"אין לרביזיוניסטים שם טוב בארץ, ויש להודות שהם בעצמם כאילו משתדלים להשניא עצמם על כל יודעיהם. סגנון העיתון, הזול והצעקני, דרך הפולמוס שלהם, הקנתרני והעולבני, ביטול הכל והבעיטה והזלזול בכל,… אולי זוהי אחת הסיבות העיקריות לדלותה של הסתדרות הצה"ר בארץ – האנשים, ויש הרבה גדודים לנו, נדחים מפני הצעקנות הנבובה. אף בתוך המחנה גופו, המיושבים ונקיי הדעת נדחים הצידה ונסוגים אחור".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מלחמה בין חיזבאללה לישראל? תשאלו את האיראנים
– כך הפכו החרדים לשעיר לעזאזל הישראלי בימי קורונה
– עלייתו ונפילתו של דונלד טראמפ
דברים אלו, שכתב המשורר הרביזיוניסט יעקב כהן ב-1932, הובאו כאן בכדי להניח את דעתו של יאיר שלג, בעניין מאמרו "אם ז'בוטינסקי רואה את הליכוד, הוא עושה סאלטות בקברו". מסתבר שז'בוטינסקי היה יכול לחיות עם תופעות כאלו, שכנראה היו עוד לפני שזוהר, רגב ובוזגלו, שנבחרו כדוגמאות ע"י שלג, הצטרפו לתנועה. ספק גדול, לעומת זאת, אם היה משלים עם הטרמפיסטים המתעטפים במשנתו הציונית וצועקים "זאב זאב" בעודם חותרים נגד האידיאולוגיה הרביזיוניסטית.
מאמרו של שלג נכתב במלאות 80 שנה למותו של יו"ר בית"ר, כאשר נאבק למען הקמת צבא יהודי שיילחם במלחמת העולם השנייה. צבא עברי היה משאת לבו של ז'בוטינסקי, עוד ממלחמת העולם הראשונה, והוא פעל לכך בכל מאודו. ייתכן אף שלבו כשל אל מול ההתנגדות שהייתה לרעיון הצבא היהודי באנגליה ובארה"ב, התנגדות שלה היו שותפים גם יהודים. פרשת הקמת הצבא העברי מצוינת כאן מאחר שיאיר שלג היה עד לאחרונה אחד מחברי צוות המחקר של ה"מכון הישראלי לדמוקרטיה".
מכון זה הוא אחד מהאחראים לרוח תבוסתנית שפשתה בצה"ל בעשורים האחרונים. בין שאר הפעולות ההרסניות של המכון ניתן למנות את חלקו בשילוב נשים ביחידות קרביות, שהיא תוכנית בעלת מטרה מוגדרת – החלשת הצבא. על חבלות אחרות של המכון כבר כתב רן ברץ במאמרו "הפורום שגורם לצה"ל לעסוק בנושאים פוליטיים".
ככלל, דרך פעולתו של המכון מקשה על מציאת קשר בינו ובין הדמוקרטיה ומדינת ישראל, ובוודאי שאין לה קשר לציונות. לכן, צודק שלג שז'בוטינסקי מתהפך בקברו. אולם הסיבה לכך אינה הליכוד, אלא נשיאת שמו לשווא, בין השאר על ידי גורמים המבקשים לרסק את בבת עינו – צה"ל, ובכך לחסל את תפיסתו ודרישתו להקמת מדינה יהודית.
אם נחזור למאבקים פנים מפלגתיים הרי שהם אינם נחלתה הבלעדית של התנועה הרביזיוניסטית, כפי שעולה ממכתביו של מנחם אוסישקין אל משפחתו, ובהם הוא מגולל את מערכת יחסיו עם חיים ויצמן: כך למשל תיאר כיצד "באחד ממושבי הועד הפועל הציוני 'בא וויצמן… כשראה אותי הסב ראשו הצידה'". או תלונתו של אוסישקין ש"בחריפות ובגסות דיבר, כמו תמיד ס. [איש של] וויצמן, נגד הקרן הקימת והחנוך…"
שלום שווארץ, עורך אגרותיו של אוסישקין, הוסיף על תיאורים אלה הערה זו: "דוגמה קלסית היא שנאת הגומלין שבין דישראלי וגלאדסטון [שני ראשי ממשלה בעבר בבריטניה]… פעם באו אל דישראלי והודיעוהו שגלאדסטון חלה, אירעה לו תאונת דרכים קשה. ענה דישראלי: 'המקרה הוא קל-ערך, אך אם גלאדסטון יבריא, יהיה זה אסון באמת'…"
ישנו עוד דבר אחד פעוט, אשר משום מה חמק מתחת הרדאר של שומרי החומות מהמכון, שלא השתנה, והוא "שמפא"י רוצה ברצח פוליטי של המפלגה הרביזיוניסטית". תפיסה זו, שאותה הציג בשנות השלושים אחד מראשי מפא"י ברל רפטור, מלווה עד היום את ההפגנות 'בעד הדמוקרטיה' אשר חוסות בסיסמא הנושנה "שיש ללחום מלחמת שמד נגד הרביזיוניסטים,…"
שתיקת הכבשים של "המכון הישראלי לדמוקרטיה", לנוכח ניסיונות הפיכה אלו, עוד תגרום לדמוקרטיה לעשות סאלטה.
