הזעם בסיעת הליכוד על יו"ר הסיעה ח"כ מיקי זוהר אינו חדש. בשבועות האחרונים הספיק זוהר להסתכסך פומבית עם שר האוצר ישראל כ"ץ, עם השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל, עם יו"ר ועדת הקורונה ח"כ יפעת שאשא־ביטון, עם יו"ר ועדת העלייה והקליטה ח"כ דוד ביטן ועם שלל ח"כים בליכוד שקצרה היריעה מלמנותם. לכן אפשר להביט על ניסיון הדחתו של זוהר השבוע, בהובלת ח"כ שלמה קרעי, כסוגיה הלקוחה לכאורה מתחום יחסי האנוש.
זוהר מושך לעברו אש מכל מיני סיבות. אחת מהן היא הכוחנות המופגנת של התנהלותו. תפקיד יו"ר הקואליציה אכן מצריך שימוש באיומים ובהפחדות – אין דרך אחרת להשליט סדר ומשמעת – אך קודמיו של זוהר בתפקיד לפחות לא השתבחו בכוחנות הזו, שזוהר עשה ממנה כמעט סמל סטטוס. לא אלקין ולא לוין, לא ביטן ולא אמסלם, איש מהם לא נתפס מעולם כשהוא מתגאה בריאיון טלוויזיוני בכוח שצבר. לזוהר זה קרה.
ובכל זאת, יחסי אנוש אינם העיקר פה. זוהר אמנם מתנהל באופן בוטה מאוד, אבל הוא לא פועל מטעם עצמו. בסופו של דבר הוא מנהל את הקואליציה ואת סיעת הליכוד מטעם ראש הממשלה. למרות זאת, חברי הכנסת שהובילו את המהלך לא חששו להתעמת איתו.
אי אפשר לא לראות כאן עוד סימן, ולא הראשון, להיחלשות נתניהו. נביאי הזעם בשמאל מנבאים את קץ שלטונו מאז נעשה ראש הממשלה, ולא חדלים מלראות סימנים לכך. עד כה הם התבדו. אך משפטו המתקרב, מגפת הקורונה, המשבר הכלכלי הקשה וממשלת החילופים המקרטעת משנים ככל הנראה את התמונה. במציאות הנוכחית גם גדולי התומכים של נתניהו בליכוד מתחילים להרהר באפשרות ירידתו מהמפה הפוליטית, וכשהבוס נחלש הבלגן חוגג. נכון, נפעם נתניהו היה עדיין חזק מספיק לחסל את ניסיון המרד בתוך דקות, אבל כבר לא חזק מספיק למנוע אותו מלכתחילה.
האתגר של גמזו
מסיבת העיתונאים של ממונה הקורונה החדש, פרופ' רוני גמזו, הייתה מרשימה. גמזו דיבר ברהיטות ובהיגיון, מיפה בדייקנות את בעיותיה של ישראל ובראשן בעיית האמון של הציבור במערכת השלטונית, והציג תוכנית סדורה והגיונית להתמודדות עם המצב. לרגע יכולנו לחוש שמישהו שם למעלה סוף־סוף יודע על מה הוא מדבר ומה הוא עושה. זה כשלעצמו הישג לא קטן ואפילו משמח. אך אין די באבחון טוב, אף שהוא חיוני להושטת טיפול רפואי איכותי.
בפני גמזו עומדת משימה הרת גורל, ואין לו מאה ימי חסד לצורך הביצוע שלה. הוא אמור לרכז מאמץ ביצועי אדיר ממדים שתפקידו להביא לקטיעה מהירה ויעילה של כמה שיותר שרשראות הדבקה בקורונה. זו משימה כבדה מאוד, שעיקרה ביצועי. לא מדובר בקבלת החלטות טובות, אלא ביכולת ביצוע, ובנקודה הזו בדיוק נכשלה עד היום ממשלת ישראל.
פרופ' גמזו ייגש כעת למבחן המימוש: הקמת המערכים ותפעולם. למרבה השמחה, אחרי חודשים ארוכים של התעקשות הסכימו ראש הממשלה ושר הבריאות להפקיד את ההקמה בידי צה"ל ומשרד הביטחון, הגופים היחידים שמסוגלים להקים מערכת כזו, אך היא לא תקום מאליה. מי שיידרש להוביל את ההקמה יהיה פרופ' גמזו עצמו, והוא גם יצטרך לטפל בכל הקשיים שיצוצו בדרך. אם יצליח במשימה הקשה והמורכבת הזו מדינת ישראל תרוויח בענק. על האפשרות שהוא ייכשל איש מאיתנו לא רוצה לחשוב
