היום, כט' בתמוז, הוא יום הזיכרון ה-80 לפטירתו של זאב ז'בוטינסקי.
הרבה מאוד אנשים, שהבורא כנראה חנן אותם ביכולות שלי אין, יודעים להגיד מה היה אומר ז'בוטינסקי על הנושאים שבמחלוקת היום. מה היה חושב על התושבים שלנו ואפילו מה היה מצביע בקלפי. אני, לצערי, לא יודע מה הוא היה עושה. בכל זאת, עברו 80 שנה. אמנם קראתי הרבה דברים שהיהודי כתב, אבל מאז שנפטר, אנחנו לא כל כך בקשר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המטרות והקשר האיראני: מאחורי התקיפות האוויריות בסוריה
– דעה: העימותים בליכוד מעידים על סדקים בשלטון נתניהו
– ניצחון לפיקוח הפרלמנטרי על הטיפול בקורונה
עם זאת, יש לי כיוון כללי בנוגע לדעותיו ולדברים שקיווה שיקרו ויתקיימו. לכן יש דברים שאני בטוח שז'בוטינסקי היה מאוד גאה בהם בישראל 2020.
ז'בוטינסקי היה שמח לראות שהמדינה קמה וממשיכה להתקיים כבר 72 שנים. לא דבר מובן מאליו בחודשים האחרונים לחייו. ז'בוטינסקי נפטר ב-1940, בתקופה שגרמניה הנאצית דרסה את אירופה וההפסד של בעלות הברית היה סיכון מוחשי. וזה הדיר שינה מעיניו.
הוא היה שמח לראות כל כך הרבה אנשים מדברים בשפה העברית, עליה נלחם. מיליוני דוברים, עבורם היא משמשת שפת האם, הם סמל לניצחון הגדול שלו.
הוא היה גאה בהשתלבות של יהודי ספרד והמזרח בחברה הישראלית. הוא חשש מאוד מכור ההיתוך, ובצדק. הוא ניבא שהעליות ההמוניות ממרוקו ועיראק יתקלו בגזענות ובורות. הוא היה שמח לשמוע שכבר כיהנו כאן רמטכ"לים ושרים ממוצא ספרדי. ועוד מעט גם ראש ממשלה – זה רק עניין של זמן.
הוא היה מרוצה שכיהנה כאן ראש ממשלה אישה, היה שמח לשמוע על כל כך הרבה נשים בתפקידים בכירים במשק ובפוליטיקה, ואין לי ספק שהוא גם היה מצר על כך שאין מספיק כאלה. אחרי הכול, אישה הייתה לדעתו עדיפה על גבר בכל פרמטר.
הוא היה מאושר שבאזור תל חי, קרוב מאוד לקברו של חברו הטוב יוסף טרומפלדור, קיים מוסד להשכלה גבוהה. מאות מוסדות כאלה פזורים ברחבי הארץ. הוא, שנלחם על הקמתה של האוניברסיטה העברית, היה שמח שכל כך הרבה במדינה שלנו מחזיקים בתארים אקדמיים.
אין ספק שצה"ל היה מסב לו אושר רב. לחשוב שצבאה של מדינת היהודים נחשב לאחד המתקדמים בעולם, קיר ברזל של ממש להגנת תושביה של ישראל. בדיוק כפי שהטיף מנהיג שידע שבסופו של דבר על זה נקום וניפול.
הוא היה מאושר מהחדשנות, מהיוזמה, מההזנקים שהמוח היהודי מייצר לנו. הוא היה מהבודדים שדיבר על כלכלה ליברלית ועל חשיבותה של היוזמה הכלכלית, היה שמח לראות שזה הצליח. לקח קצת זמן אבל הצליח.
האדם שידע עשר שפות על בוריין, שהקדיש את חייו לתקומתה של מדינת ישראל ושילם בבריאותו ובחיי משפחתו כדי שנחיה פה וניקח כל כך הרבה דברים כמובנים מאליהם, היה בשורה התחתונה מאוד מרוצה לבקר כאן, במדינת ישראל 2020. אם הייתה ניתנת לו ההזדמנות.
האדם שמת ללא פרוטה. שלא החזיק בית ברשותו. שחיכתה לו קריירה ספרותית בינלאומית אם רק היה מפסיק עם הפוליטיקה ועושה קצת לביתו. זה שידע להגיד בכל כך מעט מילים כל כך הרבה. שהכתבים שלו, גם אם נכתבו לפני 100 שנה, מרגיש שירדו לדפוס לפני כמה דקות. זה שרבים אוהבים להזכיר אותו ומעטים יודעים על מה דיבר, היה, ללא ספק, מאושר לחיות במדינת ישראל בשנת 2020.
יהי זכרו ברוך.
