חוק האוסר טיפולי המרה התקבל בקריאה טרומית בכנסת. הוא עתיד לאסור על אנשי מקצוע מוסמכים לתת טיפול לאנשים בעלי נטיות חד־מיניות במטרה לאפשר להם לבנות בית של אמת ושל אהבה עם בת זוג, שהמשכו ילדים ומשפחה. נבחן מעט מה עומד מאחוריו. טיפולי המרה התחדשו לפני עשרות שנים בידי פסיכולוגים שרצו לסייע לאנשים בעלי נטיות חד־מיניות לשנות את נטייתם המינית. לעיתים קרובות הטיפולים גבו מחיר נפשי כבד מן המטופלים, והיו גם מקרים בודדים של התאבדות בעקבותיהם. היו גם הצלחות בטיפולים, אך המחיר ששילמו אחרים שלא הצליחו היה בלתי אפשרי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מחכים לבג"ץ: שכניו של רה"מ מיואשים מההפגנות
– אמנות, גרפיטי וכובעים: פעילויות לקיץ בפנים ובחוץ
– דעה: הכוחנות של מיקי זוהר מעידה על היחלשות נתניהו
המילים "טיפולי המרה" עוררו דחייה ורתיעה. אני זוכר את תחילת טיפולי השתלת לב בעולם. במקרים הראשונים נפטרו רבים מהמטופלים בתוך זמן קצר. הרפואה מאז השתכללה, והיום השתלות הלב הן הישג גדול גם כשהן גובות לעיתים מחיר בחיי אדם. בגלל יחסי ציבור טובים עם עולם התקינות הפוליטית בתקשורת, במשפט ובפוליטיקה, מעולם לא עורר מושג השתלת הלב דחייה ורתיעה, וההתקדמות המדעית של ההשתלות זרמה באופן טבעי. גם הפסיכולוגיה הכרוכה בטיפול בהומוסקסואלים התקדמה מאוד, והיום יש לה הצלחות רבות. כמו בכל דבר יש גם כישלונות. אנשים רבים שהם בעלי נטיות חד־מיניות מעוניינים לנסות את הטיפולים האלו, לשנות את נטייתם, להקים משפחה יציבה עם בת זוג ולהוליד ילדים. כאמור, רבים הצליחו לעשות זאת.
אבהיר: בשום פנים לא מדובר בסגירת המטופלים בבית ספר חסר עכבות ומוסר, לחינוך מחדש. מדובר בפגישה בין פסיכולוג בעל תעודה הבקי במקצועו ובין לקוח מבוגר, חכם ובעל בחירה חופשית, הרוצה להקים משפחה בעלת מבנה שהוא מאמין בו.
החוק שעבר עתה בקריאה טרומית, אם יצליח לעבור את שאר הקריאות, הוא כפייה בלתי נסבלת על האדם באשר הוא אדם. הוא חוק הנוטל קבוצה שאינה בעלת כוח רב, קבוצה שיש לי קשר עמה, בעלי נטיות חד־מיניות שומרי מצוות (וגם רבים אחרים) המעוניינים להינצל מן העבירה החמורה של קיום יחסי מין בין שני גברים, ולהקים משפחה יציבה עם בת זוג. הוא שולל בכוח את זכותם לנסות דרך שונה מזו שנקלעו אליה שלא באשמתם.
זו כפייה "דתית" פונדמנטליסטית, הנכנסת עד למיטתו של מי שאינו חושב כמותם, כפייה הגובלת לדעתי באלימות. החוק נועד בראש ובראשונה להטיל אימה על פסיכולוגים המאמינים ביכולתם המקצועית לעזור לאנשים האלו, אך פוחדים לעשות זאת פן יאבדו את יוקרתם ואת רישיונם לעסוק בפסיכולוגיה, עיקר חייהם ופרנסתם. הפסיכולוגים מרגישים מאוימים כבר היום, עוד לפני שהחוק התקבל, משום שאינם מיישרים קו עם עולם התקינות הפוליטית, שסדר יומו אינו בהכרח מקצועי.
אבהיר: איני חושב שכל בעל נטייה חד־מינית יכול לשנות את נטייתו. אני סבור שחלק מהם, אם ינסו לעשות זאת, עלולים להיפגע. איש מקצוע צריך לבדוק את מי שנמצא לפניו, ולהזהירו בהתאם. אך רבים מההומוסקסואלים הם בעלי נטייה רכה יותר, הניתנת לשינוי למי שרוצה בכך. אזכיר שארגוני הלהטבי"ם כוללים גם את הביסקסואלים, שיש להם נטייה גם לנשים ויכולת לחבור עמן להקמת משפחה. מדוע לאסור עליהם לעבור טיפול? מדוע לכפות עליהם חיים בחברה שהם אינם מעוניינים בה? גם בין המוגדרים הומוסקסואלים יש רבים המסוגלים לשנות את נטייתם. ארגוני הגאים מציבים בחזית את מי שנטייתם ההומוסקסואלית מולדת, אך גוררים עימם גם את המקרים הנזילים יותר. מה הצדק בכך? מדוע לגבות את הכפייה הזו בכוח החוק?
האידיאולוגים שבין הגאים יטענו לחוסר המוסר בהתערבות הרפואה והפסיכולוגיה לשנות את מה שהעניק הטבע. אך ארגוניהם כוללים גם את הטרנסג'נדרים, המעודדים לשנות את מה שהטבע העניק להם. הם לוקחים בכך סיכוני התאבדות גבוהים מאוד, ואני מכיר מקרים כאלו. מדוע מה שמותר להם אסור לאחרים? האומנם כוחה של התקינות הפוליטית הוא בלתי מוגבל?
הכפייה כלפי "גאים" שהם חלק מן המגזר הציוני־דתי אמורה להעיר אותנו כציבור שמנסים באלימות רבה לקצץ את כנפיו. זה נעשה בשנות החמישים בשלילת עבודה והטבות ממי שהשתייכו לציבור שומרי המצוות. זה נעשה היום בכפיית חילול שבת על עובדים שומרי שבת (בגשר יהודית למשל). אפשר שניאלץ לכן לשנות את דפוסי ההצבעה הפוליטית שלנו.
בבחירות הציבה מפלגת כחול לבן שומרי מצוות בחזית. אפשר שעשתה זאת במאמץ לכסות על כוונותיה כלפי שמירת המצוות, וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצבעה על החוק הזה. בבחירות הבאות נצטרך לזכור זאת.
