אין לתאר את התנהלות גורמים מסוימים בתקשורת אלא כבושה וחרפה. התעלול התורן שחוצה כל גבול של יושרה מקצועית ותקינות פוליטית בא לידי ביטוי בשתילה של המושג "חוק ההסמכה" לתיאור המהלך החקיקתי בכנסת המקנה לממשלה יכולת טובה יותר לארגן את עבודתה לנוכח משבר הקורונה. ספק רב אם הממשלה הייתה נזקקת לזה אילו הקואליציה הייתה מתפקדת כיאות ומטילה משמעת על חבריה, ואילו חלק מחברי הכנסת היו מעמידים לנגד עיניהם את טובתו של הציבור ופחות מכך את טובתם הפוליטית האישית.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
גדעון סער: "הזגזוג יוצר אווירה של כאוס וחוסר וודאות"
"פריחת הדובדבן": הריאיון שמסמל את חילופי האליטה התקשורתית
משהו חדש? בנט חוזר לעבוד עם הבייס
מכל מקום, לשם האמת ההיסטורית, "חוק ההסכמה" הוא מושג הלקוח מתוך ההיסטוריה ה"לא סימפטית" בהמעטה, של גרמניה בשנות השלושים. מדובר בשם שניתן לחוק שחוקק בית הנבחרים הגרמני במרס 1933 ואפשר לממשלה לעקוף את הרייכסטאג שבו למפלגה הנאצית של אדולף היטלר לא היה רוב מוחלט.
כל מי שנפשו צלולה ועיניו בראשו מבין את ההבדלים בין "חוק ההסמכה" הגרמני-נאצי לבין החקיקה שעברה בכנסת. אלה נובעים לא רק מן ההקשרים הפוליטיים השונים לגמרי בין גרמניה של שנות השלושים ובין ישראל של הזמן הנוכחי, אלא גם מההקשרים המשפטיים שמעמידים את החקיקה בכנסת במסגרת הוראת שעה המוגבלת בזמן עד חודש מרס 2021 לכל המאוחר.
אולם מעבר לכך, עצם שתילת המושג שנועדה ליצור מראית עין של דמיון בין שתי סיטואציות שונות לגמרי, הוא העניין המקומם. אני באופן אישי מטיל ספק אם אותם כתבים שמשתמשים במושג "חוק ההסמכה" זוכרים היטב מלימודי ההיסטוריה ואולי גם ממסעם לפולין, מה משמעות המושג וכיצד הוא קשור להיסטוריה של העם היהודי, אבל בעיקר תוהה לגבי אותם מוחות העומדים מאחורי המהלך המעוות הזה שחוצה כל גבול אפשרי של משחק פוליטי הגון.
אין זו הפעם הראשונה שבה השוואות היסטוריות מופרכות הופכות לחלק מהמשחק הפוליטי. בשנים האחרונות "זכה" בנימין נתניהו להידמות על ידי יריביו הפוליטיים לשליטה של תורכיה, ארדואן, וגם ההיסטוריה שבין המלחמות וההיסטוריה של הנאצים הובאה בשערי הפוליטיקה הישראלית.
היה כבר מי שיצר את ההשוואה המופרכת בין התהליכים שחוותה גרמניה בשנות השלושים ובין אלה שחווה ישראל, בשם המאבק על אלוהי הדמוקרטיה והליברליזם. לשימוש במושג "חוק ההסמכה" קדם גם האזכור והביטוי שניתן בשבוע שעבר בערוץ 12 לתמונתו של ראש הממשלה אשר צולמה על ידי אלכס ליבק לפני כ-30 שנה. בתמונה נראה נתניהו מושיט את ידו קדימה בצורה המזכירה הצדעה במוהל יד. כל אלה מבטאים גלישה במדרון החלקלק שבו ההיסטוריה, לרבות חלקיה האפלים הנוגעים לעם היהודי, הופכים באופן ציני, כלי לטובת ניהול מאבקים שתכליתם היא פוליטית.
וזו הסיבה, אנשי התקשורת היקרים, עורכי התוכניות, הכתבות ומהדורות החדשות, שהמעשים הללו אינם לעניין. יש גבול גם לאופן שבו מנהלים מאבקים פוליטיים. גם בהינתן כך שהחלטתם לזנוח את תפקידכם המקצועי ולקחת חלק במאבק הפוליטי לצד זה או אחר יש מקום לסייגים, על אחת כמה וכמה בתקופה הנוכחית שבה אדי הדלק הפוליטיים הם מוקצנים ממילא ועלולים לדרדר את כולנו גם לאלימות פוליטית שביטויים לה אנו רואים ממילא ברחובות ירושלים. לכן, לכו ותעשו חשבון נפש עם עצמכם ותחזרו אלינו צנועים יותר, חכמים יותר ובעלי חוש אחריות הגדול ממידות הנרטיב הפוליטי הצר שלכם. תתביישו!
