אפשר לנשום לרווחה: ישראל לא באמת כזו מתוחכמת ומוצלחת כמו שמישהו אולי גרם לכם לחשוב. יש לה בסך הכול שירותי מודיעין בינוניים, שנופלים בקלות בפח שטומנים להם היריבים מאיראן. חשבתם שהמוסד זה מי יודע כמה? תחשבו שוב. משמרות המהפכה לוקחים אותם בסיבוב. לא רק בעורמה ובמהירות המחשבה, אלא גם באנושיות ובמשפחתיות. שם – יש בני אדם שעושים מה שצריך כדי להגן על ארצם. פה – יש כמה שמנדריקים, שהמוצלחים מביניהם כמו הסוכנת קדוש, המפקדת של תמר, מתגלים כבוגדים שנאמנותם האמתית נתונה למדינה הזרה בה גדלו. מטעמי ילדות, אתם יודעים, לעולם ינצחו הבלים כמו השקפה ציונית וערגה דתית לתפילה בכותל.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
חיזבאללה נקם, צה"ל מנע: כולם מרוצים
כל לייק קובע
הלו, הלו אבא: מלחמת המעמדות
העונה הראשונה של סדרת הריגול והמתח טהרן ששידורה הסתיים אמש בכאן 11, דווקא התחילה טוב: קרב מוחות צמוד בין אלו לאלו, ותמר רביניאן, סוכנת המוסד שנשלחת ללוע המפלצת האיראנית, חווה הרבה רגעי 'כמעט ונתפסה' של עצירת נשימה. לא מעט ביקורות טלוויזיה פיינשמקריות נזפו בהתחלה ביוצרי הסדרה כי המתח לא עמוק דיו ופיתולי העלילה צפויים. ובכן, לא בשבילי. מבחינתי הייתה כסיסת ציפורניים מרוב מתח, והתפעלות מאיכות ההפקה ששודרגה פלאים מול סדרות עבר ישראליות.
אבל אז החלו הפרקים להתגלגל, ועימם הגיע טעמה החמצמץ של האכזבה. הנה, גם כאן מנסים לחנך אותנו שפטריוטיות זה פויה. רק האהבה תנצח את כל הלאומנים המרושעים, ושני ההאקרים הצעירים, הישראלית והאיראני המורד, נמלטים מהם כולם, ומפליגים בסצנת הסיום על אופנוע לעבר הזריחה.
לפני חודשים ספורים, הביא צבי יחזקאלי לחדשות 13 סדרת כתבות על פליטים איראנים שנמלטו ליוון. הסיפורים שלהם היו מהפכי קרביים. גם אחרי שברחו מארצם, הם דיברו על השלטונות שם באימה גלויה. תיארו בחצאי משפטים מקרי רצח, עינויים ורדיפה בלתי נסבלת על רקע דתי. המונח השגור של "שלטון רשע" איראני קיבל פנים, והן היו מפוחדות מאוד. מרגיש כמעט מיותר לפרט עד כמה איראן בתצורתה הנוכחית היא הגורם הראשי להפצת טרור וזריעת מוות ברחבי המזרח התיכון. עד כמה היא, על ארגוני הטרור שהפכה לגרורותיה, מחרבים את חיי האזרחים במדינות השכנות לה ומפזרים בכיף איומי השמדה על מי שלא בא להם טוב בעין.
אבל בסדרה ששודרה בתאגיד השידור הישראלי ונמכרה ל-אפל TV הבינלאומית, שלטון הרשע הוא בקטנה. יש שני משטרים מקבילים שמפעילים שטיקים מלוכלכים זה על זה, רק שהאיראנים עושים את זה קצת יעיל יותר.
אז לא, אין כאן ציפייה לליטוף אגו עצמי וליצירה טלוויזיונית שתראה כמה ישראל מוצלחת ונפלאה. אבל התוצאה היא שמרוב רצון למורכבות עמוקה, מרוב שאיפה להראות את האדם שמאחורי המלחמה, התמונה יוצאת מרודדת בואכה שטוחה.
שיחק המזל ליוצרי טהרן, ובזמן שידורה נתנה המציאות פייט נאה בתצורת סדרת פיצוצים בלתי מוסברת שפגעו בשבועות האחרונים באתרי תשתית איראניים. אם אפשר למצוא בכל זאת מילה בשבח הסדרה, היא ההמחשה הגלומה בה עד כמה כל פיצוץ מסתורי כזה שאת הגורמים לו מפרשים מקורות זרים, הוא פרי מאמץ יצירתי והסתכנות אישית. כאלו שהמניעים להם, במציאות החיים הפשטנית נטולת המורכבות העמוקה המתוסרטת, כוללים מן הסתם לא מעט ציונות גולמית בריאה.
