המהלכים האחרונים ברפובליקה האיסלאמית הטורקית תחת שבטו של המהדי גואל המוסלמים מר רג'פ טאיפ ארדואן, מגדירים מחדש את כללי המשחק במזרח התיכון. איה סופיה (במקור: האַגִ'יָה סוֹפִיָה) נבנתה בקונסטנטינופול (כיום, אינסטנבול) ככנסייה ביזנטית במאה השישית בידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, על חורבות כנסיות שקדמו לה. במשך כתשע מאות שנה שמרה על יוקרתה האדריכלית כמבנה הגדול בעולם. מבנה הכנסייה סימל את עוצמתה של האימפריה הביזנטית ובו נערכו טקסי ההשבעה של הקיסרים החדשים של האימפריה. היא הייתה מקום מושבו של פטריארך קונסטנטינופול והמקום שבו נערכו הטקסים הדתיים בהשתתפות משפחת הקיסר. במהלך מסע הצלב הרביעי וכיבוש העיר הפכה הכנסייה לקתולית וחלק מאוצרותיה נבזזו. לאחר זמן חזרה הכנסייה לשליטה הביזנטית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תקציב או בחירות: גנץ ואשכנזי מתווכחים, נתניהו יכריע
– קריית־ארבע: העותרים למען רחצה מעורבת מגייסים את דעת הקהל ביישוב
– בתגובה לראפר הגזעני: שביתת טוויטר ל-48 שעות
בחצי המאה ה־15, עם כיבוש קונסטנטינופול בידי שליט האימפריה העותמאנית הסולטאן מהמט השני, הפכה איה סופיה למסגד. כ־500 שנה מאוחר יותר, בשנת 1934, עשור לאחר שהקים "אבי מדינת טורקיה החדשה" אטאטורק את הרפובליקה הטורקית וביטל את מעמד הח'ליפות (עשור שבמהלכו הנהיג רפורמות רדיקליות של קידמה וחילון והצעיד את טורקיה אל עבר התרבות המערבית), מצא אטאטורק לנכון לטפל גם בעניין איה סופיה. הוא ביטל את מעמדה כמסגד והפך אותה למוזיאון למורשת היסטורית.
לפני כשבועיים אישר בית משפט טורקי את ביטול מעמדו של המבנה כמוזיאון. דקות לאחר מכן חתם הסולטן ארדואן על צו המאפשר את הפיכתה של איה סופיה ממוזיאון חזרה למסגד. האתר ההיסטורי זכה להפוך ביום שישי האחרון שוב למסגד, למגינת ליבם של מאות מיליוני נוצרים ברחבי העולם הרואים בצעד הזה פגיעה כואבת באתר הקדוש ביותר בעולם לנצרות המזרחית.
חשוב לציין כי הצעד מרחיק הלכת הזה התאפשר מבחינה פוליטית רק אחרי הפיצול המכאיב בתוך הכנסייה האורתודוקסית בגין דרישת העצמאות של הכנסיה האוקראינית. הפטריארך האקומני, ברטלומיאו מקונסטנטינופול־איסטנבול, ראש הכנסייה האורתודוקסית העולמית היושב תחת מגפו של ארדואן, נתן את ברכתו לאוקראינים על אפם ועל חמתם של הרוסים, ובכך איבד את התמיכה של הכנסיה העשירה והחזקה ביותר מבחינה פוליטית. כך שבתגובה לצעדי מגפיו של הסולטן בחצרו האחורית של הפטריארך, מרוסיה האורתודוקסית נשמע רק קול ענות חלושה בכדי לצאת ידי חובה. יש להניח שהכמורה הרוסית שמחה לאידו של הפטריארך מקונסטנטינופול ורואה במהלך זה צעד חינוכי חשוב לגורלה של הכנסייה האורתודוקסית – שתבין היטב כיצד זה להישאר מבלי תמיכתה של רוסיה הגדולה.
אף שהעולם לא קרס בהתבוננותו על המהלך הטורקי, חשוב להבין כי במונחים של יחסי חוץ כלל עולמיים, הצעד שלהם ללא ספק דורס ברגל גסה כל נורמה של יחסים בין מדינות ויורה חץ בליבו של מרכז העצבים הבינלאומי. הוא פוגע לא רק בנוצרים האורתודוקסים (הדת השלטת במקומות רבים בעולם ובייחוד בסביבתה של טורקיה: רוסיה, אוקראינה, בלרוס, בולגריה, יוון, רומניה, סרביה, גאורגיה, סלובניה – צֶבֶר מדינות שלכל אחת מהן אינטרסים מנוגדים באופן מובהק לרעותה, ובין חלקן אף שורר מצב מלחמה), אלא פוגע בסנטימנט הנוצרי כולו (קתולים, אנגליקנים ואוונגליסטים). האפיפיור פרנציסקוס הספיק כבר להביע את מחאתו נגד הצעד הזה. מהלך משנה פרדיגמה כזה הוא זעזוע טקטוני של שיווי המשקל העדין והנפיץ ברקמת היחסים הבין־מדינתיים בעולם כולו.
הסולטן שמבקש כנראה לשלהב את ההמונים בארצו ובארצות המוסלמיות האחרות, הכתיר את הצעד הזה כצעד חשוב בשחרור הר הבית בירושלים. ברוב טובו וחסדו הוא מיהר גם להזמין לתפילה החגיגית ביום שישי הקרוב במסגד ״האלט־נוי״ את האפיפיור פרנציסקוס בכבודו ובעצמו, מן הסתם הוד קדושתו לא יחמיץ את הזכות להשתתף במעמד הנכסף.
מה לנו ולסיפור הזה? לכאורה הנושא לא נוגע בנו כיהודים, לא קרוב ולא מעניין. אולם מבט מעמיק מבשר כי מה שמתרחש כיום אצל הסולטן בקונסטנטינופול־איסטנבול משליך ישירות על הנעשה בירושלים.
הר הבית, מקום שני המקדשים החרבים של העם היהודי שעודנו מיועד לבית השלישי העתיד להיבנות, הפך לאחר כיבוש ירושלים בידי המוסלמים במאה השביעית מידי הביזנטים למקום משכנו של מסגד אל־אקצה. גם היום אנו מתפללים ומכוונים את מעשינו להשבת מקום מקדשנו ובניינו על מכונו. בעשורים האחרונים מאז שחרור הבירה, התרבה העיסוק בהלכות המקדש וקודשיו וקמו בחוגים האמונים על שיטת חלק מן הראשונים שמצוות בניין בית הבחירה נוהגת לדורות והוא ייבנה בידי אדם (רמב"ם, רמב"ן, ספר החינוך ועוד), כמה וכמה מוסדות חשובים העוסקים בלימוד ומעשה לקראת חידוש העבודה במהרה בימינו, כהכנת כלי השרת ובגדי הקודש ומחקר ותרגול מעשי של פרטי העבודה.
מאידך גיסא, האפשרות של החזרת הנוכחות היהודית על הר הבית על פי ייעודה המקורי נראית כחלום שלא ניתן להשגה בדרך הטבע, בעיקר בשל ההתנגדות הצפויה מצד העולם המוסלמי בגיבויו של חלק מהעולם הנוצרי – אל מול כל מהלך כזה שבכוחו להפר את "הסטטוס־קוו הקדוש" במקום הרגיש ביותר במזרח התיכון.
אולם בימים אלו נפל דבר בישראל ובעולם כולו – ארדואן בכבודו ובעצמו שינה באופן אקוטי את הפרדיגמה וההיסטוריה של המזרח התיכון. אם התאפשר לדרוס ברגל גסה את הסטטוס־קוו כלפי הנוצרים, למה זה מופקע כל כך לעשות זאת כלפי המוסלמים? כמה עלולה להיות מהותית תגובת העולם המוסלמי לנוכחות יהודית בהר הבית לצד המסגד הקדוש למוסלמים, שאיננו יושב כלל בתחומיו ההלכתיים של הר הבית? (המבנה הקרוי כיפת הסלע – קוּבַּת אַ־סַחְ'רַה – היושב במקום קודשי הקדשים איננו מסגד ומעולם לא היה).
מן המזרח התיכון הגועש והעקוב מדם נשים פעמינו לרגע אל סין הרחוקה, מעצמת על המתעמתת עם ארצות הברית ורוסיה על השליטה בעולם. המעצמה הזאת החליטה זה מכבר למגר את תופעת האסלאם הקיצוני בגבולותיה בשיטתיות קומוניסטית מסורתית, וכלאה יותר מעשרה מליון מנתיניה האויגורים־מוסלמים (עם טורקי במקור!) במחנות כפייה. לעת עתה לא מדובר במחנות השמדה, אך גם מחנות הריכוז של סטלין שבהם התענו כשלושים מיליון בני אדם, לא היו מחנות השמדה "רשמיים", ועל אף זאת מצאו בהם את מותם עשרות מיליונים מאזרחי ברית המועצות.
האם מי מאיתנו היה עד בעשור האחרון להפגנות בטהרן, באיסטנבול או בריאד בתגובה לדיכוי אחיהם המוסלמים בסין? האם ממשלה מוסלמית אחת בעולם ניתקה את יחסיה הדיפלומטים עם סין האדומה? היחידים שצועקים כקול קורא במדבר על הפרת זכויות אדם כלפי המוסלמים בסין, הם דווקא מנהיגים יהודים בעולם. גם העולם הנוצרי והפוסט־נוצרי מגיב בשוויון נפש מוחלט למתרחש בסין.
לאחרונה ממש פרסם העיתון האמריקני "וושינגטון פוסט" קטעים מספרו של היועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ון בולטון, על תקופת עבודתו בבית הלבן. על פי הנטען בספרו "החדר שבו הכול קרה: זיכרונות מהבית הלבן", טראמפ – נשיא ארצות הברית נושאת דגל ההגנה על זכויות האדם בכל העולם – עודד את הנשיא ג'ינפינג לפתוח מחנות ריכוז לבני המיעוט האויגורי. "המתרגם סיפר כי טראמפ אמר לשי כי עליו להמשיך ולבנות את המחנות, כי זה הדבר הנכון לעשות".
השאלה הגדולה היא אם שינוי הסטטוס־קוו בהר הבית יביא בעטיו תגובה מאוחדת יותר וחריפה יותר מצד העולם המוסלמי נגד ישראל מאשר עורר דיכוי המוסלמים בסין. איך יגיבו מצרים, סעודיה, ירדן ואיראן? העולם כולו מלקק את פצעיו נוכח מגפת הקורונה אשר עדיין בעיצומה ואשר פגעה בליבה הכלכלית של כלל המדינות המתקדמות בעולם וביציבותם של המשטרים השונים. ארצות הברית, שוטרת העולם כבר אינה עוסקת בסדר עולמי, אלא עסוקה בעצמה ובמערכת בחירות מפלגת ומפצלת.
הסולטן מקונסטנטינופול נתן אולי בלא יודעין את חותם הכשרות הבינלאומי למהלך ישראלי בהר הבית. אולי זו כוונת המשורר ארדואן באומרו כי מדובר בצעד הבא לקראת שחרור הר הבית בירושלים?
