שלו מוצקות, עמדותיו האידיאולוגיות מנוסחות בבהירות על לוח ליבו. המניפולציה לא תצליח לשנות אותו אפילו במילימטר. ההפך, כל ריאיון כזה רק מבצר אותו עמוק יותר בימין. כן, זהו גלעד מנווה־צוף.
לעומתו – כך גורסת האגדה – שוכן לו אי שם, איפשהו בין הוד־השרון לראשון־לציון, שבט הגמדים המתנדנדים. גם הגמדים המתנדנדים נוסעים בכל בוקר לעבודה, וגם הם קולטים את אותן תחנת רדיו. אבל בניגוד לגלעד, איתם יש בעיה. הגמדים קונים את המניפולציות. הם לא יודעים לצווח "הטיה שמאלה" כשהם נתקלים באחת כזאת. הם בסך הכול גמדים. בסוף הם בולעים את ההטיה, או גרוע יותר, היא טורפת אותם. או אז, ההתנדנדות התמידית שלהם נפסקת, והם נתפסים על צד שמאל. הופכים להיות גמדים של מישהו אחר.
המיתוס הזה חזק בימין עד כדי כך שנראה שהוא הדביק אפילו את מנהיג המחנה, בנימין נתניהו. לפי החשד, ראש הממשלה הלך רחוק מאוד, ובמקרה הטוב על חבל דק מאוד מבחינה פלילית, כדי להשיג סיקור תקשורתי חיובי. זאת הבעת אמון גדולה בכוחה של העיתונות, והבעת אי אמון גדולה בציבור. אבל לדעתי זאת אגדה.
עוד דעות באתר מקור ראשון
–הטיפול בגרעין האיראני: רק השמדת התשתיות תפתור את הבעיה
–זרקור לתופעה: הקשר הבעייתי בין שופטים לפרקליטים
–פרשת המסרונים: דרושה ועדת חקירה למערכת האכיפה
נדמה לי שמעולם לא שינה אדם את דעתו בגלל ריאיון ברדיו, למרבה צערי האישי. העמדות האידיאולוגיות של כולנו, משמאל ומימין, הן נגזרת של הזהות שלנו. של השבט, לא של הרציונל. חשיפת העובדות והצגתן באופן מסוים לגבי אדם כזה או אחר, או מעשה כזה או אחר, עשויות לשנות את דעתנו באופן נקודתי. אבל התקשורת לא מסוגלת לייצר שינוי תפיסתי יסודי, שיגרום לתזוזת הקלפיות, למעבר משבט לשבט. אפשר אולי בסיקור ארוך טווח להשפיע על מגמות, כמו למשל המהפך שחל בתוך עשרים שנה בדעת הקהל הישראלית ביחס למדינה פלסטינית, או לקבע תדמיות של ציבורים ויחידים. אבל לא יותר מזה. וגם, קשה עד בלתי אפשרי להנדס את זה.
מן הסתם לא נסתרה מעיני ראש הממשלה העובדה שכגודל הכותרות השליליות לגביו, כך תופחת עמודת הליכוד בסקרים. איך הוא עצמו כתב בפייסבוק? "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". ובכל זאת, אביב בושינסקי סיפר השבוע בגלי צה"ל ששמע את נתניהו אומר ש"אי אפשר להיות ראש ממשלה בישראל בלי כלי תקשורת". תיקי 2000 ו־4000 הם הוכחה גדושת עדויות והקלטות לניסיון לכאורה של ראש הממשלה להעביר את הקביעה הזאת לפסים מעשיים. הרושם הוא שזה מעבר לרצון הטבעי של כל אחד לשמוע על עצמו דברים טובים ולא רעים.
נכון, אסור לזלזל בכוחן של מילים. "בעשרה מאמרות נברא העולם". אך יחד עם זאת, לא כדאי להפריז במשקל שנותנים להן.
האמונה הפטרונית והמתנשאת שבימין הרך ובמרכז הפוליטי עשויים יותר לנהות אחרי מניפולציות, מקורה בטעות אופטית. העובדה שיש 20־30 מנדטים מתנדנדים במרכז שמכריעים למעשה את הבחירות כלשון מאזניים אמנם נכונה במישור הפוליטי, אבל במישור האידיאולוגי התפיסות שלהם מגובשות בדיוק כמו שלכם. הפתק שלהם מתנדנד, הזהות לא. הגמדים המתנדנדים לא באמת קיימים. זאת אגדה.
