"לכבוד חג האהבה קיבלנו מופע פירוטכניקה מרהיב", כתב משה פייגלין בפוסט המתייחס לפיצוץ הנורא בביירות.
כרגע מדווחים בלבנון על יותר ממאה הרוגים ו-4,000 פצועים בפיצוץ. זה לא מופע פירוטכניקה מרהיב, זה אחד מהמראות הקשים ביותר שהעולם ראה בשנים האחרונות. אסון של אימה וזוועות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בין ביירות לחיפה: האסון בלבנון הוא קריאת השכמה לישראל
– כסף, נפט ואימפריאליזם: מה מניע את ההתערבות הטורקית בלוב
– "פגיעה מתמשכת במעמד הכנסת": ארבל הגיש תלונה נגד שר החינוך
לבנון – או יותר נכון חיזבאללה בחסות לבנון – הוא אויב מר ומסוכן לשלומה של ישראל, ואין שאלה שכול פגיעה בתחמושת שלו (לכאורה) היא רווח למדינה. אבל לא ככה. לא על חשבון חייהם של אלפי אזרחים תמימים וחפים מפשע. חיי אדם קודמים לכל, מי כמונו יודע שעם מוסרי וצבא מוסרי אין לו שום חשבון ועניין עם האדם הפשוט.
בפוסט מצטער פייגלין שאין בפיצוץ הזה אפקט קרינה של פצצת אטום ומתנחם בכך שכנראה 200 ראשי נפץ של טילים התפוצצו. קשה לי להבין איך אדם שרואה מראות כאלו יכול להצטער שהם לא היו חמורים יותר, שלא נוסף להם אפקט של קרינה מסוכנת. הוא באמת רצה נוסף לכל לראות שם אנשים שאיבריהם נושרים? שמתים בייסורים של כוויות בתוך הגוף ומחוצה לו? הוא באמת ייחל לראות ילדים יתומים ורעלים שנספגים באדמה ובים לדיראון עולם? לא קיבלנו את הפיצוץ הזה במתנה, קיבלנו אותו כאזהרה על התחמשות העולם. לא קיבלנו את הפיצוץ כמתנה לחג האהבה, קיבלנו אותו כדי ללמוד כמה מסוכנת השנאה. השמחה של פייגלין היא פיצוץ בלב הימין, בלב המגזר הדתי לאומי ובליבם של אזרחי ישראל. זו לא דרכנו.
https://www.facebook.com/MFeiglin/posts/3225157277563365
אם הפיצוץ הזה היה מתרחש באזור מרוחק מעיר מיושבת, אם בפיצוץ הזה לא היו מתים אזרחים חפים מפשע היינו כולנו מברכים על הנס. אם פייגלין היה כואב את האסון שנגרם כאן לצד גילוי שמחה על התוצאה הצבאית היה אפשר לעכל את דבריו. אבל לא מצאתי בהם לא מזה ולא מזה, מצאתי רק אדם שמעשי ידיו של הקב"ה טובעים בים והוא אומר שירה.
יפה מאוד עשתה המדינה בכך שהציעה להגיש סיוע לביירות זה בדיוק מה שצריך לעשות. ואנחנו צריכים לדאוג לשלום הפצועים ומשפחותיהם שלא חטאו בדבר ושחייהם השתנו עכשיו מהקצה אל הקצה. זו הגדולה של העם שלנו. זה האור לגויים שצריך להיות בנו.
