ההכרזה על הקמת מערך הכשרות החדש של ארגון רבני צהר תפסה חלקים בציונות החרד"לית במבוכה. לראשונה גוף רבני חשוב ומכובד, בעיני רבים ורבות בציבור הישראלי, אומר את מה שכולם מרגישים הרבה זמן – הגיעה העת לעשות למען הכשרות ולא למען הממסד.
באותו רגע נשלף הטיעון עוטה האבק ומלא העובש – צריך לתקן את הרבנות מבפנים במקום לחתור תחתיה. צודקים. רצוי לתקן מבפנים, כשאפשר. רק שמדובר בגוף שהיו לו אלפי הזדמנויות לתיקון. במשך שנים ראינו דו"ח אחרי דו"ח של מבקר המדינה, דו"חות נוספים של מבקרי פנים ברשויות המקומיות, מחקרים של מכוני מחקר וגופים בלתי תלויים, אינספור עדויות בכלי התקשורת ותחקירים תחת כל עץ רענן, הצעות שונות, ועדות ורפורמות על הנייר. הכול נזרק לפח ההיסטוריה, הכלבים נובחים ושיירת השחיתות בכשרות עוברת.
ועכשיו נזעקים מגני הממסד – ששכחו מזמן למה הוא נועד, מה הוא אמור לייצג – לחזור על אותה מנטרה, של לתקן מבפנים. אתם חייבים להפנים – הם לא רוצים לשנות. המנגנון של כשרות הרבנות הפך למנגנון מפלגתי של מינוי קרובים ומקורבים, כזה שהפך את הכשרות למזוהה עם שחיתות, כזה שמייצר חילול השם סיטוני על בסיס יומיומי. יש מי שמתפרנס ממנו, והוא לא מעוניין בשינויים שלכם. נוח לו שאתם נלחמים את מלחמתו ומונעים כל תחרות שעלולה לגרום לו להתייעל ולהשתפר, כמו שנעשה בתחום הרישום לנישואין (אם כי הדרך שם עוד ארוכה).
והם קוראים לעצמם ממלכתיים. ממלכתיות היא לא מצב משפטי סטטוטורי. לא כל מי שמקבל תלוש משכורת עם סמל המדינה הוא ממלכתי. ממלכתיות היא תפיסה, אידאולוגיה, שאמורה לשרת את הציבור ואת אזרחי הממלכה. לא לפגוע בהם ולהשחית עד תהום. ממלכתיות בטח שלא כוללת קריאות לרמטכ"ל להתפטר כשהוא מקבל החלטות מבצעיות שלא מקובלות עליו או לעלות על בית המשפט עם כלי כבד כשהוא פוסק בניגוד להשקפותיו.
עוד דעות באתר מקור ראשון
–נתניהו צריך להבהיר לטראמפ: או שלום או מדינה פלסטינית
–כשפוליטיקת הזהויות נפגשת עם המשפט הפלילי
–גלאון וגילאון פרשו מהמירוץ: המהפכה במרצ הושלמה
עוד טיעון שיש להדוף מיד: הרבנות היא לא המשטרה. היא לא בית המשפט. היא לא משרד הבריאות ואפילו לא המשרד להגנת הסביבה. כשרות הוא מוצר וולונטארי, לא שירות חיוני, שהמדינה החליטה לספק לתושביה, אך עושה זאת באופן לא יעיל ועדיף היה שתצמצם עצמה לרגולציה על התחום בלבד. וכשזה נעשה בשם היהדות הנזק הוא כפול.
כשראש עיר מורשע בשוחד – זה נזק עצום לאמון הציבור ברשות המקומית, כשרב עיר מורשע בשימוש בכוחו לקידום בד"צ של משפחתו – זה נזק הן לאמון הציבור ברבנות (שהידרדר לשפל של 20% במדד הדמוקרטיה האחרון, נמוך יותר מכל מוסדות המדינה), אך גם ליהדות. מייצגי היהדות הממסדית חייבים להיזהר בדבריהם ובמעשיהם כפל כפליים, ולצערנו הם נכשלים בכך לעתים קרובות מדי.
ובחזרה למערך הכשרות החדש של צהר. כל מי שמתנגד למהלך כל-כך חשוב, שנועד לנקות ולו במעט את הלכלוך והזוהמה שהדביקו גורמים שונים ברבנות למוסד הכשרות, מהסמלים החשובים של היהדות, מהלך שנועד להגביר ולהגדיל כשרות בישראל, ראוי שיעשה חשבון נפש וישאל את עצמו – האם לא התבלבלו היוצרות, האם סדרי העדיפויות שלו עוד במקומן. ובעיקר כיצד הוא יכול להצדיק התנגדות לחיזוק מוסד הכשרות בישראל.
