המרתון נפתח ביום עיון, שבמהלכו למדו היוצרים על עולמות התוכן והאסתטיקה המסורתיים, שמעו סיפורים על רבנים מרכזיים, וביקרו בבתים פרטיים ובבתי כנסת. רק ביום השני ניגשו למלאכה בדיוקן של רבי דוד בוזגלו, שאייר השבוע המעצב משה קקון, מופיע הפייטן והמשורר על רקע שיכונים של עיירת פיתוח ובמשקפיו משתקפות ירושלים וקזבלנקה. את ההשראה לאיור שאב קקון משיר שכתב אלמוג בהר על בוזגלו: "מכיוון שהיה עיוור / לא שם לב לַלועגים לתרבושו / והמשיך חובש אותו בארץ קודשו / בוקר, בוקר על ראשו. והאנשים מביטים / לא רואים את עיוורונו / נס קרה בארץ הקודש / לא ראה את עיוורונם".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– טבע, תרבות ואוכל: בילויים לקיץ בערבה או בבית
– התאוששות מלידה יכולה להיות מלווה בהרבה פחות תסכול וכאב
– עם אחריות, בלי סמכות: האתגר של פרויקטור הקורונה החדש
הדיוקן של קקון הוא רק אחד משנים־עשר דיוקנאות של צדיקים וצדיקות שנוצרו השבוע במרתון אומנותי ייחודי שהתקיים בירוחם במשך שלושה ימים. המרתון, שנקרא "צדיקים 3.0", ביקש להציע פרשנות עכשווית לדיוקנאות הרבנים הנפוצים כיום בבתים פרטיים ובבתי עסק. השתתפו בו שנים־עשר מאיירים ומעצבים גרפיים מכל הארץ, והם יצרו דיוקנאות בטכניקות עבודה מגוונות במגבלת זמן.
לתליית דיוקנאות של צדיקים יש תפקיד משמעותי בבתים דתיים ומסורתיים. יש התולים את הדיוקנאות כסגולה לשמירת הבית או להצלחת העסק, אחרים עושים זאת כדי להזכיר לעצמם ערכים, בבחינת "והיו עיניך רואות את מוריך", ורבים עושים זאת כסימון של זהות והשתייכות.
אף שרבי דוד בוזגלו אינו הצדיק הקלאסי שאנשים נוהגים לתלות את דיוקנו בביתם או במקום עבודתם, משה קקון בחר בו בכל זאת. "גדלתי עליו", הוא אומר. אביו של קקון הוא תלמיד תלמידו של הפייטן, שנחשב גדול הפייטנים של החזנות המרוקאית. "רבי דוד לא אהב להצטלם ולא עסק בתיעוד יצירתו עד ערוב ימיו", כתב קקון בדברי ההסבר ליצירה. "אך דמותו האייקונית, עם המשקפיים הכהים עקב עיוורונו, חקוקה היטב בעיני רוחם של יוצאי מרוקו. הוא גאוותם ונושא מורשתם".
משה קקון, מעצב: "אם עד עכשיו האפשרויות היו או לתלות תמונה של הבבא סאלי במסגרת זהב או לא לתלות בכלל תמונות צדיקים, עכשיו יש אפשרות נוספת"
מרתון הצדיקים התקיים ביוזמת "מעבדת פיס טרמינל עיצוב ירוחם", מוסד תרבות שעוסק בעיצוב ואומנות, מקיים סדנאות ויוזם אירועי אומנות בהשראת המקום. הרעיון למרתון נולד אצל הדר ממרוד, מנהלת המעבדה ומעצבת תעשייתית במקצועה, לפני הרבה שנים. "זה קו מחשבה שהולך איתי מאז יצרתי פעם שרשראות פלסטיק של האותיות ח"י. זה רצון לתת פרשנות עכשווית למסורת ותיקה. תחום דיוקנאות הצדיקים הוא תחום שברמה האסתטית יש לו המון ביטוי במרחבים שבהם אנחנו פועלים – בירוחם בפרט ובפריפריה בכלל – והוא תחום שיכול להתחדש. כמה מהאיורים החדשים שנעשים לדיוקנאות של צדיקים נעשים בטון אירוני, ואני חושבת שאפשר לעשות את זה בלי האירוניה".
מכיוון שיצירה מודרנית של דיוקנאות צדיקים מזמנת התנגשות בין חדשנות לשמרנות, וכדי שהמלאכה תיעשה מתוך היכרות וכבוד למסורת, היוצרים שהוזמנו למרתון לא ניגשו ישירות ליצירה אלא חוו תהליך קודם לכן. המרתון נפתח ביום ראשון ביום עיון, שבמהלכו היוצרים למדו על עולמות התוכן והאסתטיקה המסורתיים, דיברו על מסורת וחדשנות, שמעו סיפורים על רבנים מרכזיים, וגם ביקרו בבתים פרטיים ובבתי כנסת בירוחם. רק ביום השני ניגשו היוצרים למלאכה. "היוצרים שהגיעו הם אנשים עם זיקה וחיבור לתחום, ובכל זאת פתחנו ביום עיון כדי שאם למישהו הייתה נקודת מבט שיפוטית יותר, הוא יוכל אולי לנטרל אותה", מספרת ממרוד. "יש פלח שלם של אוכלוסייה צעירה שבאה מבית מסורתי והוסיפה לעצמה שכבת זהות של מודרנה ושל חדשנות. יש אנשים שכבר לא מתחברים לתמונות הצדיקים שהיו תלויות אצלם בבית. הם לא מזלזלים, הם גאים במקום שהם באים ממנו, אבל הם רוצים להוסיף שכבה משלהם, וזה הדבר שרצינו שיבוא לידי ביטוי בפרויקט הזה".
אתם קהל היעד
משה קקון הגיע למרתון בירוחם מקריית־שמונה, העיר שבה נולד, גדל ומגדל בה היום את ילדיו. הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ויש לו סטודיו עצמאי לעיצוב. על מרתון הצדיקים הוא שמע מחבריו ל"רשת המסורתית", ארגון שהקימו בשנה האחרונה פעילים חברתיים ואנשי תוכן שחברו יחד להפיכת הקול המסורתי למרכזי יותר בציבוריות הישראלית. "המרתון הזה חיבר בין דברים שאני אוהב – חיבור למסורת ושימוש בעיצוב ובאיור ככלי לקידום החיבור הזה. הקהל של הדיוקנאות הללו הוא אנשים כמוני, מהדור השני והשלישי לעולים, שיש להם חיבור מורכב יותר למסורת. אלה אנשים שלא יתלו בבית את הדיוקנאות הקלאסיים של הרב עובדיה והרב כדורי, אבל אם זה יהיה דיוקן חדשני יותר, הם כן יתלו אותו. הדיוקן הוא מרכיב זהות שהם רוצים בבית שלהם, ואם הוא יונגש אחרת, הם יתחברו אליו יותר. אדם קובע את הזהות שלו בין השאר גם באמצעות המרחב הביתי. אם עד עכשיו האפשרויות היו או לתלות תמונה של הבבא סאלי במסגרת זהב או לא לתלות בכלל תמונות של צדיקים, עכשיו יש אפשרות נוספת".
במרתון לא אוירו רק צדיקים, אלא גם צדיקות. מיכל ליפשטר, מעצבת גרפית מבאר־שבע, איירה את דמותה של הרבנית ברכה קאפח. היא בחרה לשים ברקע פניה של הרבנית רקמה, מכיוון שהרבנית קאפח לימדה נשים את מלאכות הרקמה והתפירה וכך סייעה להן להתפרנס בכבוד. תמר קנובל, מעצבת רב־תחומית מירוחם, בחרה לאייר את דמותה של פרחה ששון, אשת עסקים מהקהילה הבגדדית בהודו שנודעה כפילנתרופית ופעילה ציונית. הדר סולטני־תמרי, מעצבת גרפית מבאר־שבע, בחרה לאייר את דמותה של הרבנית ימימה אביטל.
את טרמינל העיצוב שפועל בירוחם כבר שש שנים מלווה הארגון "ארץ עיר" בשותפות קרן ברכה. "ארץ־עיר" מלווה יזמים חברתיים בפריפריה בפיתוח מענים חברתיים בעלי מודל עסקי, וגם למרתון הצדיקים יש מודל כזה. המטרה היא לא להסתפק רק בקיום האירוע ובהנאה מתוצריו, אלא למסחר אותם ולהפוך את הדיוקנאות החדשים לפוסטרים שיימכרו לציבור הרחב. בהזמנה למרתון ביקשה הדר ממרוד מהיוצרים שידמיינו את עצמם כקהל היעד של היצירות. חִשבו איך צריך להיראות הדיוקן כדי שגם אתם תתלו אותו בבית שלכם, היא ביקשה מהם. תקוותה של ממרוד היא שהיצירה של משתתפי המרתון תכניס צדיקים לבתים עכשוויים, ועיצוב עכשווי לבתים מסורתיים.
