הכותרות זועקות מלחמה. התמונות צבועות באדום של אירועי האלימות האחרונים בלילה. הדי הפוליטיקאים שמגנים את האלימות או מלבים את האלימות עוד לא נדמו ברקע. הבד השחור נשפך מהחולצות או מהדגלים. שחור בעיניים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צפו: הנשים מ"תפילת הנערות" נפגשות אחרי 15 שנה
– מפקד בסיס חיל האוויר רמון מבקש שתפעילו את הדמיון
– שנאה היא תוצר של חוסר הכרות, הדרך לאהבה מתחילה בהקשבה
כאילו לא הספיקה לנו חרדת ההדבקה בקורונה, התווספה עליה החרדה הכלכלית, ועלתה על כולנה חרדת הקיום המדיני. להיות עם חופשי בארצנו? לא לזה התכוונו.
נכון. לכל מחנה יש את סיבותיו המוצדקות לכאורה במאבקו. אבל בכל מחנה נמצאו הקיצונים שעבורם המטרה מקדשת את האמצעים. הם יצדקו בכל דרך – גם אם יביימו מצגים כוזבים בהובלת המחנה הנגדי לכאורה. הם גם ינצחו בכל דרך – גם אם הם צריכים לקחת את כולנו איתם שאול תחתיה. תמות נפשי עם פלישתים? אז זהו שלא.
שמונים אחוז מהעם היושב בציון – גם אלו שיש להם דעות נחרצות מימין ומשמאל, לא שותפים למאבק הזה. שמונים אחוז מבינים שעל הענף הזה אנחנו יושבים יחד ואין אפשרות לנסר אותו מבלי לשאת בתוצאות החמורות. שמונים אחוזים מבינים שרב המשותף על המפריד. שאנחנו לא באמת מוכנים לצאת לקרב עם אחינו גם לא בשם כל העוולות כולן. שמונים אחוז יושבים כרגע מול המסכים תוהים ומבולבלים. האם לזאת יקרה מלחמת אחים?
ההייפ התקשורתי שמצריך רייטינג וכותרות מגדיל מאוד את השלילי גם בשגרה. אבל הבחירה של התקשורת לצייר את המצב כאילו אכן מדובר במלחמת אחים בגלל התלות הזאת מטעה. לא רק שהיא מפספסת את רוב רובו של העם שיושב בבית מודאג ומתעדכן דרכה בנעשה במציאות, אלא גם שהיא הופכת בכך לשותפה אקטיבית בהחמרה ודרדור המצב. כשמביאים בחשבון שלא מדובר בתקשורת זרה אלא בתקשורת שיושבת איתנו על אותו ענף; מגדלת כאן ילדים, שולחת אותם לאותו צבא עם ונשענת על אותה משטרה שבסמכותה היא מכרסמת.
התקשורת בעת הזאת צריכה לגלות בגרות ואחריות ולא להתמקד אך ורק בפורעי החוק והמתסיסים משני הכיוונים, אלא בשמונים אחוז. במתנדבים. בעולים. במעמד הביניים שעומד בגבורה בהתמודדות המתישה והיומיומית. בילדים של כולנו ובצדדים היפים של הנוער.
התקשורת היא מדורת השבט שלנו ואנחנו מצפים ממנה בעיקר בעת הזאת לא רק לאמת בדיווח אלא גם לאחריות בדיווח.
ולסיכום, שמונים אחוז יקרים, שבט ה"לא מיוצגים" שמתפרש לו מימין דרך המרכז ועד לשמאל, וכולל מזרחים ואשכנזים, פריפריה ומרכז, קיבוצניקים ועירוניים, סטודנטים ואנשי גיל הזהב ואת כל הקשת היפה של עם ישראל, הנה ספויילר – לא תהיה פה מלחמת אחים. כי אנחנו חזקים מזה. כי יש לנו יותר מדי מה להפסיד. כי אנחנו השמונים אחוז הקובעים וקולנו צריך להישמע. כל אחד מאיתנו צריך לרסן את המחנה שלו ואת סביבתו. וביום שאחרי אנחנו צריכים להמשיך לבנות פה ביחד את מדינתו היחידה והאהובה של העם היהודי, ישראל.
ד"ר רות קבסה היא מנכ"לית "שערים – מגשימים יהדות ישראלית" ומייסדת מיזם שבת UNPLUGGED. בעלת תואר דוקטור מהסורבון בנושא הקשר בין אתוס משותף ויכולת משילות בישראל. כיהנה כראש תחום מנהיגות וממשל בג'וינט ישראל ובוגרת תכנית העמיתים של מנדל.
