בדיעבד, היו כאלו שנקבו בתאריך פטירתה של קאיה על-מנת להסביר את מה שהתחולל מאז ונראה היה כהתנהלות שמעל לטבע, או לפחות מתרחש בניגוד לכמה מחוקיו. מות הכלבה שאימצה משפחת נתניהו בגיל מבוגר ושמאז טופלה על ידה במסירות ובאהבה, כך אמרו האומרים, הביא כנראה לאיזו קורת רוח בשמים ושחרר מנת מזל בלתי מוגבלת לראש הממשלה. כזכור, האירוע הנ"ל התרחש בצמידות לחשיפת המסרונים האסורים שהוחלפו אי-אז בתחילת 2018 בין שופטת המעצרים בפרשות נתניהו השונות לחוקר ברשות לניירות ערך. השרים דרעי וישראל כץ נשמעו מסתודדים כמה שעות לאחר מכן, דנים במזל העצום שיש לביבי – איך בכל פעם כשהמצב נראה אבוד צץ סיפור שמטה חזרה את הכף לטובתו. גם הם לא שיערו שזוהי רק ההתחלה.
חודש לאחר מכן נראה היה שהכול נסגר על נתניהו. שאול אלוביץ' חתם גם הוא על הסכם עד מדינה, וסיפר כל מה שהיה לו לספר. "המשך המעצר היה הורג אותו", הסבירו מקורביו. "שאול המלך" – קרנו הפרשנים האובייקטיבים באולפני החדשות, "אם הטייקון מעיד נגד ראש הממשלה, באמת שאפשר לסגור את הבסטה". אלא שאז התברר שבעדות המפורטת שמסר בעלי בזק, נכתב שם משפחתו כמה פעמים עם גרש בסוף וכמה פעמים בלי. עורכי הדין של נתניהו מצאו פרצה בחוק המנדטורי והצליחו לפסול את העדות כולה. זקני-זקניו של שאול אלוביץ', או אלוביץ – תלוי באיזה עמוד בעדות אתם נמצאים – שבחרו לעצמם דווקא את שם המשפחה הזה במקום גולדברג, נניח, אספו את עצמותיהם, הגיחו מקברם, והצילו שוב את נתניהו.
התביעה והפרשנים האובייקטיבים לא אמרו נואש. עדיין היה להם ביד מספיק חומר. ואכן, חצי שנה לאחר "שערוריית הגרש האבוד" הודלפה ידיעה כי כתב אישום חמור מתגבש בתיק המתנות. בבוקר המיועד לדיון הגיעו החוקרים לבית המשפט עם ארגזי דפים ובהם עותקים של סיכום הראיות בתיק. מהר מאוד התבררה הפארסה התורנית: המתמחה בפרקליטות שהיה אמון על הדפסת העותקים בילה קצת יותר מדי בלילה שקדם למלאכתו, ובמקום לבצע הדפסה דו-צדית כפי שהתבקש, לחץ על כפתור אחר במדפסת הענק מרובת הכפתורים ואיכשהו הדפיס עמוד כן עמוד לא. השופט העצבני החליט כי לא ניתן לעבור על כך לסדר היום, ופסל את חומר הראיות כולו.
חלפו להם עוד כמה שבועות. דיון שגרתי בבית המשפט היה אמור להאריך את מעצרם של שלושה חשודים מרכזיים הקשורים לאחת הפרשות. לכולם היה ברור אז כי מדובר בטריו רב עוצמה: "זהו אמנם שולחן בעל שלוש רגליים בלבד", התפייט הפרשן האובייקטיבי באולפן, "אבל איך אומרים, גם שולחן עם שלוש רגליים מסוגל להחזיק היטב שני בקבוקי שמפניה ורודה וחפיסת סיגרים". הדיון נקבע לשמונה וחצי בבוקר. בתשע ורבע כבר זעו נציגי התביעה באי-נוחות. השופט שאמור לחתום על הארכת המעצר טרם הגיע לאולם.
רק בעשר התברר כי בנו של השופט לקח את הסלולרי שלו, הסלולרי שרק באמצעותו ניתן להתקשר בכדי להרים את המחסום בכניסה לחניון בית המשפט. כבוד השופט עמד במחסום במשך כחצי שעה, צווח על השומר שהוא לא יודע מה מחכה לו, ושמה זאת אומרת הוא לא מזהה אותו, ושבגללו יהיה סקנדל גדול ושיתחיל לחפש עבודה אחרת. השומר, ואדים קרסניקוב, שעלה מאוקראינה רק לפני כחצי שנה, הבין שמישהו פה עצבני אבל לא חשב לרגע להעלות מחסום למישהו שאינו מורשה. כשנכנס סוף-סוף השופט סמוק הלחיים לאולמו, הוא רק הספיק להבחין באחרון העוזרים המשפטיים שאסף את הדברים האחרונים שנשארו ויצא מהאולם. את הבוס שלו, מנהל בית הדין האזורי, הוא פגש שוב רק למחרת, בשימוע שלפני פיטורים. התיק נסגר.
עוד דעות במקור ראשון
–כשגליתי שהחיים עלובים – הלב שלי הפסיק לכאוב
–המערך החדש של צהר: הזדמנות לנקות את מוסד הכשרות
–נתניהו צריך להבהיר לטראמפ: או מדינה פלסטינית או שלום
ומאז זה נמשך ונמשך. פעם החוקר נרדם ולא התעורר בזמן, ופעם התגלה שהפונט לא בגודל התקני. פעם ההוא התרשל וכתב שנה לא נכונה בראש המסמך, ופעם הרכב ובו העצורים נתקע בפקק ענק בכביש שש.
ביום ראשון, 5 במרץ 2023, החליט בנימין נתניהו שדי, מספיק. רצף האירועים של השנים האחרונות נתן בו ובמשפחתו את אותותיו, והוא גמל בלבו לפרוש. עד כה הדבר פשוט לא צלח. בבחירות הוא הביס שוב ושוב את יריביו, ולא משנה כמה חקירות היו תלויות ועומדות כנגדו. החקירות לא הצליחו להבשיל לכתבי אישום, וגם אלה שכן – נמוגו בדמי ימיהם מסיבות שונות ומשונות. בניו-יורקר פורסמה כתבת פרופיל נרחבת ובה התבקשו מומחים מרחבי העולם להסביר את תופעת "האיש שלא יכול להפסיק להיות ראש ממשלה".
תוכן הנאום הודלף מראש לערוצי הטלוויזיה, שבשמחה פינו עבורו את שעת הפריים-טיים שמונה בערב. בחמש דקות לשמונה כבר אפשר היה לחתוך את המתח בסכין. השמועות פשטו כאש בשדה ווטסאפ – "הודעה דרמטית של נתניהו"; "נתניהו עומד לפרוש"; "סוף עידן?" השעה שמונה הגיעה, ופניו של נתניהו נראו על המסכים ברחבי הארץ. פניו נפולות, עיניו טרוטות. "אזרחי ישראל", הוא פתח ואמר בלאות. בקונטרול הבהב הטלפון האדום, זה השמור להתרחשויות מיוחדות. "אני משרת אתכם מזה שנים רבות כראש ממשלה. למעשה, יותר מכל אחד אחר אי פעם במדינת ישראל", המשיך ראש הממשלה.
העורך הראשי הרים את השפופרת ונהם לתוכה: "מה? מה לעזאזל כל כך דחוף עכשיו?!" ברקע, נתניהו ממשיך בנאומו: "עשיתי זאת באמונה. מתוך נחישות להוביל את המדינה הזו, שכה חשובה לי". הכתב הצבאי נשמע נרגש כשדיבר במהירות לעורך הראשי: "חיזבאללה שיגרו לפני כמה דקות עשרה טילים. שניים פגעו ביישוב". נתניהו, שעד כה היה מרוכז במצלמה, לא הצליח להבין בתחילה את ההתרחשות בחדר הקטן. כשהמזכיר הצבאי ניגש אליו בעודו נואם ובידו פתק, גם הוא כבר הבין – התואר "ראש ממשלת ישראל" ימשיך ללוות אותו גם בשנים הקרובות. קאיה, מתברר, לא שוכחת כל כך מהר.
