בין שלטון לאבדון: בתקופה רגילה, נטולת קורונה, היינו עכשיו בשיא עונת המלפפונים. דיווחים חדשותיים על עזיבת המדוזות את חופי ישראל היו פותחים את מהדורות החדשות ועשרות אם לא מאות אלפים היו נוטשים את המדינה לטובת בילוי בניכר. אגב, אם מנמיכים מאוד את רעשי הרקע מהכנסת והממשלה בשבוע האחרון, אפשר לשמוע את הים. פשוט כי שום דבר לא באמת קורה בניסיון לבלום את הבחירות המתקרבות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הטוויטר מזיק לבריאות: כששקרים פתאום מפריעים לשמאל
– הפעלות מהבית: כך תבלו עם הילדים בלי לצאת החוצה
– השלכות הפיצוץ בלבנון: ממשלה מקרטעת וחוסר יציבות
שרי הליכוד וכחול לבן נשלחים לחזית בכל בוקר כדי להבהיר לצד השני שהם לא מתכוונים להתקפל. תקציב חד-שנתי הוא צורך השעה. תקציב דו-שנתי הוא צורך השעה. בסבב הראשון נשלחה גילה גמליאל נגד פנינה תמנו שאטה, בסיבוב השני נשלח אלי כהן מול אסף זמיר וכן הלאה סבב אחר סבב. המטרה: לחשוף את הפחדן בצד השני ולגרום לנתניהו או גנץ להתקפל לפני ה-26 באוגוסט, יום רביעי בעוד שבועיים. בינתיים שני הצדדים נוחלים כישלון חרוץ, ופשרה אין. נתניהו וגנץ אפילו לא מתעתדים להיפגש בשבוע הבא ולדון על התקציב.
בינתיים, גנץ מוצא את עצמו נלחם בכמה חזיתות – מול נתניהו על התקציב, ומבית על מעמדו המתערער. ביום רביעי השבוע דרש מחברי הכנסת והשרים שלו להגיע בתוך שבע דקות לישיבת סיעה. חברי כחול לבן לא הבינו מדוע אחזה ביו"ר הבהלה וכשהוא החל לנאום בפניהם (שמונה דקות בסך הכול) היה נשמע כאילו הוא מנסה לשכנע את עצמו וגם אותם באחדות המחנה מול אויבים בלתי נראים: ממשלת ה-61, פוטש פנימי או מועמד פופולרי חדש למחנה, דוגמת הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט.
מפגן הכוח והלכידות הסיעתית של גנץ עבר דרך הסבר לאותו משפט שאמר בראיון עם דנה ויס בחדשות 12 על כך שהוא אומר לאשתו בבוקר שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר. "זו דקה ביום ובכל 24 השעות שאחרי אני עובד בטירוף. אני ישן מעט ועובד הרבה", אמר להם גנץ "ואני לא מתכוון להחליף את הסדר". עוד אמר להם גנץ כי הוא ממשיך לעמוד בראש כחול לבן. "אני פה ולא זז לשום מקום", הבהיר לחברי סיעתו ולמי מהם החותרים תחתיו באופן פוטנציאלי.
נראה שגנץ החליט שהוא מעדיף ליפול על חרבו ולא לתת לנתניהו או ללפיד את העונג בלראות אותו מתקפל פעם נוספת. העמידה האיתנה של גנץ בנושא התקציב מרימה לא מעט גבות בתוך כחול לבן, בעיקר בקרב אלו שלא מעוניינים למצוא את עצמם בסוף הקריירה הפוליטית שלהם בעוד כמה חודשים. והכול, לכאורה, כדי לגרום לנתניהו למצמץ ראשון.
למאבק המתחולל בין גנץ לנתניהו שבאמצעו שבויה מדינה תהיה תוצאה ממש בשבועות הקרובים. מישהו מהם יידרש להתקפל ולא הוא יהיה אחראי על מערכת בחירות באמצע במגפה, ללא תקציב, כשארגוני החברה קורסים וכשבפתח החורף ואיתו השפעת ועוד קצת קורונה. החלטה יכולה להתקבל גם בדקה ה-90, אליה אנחנו מתקרבים בצעדי ענק.
– לכתבות וטורים נוספים של שירית אביטן כהן לחצו כאן
כל חוק יסוד שמטרתו למנוע יציאה לבחירות ידרוש לפחות שבוע של הצבעות בכנסת. הימים הקרובים יהיו גורליים, כאשר נראה שהאפשרות היחידה העומדת על הפרק היא דחיית ההכרעה לנובמבר. אבל רק אם גנץ ונתניהו ישתפו פעולה.
נקודת האור הימנית
למאבק בין הליכוד לכחול לבן יש ספיחים, שפוגעים כבר היום בהתנהלות הממשלה והכנסת. השבוע ראינו מקרוב איך נולד מאבק בין יו"ר ועדת חינוך רם שפע לשר החינוך יואב גלנט שכולו נסוב על היכולת או חוסר היכולת של הצדדים להגיע להסכמות. בתווך עומדים הוריהם של ילדי ישראל ולא מבינים למה. ככה קיבלנו ישיבת ועדת חינוך על פתיחת שנת הלימודים בלי נציגים ממשרד החינוך ובלי נתונים ומסיבת עיתונאים יום לאחר מכן על אותו נושא בדיוק, כשבשבוע הבא יתקיים הדיון כראוי עם התכנים ממסיבת העיתונאים. וכל הכבוד לשר.
לפחות נקודת אור אחת לימין הייתה השבוע – הניצחון של השר להשכלה גבוהה מול ראשי האוניברסיטאות שבבסיסו שינוי סדרי עולם וכניסה לאחד ממעוזי השמאל הבלעדיים.
רגע, סקירה היסטורית: הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה הייתה ועדת משנה רגילה בתחילת דרכה. אולם באופן מפתיע ב-6.6.77, ימים לפני הקמת ממשלת בגין ובשלהי ממשלת המעבר של רבין, התכנסה ממשלת השמאל לישיבה בהולה שהחליטה לתת לות"ת עצמאות ושליטה בלעדית על חלוקת התקציבים להשכלה הגבוהה במנותק מהממשלה. ב-20.6 הושבעה ממשלת בגין והיתר היסטוריה. ממשלת הימין שלטה לכאורה והשמאל חילק לעצמו תקציבים.
ביום שלישי השבוע אישרה המועצה להשכלה גבוהה את מועמדותה של פרופ' שירי נבון-ונציה מאוניברסיטת אריאל בשומרון כחברה בוועדה לתכנון ולתקצוב. לאחר שבועות של עבודת הכנה, הצליח השר זאב אלקין לתקוע יתד ומימש את מדיניות הימין בעולם ההשכלה הגבוהה כשהצליח להביא פרופ' מאוניברסיטת אריאל בשומרון להיות אחת מתוך שבעת החברים בוועדה לתכנון ותקצוב הקובעת את חלוקת תקציבי ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל באופן בלעדי.
עד כה לא התירו חברי הות"ת לאוניברסיטת אריאל דריסת רגל בהחלטות הרשמיות שלהם, כל שכן לא הציגו מעולם מועמד מהאוניברסיטה לחברות בוועדה. מה שעשה אלקין בשבועות האחרונים הוא לדחוף באופן עקבי מועמד מהאוניברסיטה לחברות בוועדה, בניגוד לנוהל לפיו חברי הוועדה הם שמציגים בפני השר את מועמדיהם והוא יכול רק לבחור מתוכם. לאחר שחברי הוועדה סיכלו את מועמדותו של הפרופ' הראשון שהציג אלקין, הוא הציג שלושה מועמדים נוספים כולם מאוניברסיטת אריאל וגם להם סיפקו חברי הוועדה חוות דעת שלילית כמובן.
אלקין סרב להיכנע ובחר יחד עם יו"ר ות"ת פרופ יפה זילברשץ בנבון ונציה והחל לפגוש את חברי המועצה להשכלה גבוהה בזה אחר זה כדי לשכנע אותם לתמוך במועמדותה. ביום שלישי, מאמציו נשאו פרי ונציגת אוניברסיטת אריאל נכנסה לראשונה בשערי ות"ת. זאת בעוד ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) ממשיך להחרים את אוניברסיטת אריאל למרות שקיבלה את אישור המל"ג כאוניברסיטה מן המניין.
הצעד שנעשה השבוע הוא צעד ראשון בדרך להשבת האיזון בות"ת ודאי, וביטוי מובהק לדרך שבה הימין יכול לשלוט ולא רק להצהיר הצהרות. בממשלת אחדות שבה יש וטו לכחול לבן על כל צעד ושעל של הליכוד, הימין קיבל השבוע בונוס ענק בדמות משילות. כמו בעלון בחירות שפרסמה כחול לבן השבוע עם ההישגים שלה על חשבון הליכוד כמו בלימת הריבונות ושמירה על המצב הקיים במערכת המשפט, עכשיו לליכוד לפחות יש הישג אחד ברשימה הנגדית.
