המפגינים בבלפור מוחים על רמאות, אך לא מהססים להשתמש בה

"יש לי שבעה ילדים, ויש לי בעל, ולא אכפת לי כבר, באמת – הלב שלי נקרע".

כך, במילים האלו, פותחת את הריאיון עם משה נוסבאום אישה חרדית שנצפתה על ידו בהפגנה מול בית ראש הממשלה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התוצאות של אוקספורד טובות, אך עוד ארוכה הדרך לחיסון
– פעמוני בחירות: אושר בטרומית החוק האוסר טיפולי המרה
– "פריחת הדובדבן": הריאיון שמסמל את חילופי האליטה התקשורתית

נוסבאום מופתע. הוא מבין שנפל לידיו סיפור מעניין. חרדית ממאה שערים הגיעה כל הדרך מביתה כדי לתמוך יחד עם המפגינים החילונים בהפלת נתניהו.

"כולם נגד ביבי, אבל אף אחד לא מוכן להודות", היא סחה לנוסבאום ומתכוונת לתושבי השכונה שלה.

"למה את מגיעה לכאן?" הוא שואל בתגובה. "כי אני אישה מיוחדת", היא עונה. "אני כזאת בלבוסטע ואני שדכנית ואני מוהלת ואני בלנית ואני עושה הרבה דברים… והיום אני באה ולא אכפת לי. גם אם אשן מחר על ספסל ברחוב לא אכפת לי, כי אני לא יכולה לראות איך הארץ שלנו הופכת להיות ארץ כזאת של מריבות".

בשלב הזה, מי שקצת מבין עניין, יכול היה לעלות על כך שמשהו באישה הזאת חשוד. כמה מוהלות ממין נקבה אתם מכירים, ועוד שגרות במאה שערים? אבל זה קצת יותר קשה כשאתה עיתונאי שנקלע להפגנה סוערת ובקונטרול לוחצים שתביא פרטים מעניינים על האירוע.

לא חולף הרבה זמן וברשת מחמיאים לבחורה החרדית, שמתברר שהיא בכלל לא ממאה שערים אלא השחקנית היוצאת בשאלה מריה אסטרייכר שהחליטה להטריל את נוסבאום.

והרשת בתרועת ניצחון – גיחי גיחי, איך הפלנו את העיתונאי מחדשות 12.

איש לא נותן דעתו לצעקות שהוא אולי חוטף עכשיו במערכת. לאיש לא אכפת, ואולי זה בכלל זב"שו של נוסבאום שלא עלה על הבדיחה. אבל באמת, למה שיעלה? מדובר בשחקנית לא ממש מוכרת שיודעת את העבודה. אני מתקשה לדמיין עיתונאי מכל סוג שהוא שלא היה נופל בזה. גם אני הייתי נופלת. כשאתה מגיע לאירוע בקצב מהיר ולא נמצא במשרד הממוזג שלך, אין לך זמן לבדוק מקורות.

מעניין אם אותם מטרילים למיניהם, שכל כך נהנים לגחך ולעבוד על עיתונאים אי פעם נתנו דעתם על המחירים שהם צריכים לשלם. ביולי 2013 פרסם העיתונאי צחי כהן ב-7 ימים כתבה עם סטנדאפיסטית בדואית. רק לאחר הפרסום התברר שזו הייתה קומיקאית יהודייה בשם גילה צימרמן, שפעלה בשיתוף עם השחקן מושיק טימור. כהן פוטר מהמערכת שלו בבושת פנים.

אין דבר יותר מלחיץ לעיתונאי מאשר ליפול קורבן למהתלות מהסוג הזה. ברוב המקרים אפשר רק להתפלל, משום שהרבה מעבודת העיתונות נסמכת על מהימנות של מקורות, והיכולת לעלות על רמאויות מהסוג הזה היא מוגבלת. אבל לעיתונאים, כנראה, אין נשמה שכואבת את העלבון שלה. אין ילדים לפרנס. אין קריירה לאבד. מותר לעשות להם הכול.

"אנרכיסטית וטוב לה, בואו לבלפור", כתבה אסטרייכר בדף הפייסבוק שלה. כמה מאכזב לראות בחורה שמפגינה נגד שחיתות ורמאות, אבל הזכות של עיתונאי להביא מידע אמין לציבור מעניינת לה את הסבתא.