פרוזן הוא ללא ספק הסרט של דיסני האהוב ביותר על בתי הצעירה, סרט שהתנגן אצלנו הלוך ושוב ורבות משורותיו נאלצתי לזכור בעל כורחי…
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
יום של אהבה: מתנות ופינוקים לט"ו באב
מדרון חלקלק: כך התפוגג השמאל הציוני
הקרב על הנראטיב: לכתומים כבר יש איפה להגיב
אז למי שלא מכיר, הסיפור מתחיל באהבה ממבט ראשון. הנסיכה אנה מתאהבת בנסיך הנס וכבר ביום הראשון להיכרות היא רוצה להתחתן איתו. אחותה אלזה מאוד כועסת עליה שהרי אי אפשר להכיר מישהו באמת אחרי יום אחד בלבד! מרוב כעס ותסכול, אלזה בורחת ומקפיאה את העולם. אנה מחפשת אחריה ואל החיפושים מתלווה עלם חמודות, כפרי פשוט בשם קריסטוף. תוך כדי התגלגלות העלילה, קופא ליבה של אנה ועל מנת להצילה צריך למצוא מישהו שאוהב אותה אהבת אמת כיוון שרק הוא יוכל להפשיר את ליבה. קריסטוף, שאוהב את אנה בסתר ליבו, עושה הכל כדי להביא אותה אל אהוב ליבה -הנסיך הנס, אבל ברגע שאנה נפגשת עם הנס הוא מתנכר אליה ומסרב לעזור ולהציל אותה. אולף, איש השלג, מגלה לאנה סוד חשוב מאוד– מי שאוהב אותך באמת הוא זה שמסוגל לשים את הצרכים שלך לפני הצרכים שלו. קריסטוף שהיה מוכן להקריב הכל בשביל אנה הוא זה שאוהב אותה באמת…
מדוע אני משתף את הסיפור של פרוזן? ובכן, השבוע נחגוג את ט"ו באב, חג שהפך להיות בשנים האחרונות חיקוי זול של valentine's day, יום בו עוסקים בצד השטחי והרדוד של האהבה ועושים רומנטיזציה של אהבה ממבט ראשון. תפיסה זו מושפעת מקריאה שטחית של המשנה המתארת את החגיגות המסורתיות של ט"ו באב: "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם …יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ". (משנה תענית, ד' ח')
אלא שבעיון מעמיק בטקסט של המשנה מתגלה סיפור שונה בתכלית: "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל…שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ…". הבגד הוא הביטוי האישי והאינטימי ביותר של כל אדם. בט"ו באב, כל כלה מיועדת הייתה מוכנת לוותר על שמלת הכלה המיוחדת לה ובלבד שלא תבייש את חברתה שאין לה בגד יפה ללבוש. אהבה ממבט ראשון היא בדרך כלל אהבה שטחית שאינה מחזיקה מעמד. כפי שלימדנו אולף, אהבה אמיתית היא היכולת לשים את הצרכים של האחר לפני הצרכים שלי. לכן ט"ו באב הוא חג האהבה, חג של אהבת אמת. בט"ו באב וביום הכיפורים לבשו הבנות שמלות לבנות ולא בגדים צבעוניים. הצבע הלבן מסמל פשטות וטהרה. אלה לא היו ימים של תצוגת אופנה או מפגן ראווה, אלא זמנים של אותנטיות ופשטות, אמפתיה וחמלה ללא שיפוטיות וללא תחרותיות. ט"ו באב, היום השמח בשנה, היה פסטיבל של אהבה אמיתית ואותנטית.
ט"ו באב חל כשבוע לאחר תשעה באב, היום בו אנו מתאבלים על חורבן הבית שנגרם בשל שנאת חינם. כדי לבנות מחדש את הבית הלאומי שלנו אנו חייבים להרבות באהבת חינם, אהבה אותנטית ללא תנאים שמתחילה ביכולת לראות בראש ובראשונה את צרכי הזולת. זה נכון לבית, לעבודה, לחברים ואפילו לפוליטיקאים.
מגיפת הקורונה הביאה לפתחם של רבים מאיתנו אתגרים פיננסיים חסרי תקדים. רבבות איבדו את מקום עבודתם, עסקים נפגעו קשות, ועצמאים נאבקים לסיים את החודש. עלינו להתכונן למציאות חדשה בשנים הקרובות. משפחות רבות שחיו ברמת חיים גבוהה ייאלצו לקצץ באופן דרמטי בהוצאות. הדבר מחייב אותנו כחברה וכקהילה לגלות רגישות עליונה ולבנות מערכות תמיכה חברתיות, כדי להבטיח שלא "נבייש את מי שאין לו". לא חייבים לחפש מעשי חסד הירואים. להיפך, הדבר מתחיל מהדברים הקטנים שאליהם חשוב שניתן את תשומת ליבנו.
לדוגמא, עלינו לדאוג שילדים יוכלו להשתתף בכל פעילות כיתתית מיוחדת, חוג שהשתתפו בהם בעבר או טיול של תנועת הנוער, גם אם אין למשפחתם אפשרות לממן זאת. חייבים להיות רגישים ולא להגיע חלילה למצב בו הילד מבקש מהוריו לשלם ומבין שהם לא יכולים. הדבר נכון לתשלום דמי חברות לקהילה לקראת הימים הנוראים, או לכל מסגרת או פעילות חברתית שמצריכה תשלום. זה הזמן עבור כולנו לתרגל אהבת חינם תרתי משמע; לאהוב כל אדם ללא תנאים מוקדמים, ובנוסף ליצור מציאות שתאפשר לכולם, יחידים ומשפחות, לשמר את המסגרות החינוכיות והחברתיות שלהם גם אם אין להם דרך לממן זאת, לעיתים בחינם ממש.
ט"ו באב, חג האהבה, הוא היום בו נזרעים זרעי התיקון של אהבת חינם שבזכותם נבנה מחדש כחברת מופת כפי שכותב הרב קוק: " אם נחרבנו ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חינם, נשוב להבנות והעולם עימנו יבנה על ידי אהבת חינם"
(הרב קוק, אורות הקודש ג' שכ"ד)
