חוסר ודאות הוא אחד השמות הנרדפים של הקורונה, אבל יש ארגונים שחיים כך כבר שנה וחצי. מפעל הגרעינים החברתיים והקבוצות המשימתיות נמצא בימים אלו בסכנת קריסה בעקבות חוסר תקצוב ממשלתי זה שנה וחצי. מכיוון שהמפעל חי על תקציבים קואליציוניים, הוא סוחב בור תקציבי שנפער בשנת 2019 בגלל היותה שנת בחירות ללא קואליציה קבועה. מתחילת שנת 2020 עדיין לא הועברו תקציבים לקבוצות ולגרעינים, ואז הגיעה הקורונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מצביעה בשלט: יו"ר הרשות השנייה מסכמת כהונה סוערת
– פגיעה לבבית וירידה בשמיעה: הסיבוכים של מחלימי קורונה
– מה מניע את אנשי "המצור על בלפור"?
מכיוון שהגרעינים והקבוצות פועלים בעיקר בתחומי החינוך, הרווחה והחברה, את המשמעות של סגירת הברזים למפעלם מרגישות קודם כול אוכלוסיות חלשות. קחו למשל את המועדוניות שמפעילה עמותת "מדור לדור", המאגדת גרעינים קהילתיים של צעירים יוצאי קווקז ברחבי הארץ. מנכ"ל העמותה סטס מרדכייב נאלץ לפטר קרוב למחצית מעובדיה, מה שהוביל לצמצום דרמטי בפעילות המועדוניות למשפחות חלשות ובפעילות העמותה עם קשישים. "תקציב של 900 אלף שקלים עדיין לא הועבר אלינו על פעילות שביצענו בשנת 2019", מספר מרדכייב. "יש לנו חובות לספקים, אנחנו לא מושכים שכר ולוקחים הלוואות. הארגון פועל כרגע על רצון טוב של מתנדבים שבזכותם הגדלנו פעילות בשיא הקורונה, אבל זה רחוק מלספק. באחת הערים יש לנו 130 קשישים ללא עורף משפחתי, חלקם עם צרכים מיוחדים, ואין לנו יכולת לתת להם מענה".
ליאור ליפשיץ, מנכ"ל קרן קהילות, המאגדת את רוב הגרעינים של הציבור הדתי־לאומי, מדווח על קריסה של לימודיות המסייעות לתלמידים שזקוקים לחניכה, ועל סכנת סגירה למועדוניות של קשישים. "מכיוון שלא קיבלנו שקל מתחילת השנה, אנחנו גם לא יכולים להתכונן לתחילת שנת הלימודים. חלק מהפעילויות שלנו נדרשות במיוחד בתקופת הקורונה, כמו סיוע לתלמידים שמתקשים בלמידה מרחוק, ואין יכולת להפעיל את הפרויקט כשהוא לא מתוקצב". ליפשיץ מתאר סימן שאלה ענק שמרחף מעל המשך פעילותו של מפעל הגרעינים.
ברחבי הארץ פועלות קרוב ל־250 קהילות משימתיות. כאמור, לא מדובר רק בגרעינים תורניים אלא גם בגרעיני אומנים, קבוצות מחנכים ובוגרי תנועות נוער של בני עקיבא ושל תנועות אחרות, שבחרו לפעול יחד כקבוצה משימתית בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. הקבוצות מאוגדות כולן תחת מקו״ם – מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות, שהיא כיום אחד הארגונים ההתנדבותיים הגדולים בישראל. בחודשיים הראשונים של הקורונה הפעילו הקבוצות והגרעינים כ־30 אלף מתנדבים מאילת ועד קריית־שמונה, בעיקר בעבודה עם קשישים ואוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.
ליאור ליפשיץ, מנכ"ל קרן קהילות: "חלק מהפעילויות שלנו נדרשות במיוחד עכשיו, כמו סיוע לתלמידים שמתקשים בלמידה מרחוק, ואין לנו יכולת להפעיל אותן"
אדם לטרולו, חבר קבוצת המחנכים של השומר הצעיר בחריש, מכהן כיו״ר מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות. גם הוא מספר על צמצום משמעותי בפעילות בעקבות המחסור בתקציב. "רוב הקהילות המשימתיות פועלות כעמותה", מסביר לטרולו. "כשאין כספים, עובדי העמותות אינם מקבלים שכר. חלקם עובדים בהתנדבות וחלקם מוצאים דרכים יצירתיות להישרדות. אחד המיזמים שלנו הוא פרויקט חברותא שפועל בעשרים קבוצות משימתיות בארץ, ומפגיש בין קשישים. אמנם המפעילים של הפרויקט הם אנשים שנרתמים גם בזמן משבר, אבל זה לא יכול להמשיך לפעול כך לאורך זמן. עוד לפני הקורונה אמרנו לכל מנהלי הגרעינים שייקחו נשימה ארוכה בגלל המצב הפוליטי, ואז באה הקורונה והעמידה בסימן שאלה את המשכו של המפעל".
האבא הפוליטי של מפעל הגרעינים והקבוצות היה עד הבחירות האחרונות משרד החקלאות, שבראשו עמד השר אורי אריאל. בממשלה החדשה עברה האחריות למשרד ההתיישבות החדש, שמוקם בימים אלו על ידי השרה ציפי חוטובלי. אבי נעים, מנכ"ל המשרד החדש, הביע אופטימיות זהירה בפתרון המשבר. "אנחנו מנהלים מאבק בנושא מול משרד האוצר. המצב הכלכלי מקשה על מציאת פתרון, אבל אני לא אנוח ולא אשקוט עד שנשיג את התקציב לשנה זו". נעים גם מתכוון לפעול לכך שהתקציב לגרעינים ולקבוצות ייכנס בקרוב לבסיס התקציב הממשלתי, צעד שיפטור את המפעל מאי־הוודאות הכרוכה בתקצוב הנשען על כספים קואליציוניים.
פיצול
כמו בכל מפעל חברתי גדול, גם במפעל הגרעינים החשוב יש פינות שדורשות תיקון. כוונות טובות לא תמיד מספיקות. בעיר ערד פועלים שני גרעינים חברתיים המשתייכים לציונות הדתית. גרעין אחד, המשתייך לתנועת בני עקיבא, הוקם לפני ארבע שנים ומונה כשישים משפחות שחרטו על דגלן השתלבות בעיר ובמערכת החינוך הקיימת. הגרעין השני הוא הגרעין התורני "חן במדבר" המונה בין עשרים לשלושים משפחות, ובמרכזו כולל אברכים שהוקם לפני כשמונה שנים כשלוחה של ישיבת ההסדר במצפה־רמון. בית הספר הממלכתי־דתי היחידי בערד הוא "טללים". לומדים בו בסך הכול 175 תלמידים מכיתה א' עד ח', נתון שמלמד על מצב הציונות הדתית בערד, שגרים בה קרוב ל־30 אלף תושבים.
הורים בבית הספר "טללים" דיווחו השבוע שבמסגרת הקיצוץ התקציבי שכל החמ"ד סובל ממנו, קוצצו לבית הספר 70 שעות שבועיות, ומורים בבית הספר קיבלו הודעה שבשנה הבאה לא יוכלו להמשיך בעבודתם. מכיוון שמדובר בבית ספר קטן בפריפריה, שממילא נדרש לשעות תוספתיות כדי להחזיק כיתות לא תקניות, הפגיעה גדולה יותר. מה שמעצים עוד יותר את הבעיה הוא שאנשי הגרעין התורני "חן במדבר" מקימים בשנים האחרונות מסגרות חינוך נבדלות לילדיהם, וחלקן מתוקצבות אף הן על ידי משרד החינוך. לפני שנתיים הם פתחו גנים נפרדים מגיל שלוש, בשנה שעברה נפתחה כיתת תלמוד תורה לבנים בכיתה א', ובשנה הקרובה הכוונה היא לפתוח גם כיתת בנות. מדובר על גנים וכיתות עם מספר זעום של תלמידים, שאיננו מתקרב למספר התקינה הדרוש.
במחלקת החינוך של עיריית ערד סיפרו השבוע שהגנים של "חן במדבר" משתייכים לזרם המוכר שאינו רשמי, ואילו הכיתות פועלות בינתיים ללא סמל מוסד, כלומר בניגוד לחוק. מסגרות החינוך הללו אמנם אינן משתייכות לחמ"ד, אבל ברור למדי שהפיצול ומשיכת התלמידים ממוסדות החמ"ד הקטנים בערד פוגעים בתקצובם. רחל לנצ'נר, ראש מחלקת החינוך בערד, מספרת שנעשו ניסיונות לשכנע את אנשי "חן במדבר" להיות חלק ממערך החינוך העירוני, אך הם נכשלו. בגרעין סירבו להתראיין בנושא.
