בסוף כל "סערה ציבורית" יושב יועץ תקשורת ומנסח התנצלות. לכאורה, ישאל הקורא, כמה מסובך זה כבר יכול להיות? ובאמת, יענה הכותב, רק לכאורה. ניסוחי ההתנצלות של מושאי ה"סערה" רבים ומגוונים הם והכל תלוי בשאלה מהו המסר שברצונם להעביר. מהי התדמית שאיתה הם בוחרים להישאר אחרי ועד כמה הם מצליחים לאזן בין האגו שנפגע כשצריך להודות בטעות, לבין המחשבה שחולפת בראש: "לעזאזל, הפעם באמת פישלתי".
וכמו אותו "הליקופטר", מוביל הדירות במערכון של הגשש החוור, המייעץ ליורם קרקר איך להתנצל בפני אשתו, "תהיה גבר, תשפיל את עצמך, תהיה גבר, תהיה סמרטוט", כך, בערך, נראות רוב ההתנצלויות של האושיות הציבוריות בטוויטר. בין הרצון לצאת גבר לבין ההבנה שלא ירדו ממך עד שלא תעשה מעצמך סמרטוט. ועל הטווח הזה נעות רוב ההתנצלויות.
הדוגמה הבולטת ביותר השבוע היא חבר הכנסת מ"יש עתיד", עידן רול:
הפיד סער על הציוץ המופקר הזה (אפילו ג'יי.קי רולינג לא הייתה מצליחה לדמיין מה היה קורה פה אם ח"כ מהימין היה כותב את הציוץ הזה) בצורה הכי בוטה שאפשר:
אפילו משמאל הייתה מי שלא יכלה להישאר אדישה למי שקרא בצורה הכי ברורה שאפשר לא לקיים את הנחיות הבידוד וההרחקה של הממשלה כדי לעצור את התפשטות הקורונה:
ואז הגיע נשיא המדינה, שעסוק בדרך כלל בגינויים של בני עמו מימין, שאפילו בשבילו הציוץ של רול היה צעד אחד יותר מדי:
אז כשנשיא המדינה גוער בך בפומבי אי אפשר להישאר אדיש. אז מתחילים עם הבהרה:
ופה צריך להגיד: זה נוסח ההתנצלות הבזוי ביותר שיכול להיות. "זה לא אני, זה אתם" קלאסי. "טפשונים שכמוכם", אומר הסבטקסט, "חשבתם בטעות, שאם אני כותב שהציבור לא צריך לציית הכוונה היא שאני קורא לציבור לא לציית, וזו כמובן בעיה אקוטית בהבנת הנקרא שלכם. אבל זה בסדר, טעיתם וכל אחד יכול לטעות. אני סולח לכם".
זה המשיך גם למחרת בתוכנית הבוקר "קלמן-ליברמן":
אז הציוץ עדיין באוויר, הציבור מטומטם וח"כ רול התקדם הלאה. אבל האמת היא שאולי רול צודק. הוא עדיין ח"כ, עוד יומיים אף אחד כנראה לא יזכור מיהו ושום דבר נורא לא באמת קרה (בהנחה שח"כ רול לא באמת גרם לאנשים לא לקיים את ההנחיות).
הקצה השני של ההתנצלות, יותר בסגנון "תשפיל את עצמך, תהיה סמרטוט" שייך דווקא למי שככל שהתנצל יותר, חטף יותר על הראש. הוא לא שליח ציבור, והוא מוכר אפילו פחות מעידן רול, והאירוע הזה קרה לפני 5 שנים במסגרת משפחתית פרטית, ובכל זאת לא משנה מה עשה, ועד כמה התנצל מעומק הלב הוא לא הצליח להנמיך את הלהבות.
הכירו את רועי עוז, שאולי שמעתם את כינוי הבמה שלו "רוי בוי". בסוף השבוע התרוצץ ברשת סרטון שבו מעודד הבחור את ילדיו "להאכיל בדואי". סרטון מכוער לכל הדעות.
( רק אומר האדון שצילם את זה זה האחד והיחיד רוי בוי pic.twitter.com/Y6ABhnkmWZ
— BigDen (@Big_Shaqid) July 11, 2020
גם במקרה הזה כמובן, הרשת שחטה אותו שחיטה למהדרין:
ועוד ועוד על זו הדרך. ההתנפלות הייתה כל כך מרעישה שאפילו המשטרה, בצעד פופוליסטי וסלחו לי על חוסר הנימוס, אידיוטי, הבטיחה לחקור את המקרה. כי נגמרו כל הפשעים בעולם וחוקרי המשטרה מסתובבים חסרי מעש וכל מה שנשאר להם לעשות עם כוח האדם המיותר שלהם זה לחקור סרטון משפחתי עם ניחוח גזעני:
במקרה הזה אפילו לא היה צריך נזיפה מהנשיא. רוי בוי התנצל כמה פעמים. בכל הרשתות אבל זה לא עזר לו.
כמו שאף אחד לא קיבל החלטה להיות טבעוני כשיש לו סטייק עסיסי על המנגל, גם הפיד לא התכוון להרפות מהבחור בגלל סיבה שולית כמו התנצלות:
ההתנצלות של רוי בוי: ״מאז שאני ילד קטן, שאבתי השראה מהבדואים״. pic.twitter.com/kPGSAumoOO
— almog boker (@bokeralmog) July 12, 2020
ועוד התנצלות:
ועוד אחת:
הצעד הבא של רויבוי – פיגוע ראווה pic.twitter.com/pC8iDAUUxQ
— ofir sofer (@nofearnofun) July 12, 2020
ואולי היו עוד כמה שפספסתי. אבל הבנתם את העיקרון. למרות ההתנצלויות, ערוץ הטלוויזיה ג'וניור הכריז כי לא יחדש את עסקת החוזה עם עוז ואת צילומי העונה השנייה לסדרתו החדשה. היה נדמה שכל התנצלות רק מגבירה את הרעב של הצייצנים לראות אותו מחוק.
והיה גם אחד ששאל בהיגיון די פשוט:
אז בין רול לרוי, יש עוד כמה סגנונות. קחו למשל את יאיר נתניהו שמתנצל רק כשעורכי דין מכריחים אותו וכנראה גם מנסחים את ההתנצלות. חוסך כאב ראש. בשבוע שעבר כבר כתבנו שהתנצל בפני דנה ויס. אז רק עדכון בעניין הזה: אחרי ש"שילם את חובו לחברה", כנראה כסוג של הסדר לפני תביעה והתנצל, יאיר נתניהו לא יכול היה להתאפק:
אגב, גם את התגובה הזו הוא מחק בסופו של דבר. עוד לא הספיק להתאושש הג'וניור מהתנצלות משפטית אחת ונחתה עליו גם השנייה השבוע:
ויש את אלה שלא מתנצלים או טועים אף פעם. לא, הצחקתם אותי, לא בנט. אצל בנט זו סיסמא אבל יש כאלו שאצלם זו ממש דרך חיים. העיניים שלהם מסוגלות לראות אלימות או רוע רק בצד הפוליטי המנוגד להם. יש כאלו שקוראים לזה פוזיציה, יש כאלו שקוראים לזה צביעות. אבל יש דרגות שאפילו המילים האלו קטנות על זה.
קחו למשל את יריב אופנהיימר. שראה את ההפגנות השבוע מול בית ראש הממשלה ולא ראה בהן אלימות. פשוט לא ראה אז על מה יש להתנצל?
אני רואה פה בלש על אזרחי אוחז באלימות מפגין, בלי להציג תעודה. מפגינים אחרים מגוננים אליו מפני מפגין אחד שרוצה לשחרר את העצור. זה ניסיון לינץ?! https://t.co/sCPKrGVpIK
— Yariv Oppenheimer (@yarivop) July 15, 2020
אחסוך לכם את כל הירידות על חוש הראייה הלקוי והמוסר הכפול (אם זה היה מתנחלים ביצהר וכו'). את העובדה שגם כשנהרג יהודי יש לאופנהיימר הצדקות ואפילו סיבה הגיונית לתשלום משכורות למחבלים. חופש הביטוי שמור רק למי שתולה תמונות של ערפאת אבל לא למי שתולה תמונות של ברוך גולדשטיין.
בקיצור, יריב יהיה מוכן להרוג אותך כדי שתהיה לו הזכות להגיד מה שהוא רוצה. אז כאמור, את כל אלו נחסוך לכם אבל כן נביא את תגובתו של מיכאל בוטיר שהעלה ציוץ של יריב מלפני שנתיים. אופנהיימר נסע על אופניו ברחובות תל אביב כשמשום מקום נזרקה עליו ביצה. אחת. זו למשל הייתה אלימות פרועה:
אז פוליטיקאים יקרים, נבחרי ציבור מימין וסתם אנשים שאכפת להם. תלמדו מיריב מה לעשות אחרי הפגנת הימין הבאה או פינוי המאחז לא עלינו. לא מתנצלים ולא מגנים. אף פעם. זו מלכודת.
ציוצים מעבר לים
בעיני האנטישמיים בגולה, היהודים תמיד שלטו בעניינים. פעם זה בהוליווד, פעם בבנקים, פעם בבית הלבן ולפעמים בכל מוקדי השליטה גם יחד. הכול לפי הנושא. מאז הקריקטורות של היהודי עם האף הארוך שמשחק עם הגלובס, הטענות פשטו ולבשו צורה אך בבסיס נשארו אותו דבר.
הכתבת המדינית של מקור ראשון, הודיה כריש-חזוני, הסבה את תשומת ליבי לכך שבטוויטר רץ לאחרונה תיוג חדש שסיגל לעצמו את הז'רגון האנטישמי בתרגום לשנות האלפיים. בדרך כלל אומרים על גבר לבן ועשיר שהוא פריווילג, כלומר, בעל זכויות יתר. אז האשטאג חדש הדביק את העניין גם ליהודים. השמאל בארה"ב מצייץ דוגמאות לשיטתו תחת ההאשטאג: #JewishPriviledge פריווילגיה יהודית.
הנה דוגמה ראשונה: הצייצן "מוכיח" שהיהודים הם האוכלוסייה העשירה ביותר בארה"ב ומסביר לשחורים למה הלבנים ה"רגילים" והלא עשירים אשמים בבעיות שלהם ובאפליה:
או למשל הציוץ הבא: "פריווילגיה יהודית היא כשיהודים עדיין יכולים להשתמש בשואה אחרי 70 שנה כדי להסיט מהעובדה שהם מחזיקים בכוח מערכתי בזמן ששחורים נורים ברחובות בכל יום".
אבל היהודים, מי כמונו יודע, לא פראיירים. מהר מאוד השתלטה על הפיד האמריקני סדרת ציוצים שלועגת לפריווילגיות היהודיות של אחד העמים המוכים והנרדפים ביותר בימי האנושות. וגם את זה הם עשו תחת אותו האשטאג. הנה כמה דוגמאות:
"פריווליגיה יהודית זה לא להכיר את סבא שלי מצד אמא בגלל שהוא נרצח באתיופיה בשל יהדותו"
"פריווילגיה יהודית זה להכנס למטרו בפריז ולדבר עברית בטלפון, רק כדי שחבורה של 4 צעירים יירקו עלי ויקראו לי 'כאלב', בזמן שאחרים צופים ועוסקים בעניינים שלהם".
פריווילגיה יהודית זה כשילד בכיתה א' אומר שהוא לא ישחק איתי כי אני "קייק" (כינוי גנאי ליהודים מ"מ). וכשאימי התעמתה עם בית הספר ועם האמא של הילד, הם סירבו לנקוט בפעולות כלשהן באומרם 'זה פשוט ילדים שמתנהגים כמו ילדים'. (זה לא)".
ויש גם כאלו שלא הלכו מסביב:
"הפריוויליגיה היהודית. תמונות אחרות פשוט נוראיות מדי".
משהו קטן וטוב
חוש הומור הוא תמיד מהדרכים הטובות ביותר להעברת מסר. בשבועות האחרונים עוקבים הצייצנים החרדים בשבע עיניים אחרי התמונות המוצגות בכלי התקשורת כשמדברים על הקורונה. הם תוהים איך קורה שכל כך הרבה פעמים, גם כשמדובר על מקומות חילוניים בעליל, משתמשים בתקשורת בתמונות של חרדים.
אז אבי קציר החליט לקחת את זה צעד אחד קדימה, ובחוש הומור החליט ל"עזור" לעורכים המתוסכלים:
