הזמרת רבקה זהר הייתה כוכבת עולה בסוף שנות השישים. היא התפרסמה בזכות קולה הצלול והגבוה ובזכות שירים כמו "מה אברך" ו"על כפיו יביא". אבל בתחילת שנות השבעים היא נסעה יחד עם בעלה לארצות הברית והפסיקה להופיע ולפעול בארץ.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מוצ"ש ב-22:00 – מופע ספוקן וורד לרגל 15 שנה לעקירה
– לאכול, להתמלא, ללמוד: שיטת רב חסדא לחיים שלמים
– חמישה דברים שלא ידעתם על שוניות האלמוגים
בחו"ל מצבה התדרדר מאוד. היא התגרשה, התמכרה להרואין ושהתה שנים ארוכות במכוני גמילה מסמים. ב-1985, לאחר 12 שנים בחו"ל, הוזמנה זהר להשתתף בתחרות השירים לילדים "הפסטיגל". יורם טהרלב ונורית הירש כתבו על פי סיפור חייה את השיר "הדרך אל הכפר", השיר עורר התלהבות וזכה במקום הראשון בתחרות.
שנה מאוחר יותר, מארגני הפסטיגל רצו שרבקה זהר תשתתף שוב בתחרות. על מנת לשחזר את ההצלחה היא פנתה אל הצמד טהרלב-הירש וביקשה מהם שיר נוסף. טהרלב אמר שבצעירותו כתב שיר בהשראת מעיין באיזור הכרמל אליו היה מגיע בימי ילדותו ושהשיר לא התפרסם מעולם ויכול להתאים לזהר. למרות החשש שילדים יתקשו להתחבר לשיר הרציני, השיר התחרה בפסטיגל 1986 וגם הוא זכה במקום הראשון.
חלקת אלוהים – רבקה זהר
"מעיין ידעתי בין עשבי הבר, בתוך השקט הכחול
לו ידעתי ככה לחיות – לנבוע ולעד לא לחדול.
חלקת אלוהים ופיסת שמיים
דבר לא אבקש רק אבן קטנה
ראשי להניח בצל הזית
ולשקוט ארבעים שנה".
(מילים: יורם טהרלב, לחן: נורית הירש)
יורם טהרלב ידוע בבקיאותו הגדולה בספרי התנ"ך. ובשיר הזה הדבר ניכר לא רק בגלל הביטוי "לשקוט 40 שנה", ביטוי שמופיע רבות בספר שופטים.
בפרשת השבוע שלנו, פרשת דברים, מתחיל משה את נאום הפרידה שלו מעם ישראל. בפתיחת הנאום הוא סוקר את קורות עם ישראל במדבר, אבל נראה כי הוא מתחיל מהאמצע ומדלג הרבה לאורך הדרך.
מדוע משה לא מספר על יציאת מצרים ועל מעמד הר סיני? מדוע הוא מתעכב דווקא בסיפור חטא המרגלים והמעפילים בעוד על שאר חטאי העם הוא רק רומז? ולמה האריכות בפירוט העימות עם עמי עבר הירדן?
את התשובה לשאלות הללו אפשר למצוא באחד הפסוקים הראשונים של הנאום: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם" (דברים א' ח')
משה יודע שהדור שעומד מולו כבר לא דור של עבדים משוחררים, אלא דור חדש, צעיר ותוסס שרק מחכה כבר להסתער על הארץ ולרשת אותה כפי שה' מצווה. ולכן משה חוזר יחד עם העם על כל הדברים שרלוונטיים לירושת ארץ ישראל ומתדרך אותם כיצד יש לממש את רצונם העז.
הוא חוזר על סיפור המרגלים ומזהיר אותם מפני הוצאת דיבת הארץ, הוא מזכיר להם שיש ארצות שה' נתן לעמים אחרים ויש לכבד זאת ומזכיר גם את תנאי בני גד וראובן על מנת שלא ישכחו את משימתם המשותפת.
נחלה בארץ אינה עניין של מה בכך! תכלית חייו של הישראלי המקראי היא לעבוד את אדמתו ולהוריש אותה לצאצאיו. סיפורים רבים בתנ"ך סובבים סביב הזיקה האישית שיש לכל אחד ואחד מישראל אל נחלת אבותיו. זהו מאבקן של בנות צלופחד, זהו היסוד שמביא את נבות לסרב להצעתו הנדיבה של אחאב וזהו החסד הגדול שרות גומלת עם נעמי ובניה. ועד היום הרבה מאבקים חברתיים קשורים לשטחים ואדמות.
יורם טהרלב לא מבקש דבר, לא עושר, לא פרסים ולא השמעות ברדיו. שאיפתו היא רק לאבן קטנה לשכב עליה ולהמשיך לנבוע, כמו מעיין, לאורך כל הדורות. הרצון המרגש הזה מהדהד אצל כולנו עוד מהימים שעמדנו בערבות מואב וחיכינו בקוצר רוח להיכנס לארץ.
שבת שלום.
E.y.samuel@gmail.com
