בשקט וכמעט בחשאי הוגש בשבוע שעבר דו"ח מבקר המדינה העוסק, בין השאר, במנהל האזרחי חביב הקהל. המבקר אנגלמן עסק בכמה וכמה נקודות – למשל חוסר התיאום בין ראשי מטות המנהל למשרדי הממשלה שהם מייצגים ביו"ש, או העובדה שלשם רישום מקרקעין פקידי המנהל עדיין צריכים עט ונייר ולא מסך ומקלדת, מה שמאפשר, מלבד בלגן וסחבת, גם הטיות מכוונות. יתר על כן, הדו"ח מתייחס לשוק אישורי העבודה בישראל לפלסטינים, שהפך להיות מקור לסחיטת כספים מהפועלים בשל אי מימוש החלטת הממשלה בנידון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פיגוע אנטי־ציוני: צוות של המנהל האזרחי מסכן את ההתיישבות
– הפיצוץ בביירות מבהיר מה מחיר העימות עם ישראל
– שנת הלימודים בפתח ובחינוך הדתי מתקשים להתמודד עם הבור התקציבי
אבל זה עוד קטן. המנהל האזרחי צריך לקבל פרס ישראל, פרס מפעל הפיס ופרס הוגוורטס למפעל חיים: זה מקום ניסי ומכושף. הוא פועל כבר שנים תחת ממשלת ימין, פקידיו מקבלים משכורת ומנדט מהממשל הציוני, אנשיו הם חיילי צה"ל הלובשים מדי צה"ל – ובכל זאת הוא מצליח לפעול נגד המדינה ולמרר את חיי אזרחיה. תאמרו שהם עושים את זה על סמך ערכי צדק גלובליים? שהם פועלים ממניעים הומניים למען שכנינו הפלסטינים? אומר לכם שלא כך היא. הגוף הרקוב הזה פועל משנאה במקרה הרע, ומיהירות ועצלות כרונית במקרה הטוב. ואין בו גרם אחד טוב.
אבל איך אוכל לקבול על המנהל האזרחי? הרי גידול סרטני לא יחליט מרצונו החופשי להסיר את עצמו. בשביל זה צריך מישהו שרואה את התמונה כולה, שמבין מה הגוף ומה הנגע, שמבדיל בין טוב לרע, בין חיים למוות, ושנושא באחריות. לגוף הזה קוראים היועץ המשפטי לממשלה. עליו להסיר את הנגע, עליו לדאוג לכך שהאיבר יתרפא או יוסר, והוא בוחר לא לעשות את זה.
במצב הנוכחי אין הצדקה לקיום המנהל האזרחי. זהו גוף כושל שניתנו לו הזדמנויות רבות לתקן את תפקודו, והוא בחר לצפצף על כולן. במצב אידיאלי, נציגיו היו צריכים לממש את החלטות משרדי הממשלה ביו"ש. אגיד בעדינות שלא רק שהם לא עושים את זה, הם פועלים נגד עמדתה המוצהרת של הממשלה. לפעמים הם סתם פושעים, למשל כשהם נמנעים ממניעת שוד עתיקות, מזלזלים בזיהום אוויר או קרקע, או מסרבים להרוס בנייה בלתי חוקית אצל הערבים או למנוע מהם לעבד קרקע שאינה שלהם. נציגיהם בוועדות הכנסת יבואו ויגידו בקול מעורר רחמים שאין להם כוח אדם לכך. אל תאמינו. יש להם כוח אדם למה שהם רוצים, למשל ל"צוות קו כחול".
זה השטן האמיתי. צוות קו כחול הוקם בידי משפטן חרוץ שהחליט שגבולות היישובים ("הקו הכחול") והאזורים המותרים בבנייה שהוגדרו כאדמות מדינה בשנות השבעים־שמונים בידי עו"ד פליאה אלבק אינם מדויקים ויש לבדוק שוב. הכול. גם בתים שקיבלו אישור מהמדינה לשימוש בקרקע. גם בתים שגדל בהם כבר דור שלישי. אולי הבנתם בין השורות: המנדט של הצוות היה רק לגרוע שטח מהיישובים, לעולם לא להוסיף. הקריטריונים להגדרת מעמד הקרקע הוחמרו מאוד, ובמקרה של ספק לא היה ספק. הקרקע נגרעה. במשך שנים חשבתי בתמימותי שהצוות פועל כאתנן לאמריקנים, מתוקף הסכם שנחתם אי אז בעידן של נשיא אוהד פחות. המציאות איומה בהרבה: איש לא לחץ עלינו.
במקרים רבים פגע הצוות באלפי בתים ודירות ותיקים, שבגלל הגדלת ראש אנטי־ציונית הפכו ללא חוקיים: הם לא יוכלו להימכר ולהירכש, לא תותר בנייה בהם – וזה במקרה הטוב. במקרה הרע יבואו דחפורים ויהרסו אותם.
אולי צוות קו כחול בא ללחום ברשע, ולשחרר אדמות של פליטים פלסטינים שגורשו מכפריהם הציוריים, ובתיהם הוחרבו בידי האימפריאליזם המתנחלי? כלל לא. היישובים הוקמו במקומות ריקים. המנהל האזרחי הפנה כוח אדם לבדיקת הקרקעות האלה לא כי פלסטינים טענו לבעלות על האדמה, אלא סתם, מכוח הכוח, מכוח הרוע, מכוח סדר יום פוסט־ציוני שיחריב אותנו אם לא נעצור אותו.
אנחנו יכולים לצעוק עד מחר שזה לא ייתכן, ושצריך לסגור את המנהל האזרחי. זה לא עוזר. חשבנו שחוק ההסדרה יעזור. הוא נפסל בבג"ץ. קיווינו שיבוא סיפוח וישטוף את הרע. אז קיווינו. ייחלנו שתיושם "תקנת השוק" המסדירה בדיעבד בניינים שקיבלו אישור, אבל יוק (צוות בין־משרדי שהוקם בדיוק לשם כך לא עשה דבר מיום הקמתו. צוות קו כחול, לעומתו, עבד במרץ והרס לעוד כמה משפחות את החיים). קיווינו שיבוא שר ביטחון ציוני שיעצור את הבדיחה הנוראה הזאת, ואפילו הוא לא הצליח. היחיד שיכול לעשות את זה הוא היועץ המשפטי לממשלה. אבל בשביל זה הוא צריך לרצות.
