כמה קשה לנו להכיר בטעויות ולהודות בהן. קחו לדוגמה את רון חולדאי. בריאיון ל'דקלסגל', ביום חמישי שעבר בגלי צה"ל, לאחר שהתריע על אובדן הערכים של נתניהו, נשאל חולדאי בנוגע לכך שאכל בשר כלב במהלך ביקור בווייטנאם. בישראל, שבה כלב הוא ידידו הטוב של האדם, ובייחוד בתל־אביב, שבה יש כלב לכל ילד, לא צריך להיות צמחוני או שומר כשרות כדי להימנע מאכילת כלבים. שאלה לגיטימית.
למרבה ההפתעה, חולדאי הפגין אדישות לאי נחת שעורר בעקבות הרחבת הרפרטואר הקולינרי שלו לקרובי המשפחה של לאסי וסנופי. ״אני מכבד אנשים, ובכל מקום שאני הולך אני אוכל את מה שמגישים לי", השיב חולדאי. "אני לא מרגיש שאני צריך להתנצל״. תשובתו מעלה את התהייה כיצד היה נוהג לו היה מתארח אצל משפחה קניבלית. חולדאי אף הגדיל לעשות וסיים את הריאיון בנזיפה בירון דקל ובעמית סגל על היעדר יכולתם לכבוש את יצרם, ולהימנע מהשאלה בנוגע להרגלי התזונה שלו. כאילו רצה לומר להם: "עזבו אותי, אין כלום כי לא היה כלום". במילים אחרות, הבעיה אינה קשורה למה שנכנס לפיו, אלא למה שיצא מהפה של 'דקלסגל'. התקשורת אשמה.
אנקדוטת "חולדאי והכלב" ממחישה עד כמה קל לדרוש מאחרים להכיר בטעויותיהם, וכמה קשה להודות – אפילו בשפה רפה – על הטעויות שלך. זהו כנראה הטבע האנושי בכל אשר נפנה, מימין ומשמאל.
האמת, יש להודות שגם מימין לחולדאי אנשים עושים טעויות ומתקשים להכיר בהן. אקח כדוגמה את עצמי. בבחירות הקודמות הייתי מאלה ש"נשכבו על הגדר", והצבעתי לראשונה בחיי לליכוד. זה לא נבע מרצון עז שאורן חזן יהיה בכנסת, אלא כי חשבתי שחיוני למדינת ישראל שבנימין נתניהו יעמוד בראשה. כעת, בניגוד לתגובותיהם האוטומטיות של חולדאי ונתניהו, כל אחד בעניינו, הייתי רוצה לפנות באופן פומבי לאיש שבחרתי בו, ולבטא בקול רם הרהורי הכרה בטעות שאולי הייתי שותף לה בבחירות האחרונות.
מר נתניהו היקר, מבחינה משפטית אדם הוא בחזקת זכאי עד שתוכח אשמתו, אפילו אם הוא ראש ממשלה. אין מקום להתפטרותך כעת, ואף אין הצדקה לשנאה שמופגנת כלפיך. התנהגות כזו כלפי שליח ציבור, שעושה לילות כימים לטובת המדינה, היא בגדר כפיות טובה. יש לקוות שהעוצמה שאתה מפגין בימים אלה, על אף הקושי, מלמדת על כוחותיך גם בטיפול בעניינים שנוגעים לטובת המדינה.
לצד האמור לעיל, עולה חשש כבד שבלהט הקרב על שמך הטוב אתה הופך בהדרגה עיוור וחירש לרחשי הלב של אזרחים רבים. אסור לך לייצר בפני אזרחי ישראל תמונה שלפיה המשטרה, החוק וערכי המוסר הם אויבי העם. לא זו הדרך הראויה לטהר את שמך. מדינת ישראל התקיימה בלי בנימין נתניהו כראש ממשלתה, ובעזרת השם גם תתקיים בעתיד. אולם ללא שלטון החוק וללא הנהגה ערכית, מדינת ישראל לא תוכל להתקיים. בזה חולדאי צודק.
גם אם לא תימצא אשם בשוחד, כפי שרבים מקווים, קשה לקבל את התייחסותך המקלה עם עצמך בנוגע לפרשיות שנקשרו בשמך. התמונה שעולה מהן היא שממש לא מדובר על ״כלום״, כדבריך. רצונך לדעת איך נראה ״כלום״ בהקשר של הנהגה ציבורית? היזכר בבגין, שיום פטירתו חל השבוע. כך נראה "כלום" ממש, פשוטו כמשמעו, ״כלום״ שאינו רק נטול סיגרים, אלא אפילו נטול דירה להתגורר בה. אזרחי ישראל ראויים למנהיגים נקיי כפיי ובני לבב עם "כלום" מסוג זה, ולא "כלום" כמו שמסתמן שיש לך באמתחתך. התכחשותך המוחלטת לפסול שבהתנהגותך — ולו ברמה המוסרית — מזלזלת בכבודו של עם ישראל, שראוי להנהגה שיש בה מצוינות גם מהבחינה הערכית.
כולנו עושים טעויות, אפילו ראשי ממשלה. אנא ממך, תן ביטוי פומבי לכך שאתה מאלה שיודעים להכיר בטעויותיהם. האם אין בך אפילו קמצוץ של חרטה? האם גם היום אתה ממשיך להתנהל לפי אותן נורמות כבעבר, שכן לתפיסתך מדובר על ״כלום״? אם כן, דע שרוב אזרחי ישראל אינם יכולים לקבל זאת.
אדוני ראש הממשלה, צא מאצטגנינות שלך. את הקשב הרב שאתה נותן ליועצי תקשורת ולטקסטים בני חלוף וחסרי משמעות היסטורית, הפנה אל התנ"ך שאתה כה מוקיר. קרא שוב את הסיפור על יהודה ותמר. שאב השראה מדוד המלך, שידע להכיר בטעותו.
כפי שאתה חוזר ואומר, העובדות מוכרות לך. על מה שלא עשית אל תתנצל. אך בנוגע לנורמות התנהגות שראויות לשינוי – הודה בהן פומבית והתחייב להימנע מכך בעתיד. אל תעשה את זה בשביל חולדאי. עשה זאת בשביל מי שהאמינו בך ובחרו בך. אתה חייב את זה להם ולכלל אזרחי מדינת ישראל. המעשה האמיץ הזה לא רק שלא יסדוק את החוסן שלך, אלא יעצים אותו. הוא יהפוך אותך פחות דומה לטראמפ ודומה יותר לדוד המלך. אם תהיה מסוגל לעשות זאת, לפחות חלק מבוחריך יחשבו שלא טעו כשבחרו בך להנהיג את מדינת ישראל. אחרת ניאלץ להודות בכאב בטעות, ולהימנע מלחזור עליה בעתיד בקלפי.
