בכל פעם שדרשן ש"סניקי פתח דרשה בסיפור חסידי, אבא שלי ואני היינו מגלגלים עיניים כ"כ חזק שהצופה מהצד יכל לחשוב שחטפנו התקף אפילפטי. הכתבה שפורסמה בשבוע שעבר במקור ראשון "האירו פני המזרח" לא הייתה שונה במיוחד. הדוברים המכובדים דיברו בערגה על המסורת הישיבתית בה התחנכו וגמגמו קלות כשנדרשו לדבר על המסורת הספרדית – אשר לא התחנכו לאורה ואולי שמעו עליה מפי השמועה. איך אומר הרמח"ל במסילת ישרים? "כי זה דבר פשוט, "מילתא דלא רמיא עליה דאינש, לאו אדעתיה".
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
נתניה לא מה שחשבתם: העיר שתרצו להכיר
מתנגדים לסיוע לחינוך היהודי בארה"ב? אתם כפויי טובה
הקרב על הנילוס: מאבק בין מצרים לאתיופיה
שבוע עבר מאז הכתבה, ובמוסף 'שבת' של העיתון התפרסמו חמש תגובות מורכבות, המכילות בשורה גדולה ועושר רוחני כביר. לצד ביקורת, שטבעי ונכון שתהיה, אין כותב שלא ציין את גדולתם של הרבנים, את כך שאין למורשת האישית שלהם יתרון מובהק על רעותה אלא רק להעשיר את אוצר המורשת הכללי שלנו כישראלים ועוד.
התגובות עוררו שיח חיובי בחוגים רחבים, הן ברשתות החברתיות הקלאסיות והן ברשתות החברתיות הדוסיות של שולחן השבת. השיח הער, שנדמה שמצא מנוח לכף רגלו מאז הראיון המסעיר עם ראשי הישיבות, הכניס לתוכו את המוני עמך ישראל, מרבני קהילות, עובדי הייטק ועד אחרון המוכרים בשוק. כמובן, לא כולם שמחו על התגובות, כמה אנשים חשובים בחרו לעשות צ'רי פיקינג (דימוי המתאר הצגה סלקטיבית של נתונים במטרה לתמוך בעמדה מסוימת), לרדד ולשטח את השיח לרמת פיתה עיראקית, ולהעמיד את כל התגובות כ"רדיקליות מזרחית" של אנשים לא נחמדים. עיקום האף של "הם לא נחמדים" מפריע בעיקר בגלל שהוא משקף אמת קצת מתסכלת – אין באמת "אנחנו", יש שני צדדים ולאחד ממנו "לא נעים". לא נעים לו כמצב הוויתי. לא נעים לו שמזיזים את הגבינה, לא נעים לו שבכלל עוסקים במשהו שדורש ממנו לקפל את הרגליים באוטובוס ולשבת כך שיאפשר גם לאחרים לתפוס מקום.
הרי מה המלכוד הגדול ביותר לספרדים בציבור הדתי-לאומי? לרב קוק ולספרי היסוד נחשפנו בתיכונית ובהסדר, וכדי ללמוד על המסורת מבית אבא מספיק "מזקנים אתבונן". יש רבנים (מחוץ לישיבות הסרוגות הקלאסיות) שעוד מכירים, ואבא או סבא תמיד ישמחו לשוחח על הדברים. הקושי האמיתי מתחיל כאשר נרצה לדבר על מסורת ספרדית אינטלקטואלית ולא מגמגמת או מהולה בט' קבין של "עולם הישיבות הקדושות".
הרי אי-אפשר להמשיך מעבר לד' במילה "ספרד" מבלי להחשב כבעל רגשי נחיתות שמתעקש לשפשף בקבוק מחייה בשביל לעורר כמה ג'ינים עדתיים. לא משנה כמה רהוטים יהיו הדוברים, כמה יבררו מילים כדי לכוון ללב הטענה ולא יסתפקו בביטויים חיצוניים שלה, הסביבה תשאל אותם -בבדיחותא כמובן- מתי הוסיפו מכלוף כשם אמצעי ואם דרעי לא דורש זכויות יוצרים על המניפסט.
לצערי, זה ממש לא נגמר שם. "ידידי, אתה האחרון שתלמד אותנו ספרדיות מהי" אומרים הנבונים שבהם. "למדנו על ברכי סבא את המסורת שלנו, אנחנו לא סתם פרענקים, אנחנו אכבר ספרדים! אנחנו מפייטים ושותים עראק עם עשן סיגריות בחלל האוויר". כאילו המסורת שלהם נמצאת בין וואחשיות לצהלולים להמונים. הם הרי מכירים את התרבות ומהמורשת הרוחנית הספרדית ישר והפוך, לא יתכן שהיא מכילה עומק נוסף מלבד דפיקות על דרבוקה ורקדניות בטן.
אני מכיר אדם גדול, ראש ישיבה ידוע, רב קהילה ברוכה, למדן עצום שידיו רב לו בכל מרחבי התורה והבריאה. איש ספר כללי, אדם שלימד למעלה מ-40 שנים בחוגים למתמטיקה, פילוסופיה, יהדות ובעיקר בבית המדרש. כאשר מבוגרים ממני אמרו לי שהוא לא מקבל את המקום הראוי לו בליגת העל של זקני הרבנים הסרוגים כי הוא מהמוצא הלא נכון, האמנתי שהם מקשקשים, שאלו טענות ששייכות לעבר.
בחרתי לחשוב שהמבוגרים הפכו עם השנים להיות פטיש 5 עדתי, על כל בעיה שנדמית להם כמסמר, הם נותנים בראש על גזענות סמויה. ביני לבין עצמי האשמתי את הכתיבה של אותו הרב והאופן שבו הוא מתבטא על נושאים ציבוריים על סדר היום. הסגנון ישיר, הלא מתפתל והממש לא מתנצל של הרב היה בעייני הגורם העיקרי לעובדה שרב כ"כ ידוע וגדול לא מקבל את המקום הראוי לו בקרב החוג הדתי לאומי, שמקומו נפקד מאירועים חשובים ושמתייחסים אליו כ"עוד" אחד – מזלזול או פחד שהוא עלול לסחוף אחריו. שנים עברו, שערותי מתחילות להלבין (מתחילות עאלק, זה הגיע לרמה של התקהלות קורונה אסורה) והרב מפרסם תגובה מאוד נעימה שקשה לומר עליה מתלהמת. ובכל זאת אנשים ממשיכים לעקם את האף ולומר "הם לא נחמדים".
המבוגרים צדקו, אני טעיתי. הצד השני מחזיק פטיש 10 אותו הוא מנחית על כל דיון. בום! "רדוד", טראח! "מתלהם". מה לא יעשו במקום לנהל שיח בוגר בנושאים העלולים להעמיד תמונת ראי לא מחמיאה. אני בהחלט מברך את העורכים והכתב על אשר העלו לדיון את המורשת הספרדית שנוגעת לאוצר התרבותי של כולנו כישראלים, ובאופן ישיר כמעט חצי מהציבור היהודי בישראל, וכמו שאומרת ליליאן מהסדרה שנות ה-80, "אם לא יותר!".
שתדעו, הדור הצעיר ממש לא מאמין שאנשים רעי לב מכחידים את מורשת אבותיו תוך כדי זלילת ארעבס ושתיית קוניאק, אבל הם כן רואים את האדישות, הכבדות והעצלנות הרבה בתהליך של הרחבת יריעות בית המדרש. אני מקווה שהרשתות החברתיות ומעצבי דעת הקהל יהיו גם הם יותר סבלניים לדעות השונות מהנרטיב שטופח להם על האגו – ויעזרו לתקן עולם במלכות שדי.
