מפגן עצמאות כמו זה שהפגינה השבוע ועדת הקורונה בראשותה של ח"כ יפעת שאשא־ביטון מזמן לא נראה בכנסת. ראשי ועדות הכנסת מטעם הקואליציה מעולם לא תפקדו כבובות, אולם בדרך כלל, לפחות בנושאים כבדי משקל, לא התקבלה אצלם החלטה חשובה בלי הגעה להסכמה בין חברי הכנסת ובין הממשלה והשרים. מטבע הדברים, הבעיה צצה כמובן היכן שאין מצליחים להגיע להסכמות, ובשנים האחרונות נוצרה אצל מקצת משרי הממשלה תפיסה מעוותת שלפיה חברי הכנסת של הקואליציה עובדים אצל הממשלה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
אחרי מאבק משפטי והתגייסות העירייה: עבודות שיקום בבית הרב קוק
תקציב או בחירות: גנץ ואשכנזי מתווכחים, נתניהו יכריע
"כבר לא גבעת חלפון": מפקד מערך המילואים מתייצב לקרב
היטיבה לבטא זאת שרת התחבורה מירי רגב, שקראה לפני שבוע להדיח את שאשא־ביטון משום שלא פעלה לפי הנחיות הממשלה. אבל רגב כמובן לא לבד. בעת האחרונה הגיע שר האוצר לוועדת הכספים, לדיון בחוק שנועד להחזיר לעבודה מאות אלפי ישראלים שהוצאו לחל"ת. חברי הכנסת מסיעות הקואליציה ניסו לשכנע את השר לתקן את ההצעה, אך הוא התעקש שהחוק יעבור בדיוק בנוסח שהביא לוועדה. כאשר ח"כ ינון אזולאי מש"ס ניסה להשמיע טענת הסתייגות, הגיב השר ישראל כ"ץ ב"אני לא שומע נאומים", וכשאזולאי העלה את האפשרות שלא יתמוך בחוק, אמר לו השר: "סליחה, אתה מש"ס? תצביע!"
תפיסת העולם הזאת, שקנתה לה שביתה בעיקר אצל שרי הליכוד, היא שיאו של תהליך שנמשך שנים אך התעצם מאוד בעשור האחרון. ההסכמים הקואליציוניים הכפיפו את חברי הכנסת של הקואליציה להחלטותיהם של פורומים ממשלתיים, ובראשם ועדת השרים לענייני חקיקה. בד בבד השתנתה ברירת המחדל של התנהלות חברי הכנסת: ממצב שבו הכלל הוא הצבעה חופשית והחריג הוא הטלת משמעת סיעתית או קואליציונית, עברה הכנסת להתנהלות תחת משמעת הצבעות, שבה חופש הצבעה הוא המצב החריג. באווירה כזו פחת מאוד העניין של הממשלה והשרים בהשקעת זמן ומאמץ בשיח עם חברי הכנסת ובהגעה להסכמות איתם. קל הרבה יותר להתבסס על משמעת.
לכן יש משהו משמח בהכרזת העצמאות הפרלמנטרית של יו"ר ועדת הקורונה. סוף־סוף יש פה כנסת עצמאית שיודעת לעמוד על שלה ומייצגת את העם מול הרשות המבצעת בלי מורא. אבל לפני שחוגגים את ההישג, צריך לשים לב לכמה דברים קטנים שמעיבים על החגיגה. ראשית, עוצמת ההישג מוגבלת. בסופו של דבר זו רק ועדה. עוד רחוק היום שנראה את מליאת הכנסת מגלה עצמאות כזו מול הממשלה באופן עקבי, לא כקוריוז.
גם המציאות שעומדת ברקע היא ייחודית. שאשא־ביטון היא אמנם חלק מסיעת הליכוד, אך אינה בשר מבשרה של המפלגה. גם ברשימת הליכוד לכנסת הנוכחית היא הוגדרה כחברת מפלגת "כולנו". נראה שאין היא בונה כלל על עתיד פוליטי בליכוד, וממילא חוששת פחות להפגין קו לעומתי. כאשר חבר כנסת מהליכוד עצמו יפעל כמו שאשא־ביטון נדע שהשינוי שאנחנו רואים הוא ממשי.
יתרה מזו, צריך להודות ביושר: קל להיות פופוליסט. לא נעים להיות מי שסוגר לאנשים את העסק, ולא משנה אם זה אולם אירועים, מסעדה או חדר כושר. כיף הרבה יותר להיות הדוד הטוב שפותח אותם, במיוחד אם הדוד הזה לא צריך לתת דין וחשבון על מצב המגפה. הפגנת עצמאות אמיתית של הכנסת תהיה במקום שבו היא תהיה פחות פופוליסטית מהממשלה, ועד לשם הדרך עוד ארוכה.
