מאז ימי הקמת המדינה, ועוד הרבה קודם לכן הארץ ידעה חילוקי דעות בין מפלגות וזרמים בתוך בעם, חילוקי דעות שלצערנו לא פעם כמעט וקרעו את העם לשניים; פעם היה זה בנושאים שקשורים להתיישבות היהודית בארץ ישראל, פעם לאופייה היהודי והאזרחי של מדינת ישראל לצד אין ספור פעמים רבות בנושאים שונים שעלו וירדו מהשיח הציבורי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שינוי תפיסה או הוראה מגבוה: ההתיישבות נעלמת מוועדת החוץ והביטחון
– משהו חדש? בנט חוזר לעבוד עם הבייס
– מתקרבים להכרעה: האם תוכנית המל"ג לשילוב חרדים תיפסל?
מלחמת האמונות לא תמה; מאז ועד היום, כל ממשלה שקמה בישראל מותקפת 'על ימין ועל שמאל'. על אף המחלוקות והקרעים, מדינת ישראל לעולם צלחה את כל המלחמות והקשיים שליוו מיום הקמתה ועד היום, בגלל שאזרחי המדינה היו מספיק חכמים ובוגרים להבין ש'לא שוברים את הכלים', וערכה של מדינת ישראל הוא בסופו של דבר מעל כל מחלוקת.
בעלי הדעות השונות הבינו שמותר לחלוק, להפגין, מותר לצעוק, להתנגד ולתמוך בכל מחיר, אבל יש קו אדום מאוד ברור שאותו אסור בשום אופן לחצות – אסור לסדוק ולפורר את המדינה שלנו מבפנים, מדינת ישראל היא הבית הלאומי של עם ישראל, המקום היחידי עלי אדמות שמקבץ אליו יהודים מכל ארצות פזוריו, המקום היחידי שבו יהודים חייבים להרגיש בטוח.
כל זה היה נכון, פחות או יותר, ב-70 שנותיה של מדינת ישראל, אבל בתקופה האחרונה נדמה לעיתים שגם קו אדום תחתון זה בדרך להיחצות; כחלק ממגמה עולמית שמנסה לטעון שהדורות הקודמים, אבותינו ואימותינו, מנהיגנו ושרינו, היו ועודם מושחתים וכל מה שמניע אותם זה גזענות שליטה וכסף, קמה לה קבוצה שמנסה להרוס כל חלקה טובה. תנועה שיורקת לבור שממנו אנו שותים.
התנועה הזאת נתמכת פעמים רבות על ידי התקשורת, שמלבה את האש, ולעתים נראה שהיא אף מאמינה באותה אנרכיה שאותה קבוצה כל כך חפצה שתקרה במדינתנו. אנרכיה שלא בוחלת כמעט בשום דבר, לא במילים שהיא בוחרת, לא באלימות ולא בוונדליזם. הבית לשמחתנו עדיין עומד איתן על תילו ועוד אפשר לעצור את מראות השטנה וטירוף המערכות להם אנו עדים. אנחנו מתקרבים לתשעה באב, יום חורבן בית המקדש שלנו. חכמינו מלמדים אותנו שבית המקדש השני לא נחרב בגלל כוחו של האויב שנלחם בנו, אלא בשל שנאת חינם ומחלוקות פנימיות שפוררו את החברה שלנו מבפנים.
מי שמדינת ישראל יקרה לו, מי שרוצה שנוכל להמשיך לחיות זה לצד זה ולא רוצה להחזיר אותנו לגלות שבו היינו מפוזרים בין עמי העולם, כדאי מאוד שיפנים שבניין לא יוצרים על ידי חורבן. אם נשבור כעת את הכלים, זה לא מה שיעזור לתקן את מצב האומה.
בניין יוצרים על ידי אכפתיות ואהבת חינם; אהבה גם למי ששונה מאיתנו ואכפתיות גם אם הוא היריב אידיאולוגי שלנו. מותר לחלוק זה על זה, מותר לא להסכים ולהתווכח, אבל צריך לעשות זאת מתוך כבוד והערכה אחד לשני, ובשום פנים ואופן לא למוטט על עצמנו את הבית. אפשר עוד לתקן, ויפה שעה אחת קודם.
כל מה שכתבתי עד כאן נראה לי נכון לכל אזרח במדינת ישראל, בלי קשר לשאלה לאיזה מגזר הוא משתייך ומהם דעותיו.
לסיום, אני רוצה להוסיף עוד תובנה מתוך היותנו שייכים לציונות הדתית: אנו מאמינים שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו והתחלה של התגשמות חזון הנביאים. מאז הקמתה של מדינת ישראל, ועוד לפני כן מאז תחילת התנועה הציונית, החלטנו להיות שותפים. לא בגלל שהכל היה מושלם, אלא מתוך אמונה שהתחיל פה תהליך אלוקי של גאולת עם ישראל.
במשך כל השנים מאז קום המדינה היינו מצד אחד מאוד שמחים בהתקדמותה של המדינה, אך היו לנו גם אכזבות וביקורות על דברים שנעשו. ובכל זאת מעולם לא חשבנו לרגע לוותר על המדינה הנפלאה הזאת. המדינה יקרה לנו מכל, והדבר החשוב ביותר, אפילו יותר מלקדם אותה, הוא קודם כל לשמור עליה ועל קיומה.
