בחודש יוני 2015, סיון תשע"ה, חווה כל עולה להר-הבית את תופעת ה"מראבטון והמראבטאת" בשיאה. מדובר היה בשכירי ושכירות חרב שנשלחו על-ידי התנועה האסלמית בראשות המחבל המורשע שיח' ראא'ד צלאח על מנת לתקוף, לדחוק, לפגוע ובשורה התחתונה לעורר טרור בלב היהודים העולים להר הבית. כחלק מן המענה שלנו הוצאנו בתנועת "סטודנטים למען הר הבית" דו"ח "תמונת מצב" על הר הבית.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
שינוי הסטטוס קוו בהר הבית – אפשרי
אסור לשיר 'ירושלים של זהב' בהר הבית
ובקבוצות הוואטסאפ של הר הבית צהלה ושמחה
הדו"ח שהונח על שולחנותיהם של מקבלי החלטות, חברי כנסת ואנשי חוק, הצליח לעורר הדים וגרם לכך שסוגיות אשר הושתקו במשך שנים זכו להופיע לפתע בשיח הציבורי והפרלמנטרי.
נקודת האור היא שהרבה מאוד מהנקודות שציינו בדו"ח ההוא של שנת 2015 השתנו ולטובה; בעקבות מאבק עיקש שלנו במציאות הקיימת וחוסר-רצון מוחלט להשלים איתה, עוררנו שיח ציבורי ושינינו את המציאות על רחבת הר-הבית. אנחנו היינו שם לתעד, להגיש תביעות משפטיות ולמחות. רצינו להדגיש את האבסורד לפיו דווקא עולי הר-הבית, אזרחים יהודים שומרי-חוק המשיכו למצוא את עצמם במעצרים והרחקות ארוכות מהר הבית בשם "השמירה על הסדר הציבורי" – שם קוד מנהלי שמאפשר להרחיק אדם מהר הבית בצורה שרירותית.
חמש שנים אחרי, ממש בימים אלה בחודש אב, יולי 2020 התנועה שלנו מפיקה דו"ח "תמונת מצב" חדש שבודק וסוקר שוב את המצב בהר-הבית. לקריאת הדו"ח המלא
בחמש השנים האלה חלק הולך וגובר מקרב עולי הר-הבית שהתרגלו להשפלה ולדחייה בהר, עברו תהליך של התבגרות והבנה שעל זכויות צריך להיאבק, וכך ככל שיותר ויותר אלמנטים מהאפליה בהר הבית נחשפו לאור השמש המחטא, ויותר פעילות בשטח קודמה בציר מקביל לכך, כך חלק מהתופעות נעלמו.
אם בעבר עולים להר-הבית שהיו חלילה ממלמלים או שותים מברזיות בהר היו מסיימים במעצר של שעות ארוכות, כיום השוטרים והקצינים חוששים יותר לפעול בכלים הללו, מפני שבעקבות שורת עתירות שלנו הם מצאו את עצמם מגמגמים בבתי-המשפט. בימים האחרונים ולאחר מבול של מכתבים וחשיפה בציבור של נושא הברזיות בהר-הבית, המשטרה נסוגה גם מהאיסור ההזוי הזה שהחל אי-שם לפני מספר שנים בשל לחץ אנטישמי מצד הווקף הירדני שהיהודים "מטמאים את הברזיות".
אם בעבר היו אנשי הווקף חסינים בפני סנקציות(ואפילו היכו שוטרים פיזית), כיום ישנן סנקציות המוטלות עליהם וגם זה לאחר לחץ רב שלנו. עוד לא הגענו למצב בו הר-הבית הוא מרחב נורמלי וחופשי בו אזרחי ישראל היהודים יכולים לממש זכויותיהם האלמנטריות אך ישנה התקדמות ניכרת.
למרות ההתקדמות המרשימה, כל המעיין בדו"ח שאנחנו מוציאים ממש עתה, ערב תשעה באב, יחוש כי המציאות שהדו"ח משקף עודנה נגועה באבסורד ובדיכוי שרירותי של המובן מאליו.
גם כיום, בשנת 2020, מדינת ישראל עדיין לא מצליחה להתמודד עם המשקל הסגולי של הר הבית. המדינה לא יודעת איך לעכל אתר רב-קדושה ובתוכו מאבק בין שתי דתות, האחת, המוסלמית, מדכאת את זכויותיהם של מאמיני האחרת, היהדות. מדינת ישראל לא יודעת איך ליישם את החזון הליברלי המבטיח זכויות אדם ואזרח במרחב כה טעון מבחינה דתית.
ראשית, מדינת ישראל מתירה בשתיקה הרס שיטתי של העבר היהודי בהר, השתלטות על מתחמים ומבנים בהר הבית בכל יום ביומו, הכנסת גורמים זרים כמו תורכיה, סעודיה, ירדן, הרשות הפלסטינית ואפילו חמאס. קשה לדמיין דמויות כמו בן גוריון או יגאל אלון שהייתה נוהגת בשלוות נפש למול חורבן ארכיאולוגי בסדר גודל כזה.
הדו"ח סוקר עשרות דוגמאות לאפליה מסוגים שונים כלפי הציבור היהודי בהרהבית, ביניהן: אפליה בדרכי וזמני הגישה להר-הבית, איסורים רבים המוטלים בניגוד לחוק על העולים היהודים, התנהלות הווקף הירדני והרשויות הישראליות בכל הנוגע לריבונות בהר-הבית וכן היחס לעולים היהודים והמגבלות הקשות והבלתי לגיטימיות מנקודת מבט דמוקרטית, המוטלות עליהם.
ערב תשעה באב, אנחנו צריכים להכיר בכך שהר הבית היום, אפילו לאחר 72 שנות עצמאות יהודית בארץ-ישראל, הוא המקום בו מתקיימת האפליה הבוטה והחמורה ביותר כלפי אוכלוסייה רק בשל דתהּ ואמונתהּ, ייתכן ואף בכל העולם המערבי.
על נבחרי הציבור ומקבלי ההחלטות להגיע להבנה כפולה: האפליה והפגיעה בזכויות האדם בהר הבית קשה מנשוא. מדובר במדיניות אשר איננה מתאימה לשנת 2020, תש"פ, בעידן זכויות האדם, ועליהם לחתור לסיומה.
כמו כן, הגיע הזמן שהריבון, מדינת ישראל, ינהיג את השיטה שבה הוא מתפאר בעצמו, ליברליזם, וינהיג שוויון זכויות בין האוכלוסיות השונות בהר-הבית. הכל תלוי ועומד על כך שחובה על מדינת ישראל להתייחס להר-הבית כשטח ריבוני תחת שליטה ישראלית אפקטיבית ואמיתית ולא כמורסה המקלקלת חזון שלא היה מעולם, של מדינה נטולת שורשים לעם חדש.
בשנת 2020, ערב תשעה באב תש"פ צריך להתחיל ולפתור את הבעיה ולא להנציח אותה, לנרמל את הר הבית ולהחיל בו ריבונות ישראלית אפקטיבית בהתאם לשלטון החוק. כיצד? דעו כי זה תלוי קודם כל בנו, בכם, באזרחים – אין לחץ יעיל יותר מלחץ אזרחי, בואו נראה שאכפת לנו.
