עד כה, לכל הדעות, ניהל ג'ו ביידן ניהל קמפיין בחירות שמרני ביותר. הוא הלך על בטוח, והניח לנשיא דונלד טראמפ לכוון אל עצמו את אור הזרקורים במעשי חבלה-עצמית. הוא דחה רעיונות פופולריים אמנם בקרב הפרוגרסיביים בטוויטר אך לא בקרב האוכלוסייה הכללית. למרות הסקרים שהראו שיהיה מאבק צמוד בטקסס ובג'ורג'יה – מדינות רפובליקניות בדרך כלל – הושקעו כספי הפרסום של הקמפיין במדינות המתנדנדות המסורתיות. את החזית משמאל אבטח ביידן כשהשיג את תמיכתם של הסנאטורים ברני סנדרס ואליזבת וורן. ראשי הקמפיין של ביידן דאגו שלכל אנשי צוות מדיניות החוץ יהיה תפקיד, בדומה למועמדים קודמים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מלחמה ללא תחמושת: החרדים לא יכולים למנוע בחירות
– בילויים של חופש: ספארי לילה, חווה שיקומית וצריף בן גוריון
– לא רק ארה"ב: המדינות שנלחמות בטיקטוק
האם השמרנות הזו תמשך גם בהחלטה במי לבחור כסגנית נשיא? הבחירה הבטוחה תהיה הסנטורית קמלה האריס, מסיבות שאסביר בהמשך. עם זאת, בשבוע האחרון הופרחו מספר בלוני ניסוי בדמות מועמדות כמו סוזן רייס או קארן בס. במקביל, כמה בלוני מים הושלכו לכיוון האריס.
המדען המדיני שבי יודע שחלק גדול מהסערות בתקשורת האמריקנית נובעות מהתעסקות יתר. בניגוד לספקולציות מסוימות, התהליך של ביידן מרגיש מוכר. להציף שמות לתקשורת, לראות מה עובד ומה לא, להציע קצת חדשות מעניינות במהלך ימי הקיץ הכבדים. האמת הכואבת היא שלבחירה בסגן הנשיא יש השפעות מינימליות על מערכת הבחירות הכללית. למועמד הנבחר יש השפעה שולית אפילו על מדינתו שלו, ופחות מזה על שאר ארה"ב. החריגים, כמו שרה פיילין, היו בעלי השפעה שלילית.
לבחירה הזו תהיה השפעה חיובית מועטה אך עם פוטנציאל להשלכות שליליות משמעותיות. ההיבט היחיד שאינו שמרני ברשימתו של ביידן קשור למועמדותיו לסגנות: נשים כמו בס או רייס אינן נחשבות כשואפות לנשיאות. הסיפורים עליהן בתקשורת מדגישים את שאיפותיהן הלא-נשיאותיות; כך למשל כתבת הניו יורק טיימס אומרת על בס שהיא "הבטיחה לבכירים דמוקרטים שאין לה שום אינטרס להתמודד לנשיאות בעצמה". אמירה זו עומדת בניגוד מוחלט לאחת הביקורות על האריס, שהיא "שאפתנית מדי".
וזה מוזר. סגני נשיאים שאפו לתפקיד הבכיר מאז המחצית הראשונה של המאה ה-19, כשהמועמד הבא בתור עבר מתפקיד מזכיר המדינה לסגן הנשיא. ב-45 השנים האחרונות, דיק צ'ייני הוא סגן הנשיא הנבחר היחיד שלא התמודד לנשיאות לאחר מכן.
אפשר לטעון שבמאה האחרונה נבחרו סגני נשיא למטרה שונה במקצת. ג'ורג' בוש הבן, ברק אובמה ודונלד טראמפ נתפסו כולם כחדשים יחסית בזירה הפוליטית כשהבטיחו את מועמדותם. צ'ייני, ביידן ומייק פנס נבחרו ככל הנראה כדי להדגיש את נוכחות הוותיקים בוושינגטון בניגוד לטריותם של המועמדים לנשיאות.
טענה זו לא חלה על ג'ו ביידן כמועמד לנשיאות. אם ייבחר, יהיה ביידן הפוליטיקאי המנוסה ביותר שכבש את התפקיד הבכיר מאז בוש האב. עובדה זו מקנה לביידן את היכולת לבחור מישהי עם מיומנות פוליטית ועם הרצון לרשת את התפקיד.
מדוע שביידן ייקח סיכון ויבחר סגן נשיא ללא כוונות להמשיך הלאה לחדר הסגלגל? הסבר אחד הוא שהמדינה נמצאת במשבר כה עמוק וזקוקה לכמה שיותר מנהלים. אבל זה מטופש – אם ביידן ינצח, הוא יוכל למנות קבינט שלם של מנהלי משברים. מינוי סוזן רייס כמזכירת המדינה הוא הגיוני יותר מאשר מינויה כסגנית הנשיא.
הסבר אחר גורס שביידן לא רוצה להיראות כנותן עדיפות למי מהמועמדים לקראת 2024 או 2028. זה הסבר משונה לא פחות. בגיל 77, ביידן עשוי לכהן רק קדנציה אחת. בחירת מישהי שתוכל להמשיך אותו היא הדרך הטובה ביותר להבטיח את מורשתו.
אבל ההסבר המטריד ביותר שרוחש באתרים הפוליטיים הוא שביידן אינו מעוניין בסגנית נשיא שתאפיל עליו. אם זו הסיבה, זו דוגמה לחוסר הביטחון הקיים אצל דיירי הבית הלבן הנוכחיים. למען האמת, זה הסבר שאינו מתאים לג'ו ביידן, אדם שהכישרון הפוליטי החזק ביותר שלו הוא יכולתו להסתדר עם כל אחד.
לדעתי, על ביידן לבחור במועמדת עם השאיפה הפוליטית העתידית לתפקיד הנשיאותי ועם הכישורים והיכולת לתפקד כנשיאה אם ביידן ימות במהלך הקדנציה הראשונה. אם למועמדת הזו יש גם היכרות עם הקשיים המצויים בקמפיין נשיאותי, זה רק יעזור.
כן, זהו תיאור מדויק של קמלה האריס שצברה ניסיון ממשלתי וניסיון בקמפיין. בעימות בין סגני הנשיא, יהיה לה סיכוי לתקוף את מייק פנס באותה הדרך בה תקפה את התובע הכללי וויליאם באר בשנה שעברה. מסיבה אנוכית גרידא, היא גם תהיה טובה ליהודים. בחירת המועמדת שהכתה קשות את ביידן במהלך עימותי הפריימריז תאותת גם על הנהגה בוגרת שחסרה במדינה שלנו. והסיבה החשוב ביותר, בהיותה מועמדת לסגנית בלבד, תנוטרל החולשה הגדולה ביותר של האריס במהלך הקמפיין – חוסר היכולת שלה לספק תוכן רב לאחר הופעה טובה בעימות. בתרחיש הזה, הקמפיין של ביידן הוא זה שיספק את התוכן.
לג'ו ביידן, שכבר מילא תפקיד בהיבחרותו של הנשיא האפריקני-אמריקני הראשון, יש עכשיו הזדמנות למלא תפקיד מרכזי בדרך לבחירת הנשיאה הראשונה. כולי תקווה שביידן לא יהמר על מינוי סגנית ללא כל כוונה להתמודד על הנשיאות בעתיד. זה יהיה סימן רע.
