במשך תקופה ארוכה עסקו אמצעי התקשורת בשאלה מי יהיה פרויקטור הקורונה. לאחרונה, לאחר שמונה פרופ' רוני גמזו לתפקיד (ואגב, שם משפחתו הוא גַּמְזוּ, כמו בהגייה המקובלת של הצירוף "גם זו לטובה", ולא גִּמְזוֹ, כשם היישוב בנחלת יהודה), החלו לכנותו בעברית, כראוי, בתואר הממונה הלאומי על המאבק בנגיף.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
נתוני התמותה מוכיחים: הקורונה רחוקה מלהיות שפעת
האס המנצח: המתמודדים המפתיעים על פרסי האמי
גמזו מהמר: ייצוב נתוני התחלואה ללא סגר
החלופה הרשמית שקבעה האקדמיה ללשון למילה פרויקטור היא מנהל מֵיזָם, שכן פרויקט בעברית הוא מיזם. המילה פרויקט במקורה הלטיני פירושה השלכה קדימה (ומכאן המילה פרוז'קטור, זרקור, המשליך אור קדימה), ובמשמע מורחב – תוכנית לעתיד. גם השורש יזם משמעותו תכנון עתידי, ולכן המיזם מתאים לבוא תחת הפרויקט.
לשורש יז"ם היסטוריה מעניינת. מקורו לכאורה בהופעת יחיד במקרא, בפרשת מגדל בבל בספר בראשית: "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת". "כל אשר יזמו לעשות" פירושו כל אשר יחפצו ויתכננו לעשות.
ברם, אם נחפש בקונקורדנציה מקראית את השורש יזם לא נמצאנו כלל! המילה יזמו מתפרשת מן השורש זמ"ם, בזמן עתיד, כאילו נכתב יִזַמּוּ במ' דגושה (תופעת נשילת הדגש מוכרת ממקומות אחרים בתנ"ך. ראו למשל בפסוק שמגיע ממש אחר הפסוק שהזכרנו: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם". נבלה פירושו נבללה, מלשון בלילה ועירוב). "כל אשר יזמו לעשות" פירושו אפוא כל אשר יזממו לעשות, כל מה שיחשבו לעשות. ראיה לכך היא תרגום אונקלוס. הוא מתרגם את המילים "כל אשר יזמו לעשות" – "כל דחשיבו למעבד", ובאותו אופן מתורגם בכל המקרא השורש זמ"ם. כך למשל בפסוק "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" – "ותעבדון ליה כמא דחשיב למעבד לאחוהי".
הווה אומר, במקרא עצמו כלל אין השורש יז"ם, ולא נמצא בו פעלים כמו יזמתי, יזמנו וכדומה. מכל מקום, הפייטנים, שלא נרתעו מיוזמות לשוניות חדשות, התייחסו למילה "יזמו" כאילו היו"ד שבה היא שורשית, ויצרו ממנה פעלים חדשים. הנה למשל דוגמה מפיוט שנמצא בגניזת קהיר, ומתאים להפטרות הנחמה שנקראות בשבועות אלו בבתי הכנסת:
ברגע קטון עזבתיך יום יזמתי לשַׁמּות ארצֵךְ / ידי אוסיף שנית ואחיש קיצֵךְ / טילטולך אשַׁכֵּחַ ובנחת ארביצֵךְ / וברחמים גדולים אקבצך".
"יזמתי לשמות ארצך" פירושו חשבתי לשים את ארצך לשממה ולחורבן. וכך אט אט החלו להשתמש בשורש יזם כשורש חוקי בעברית, והוא הלך והתרחק ממקורו בשורש זמם (ואגב, הפועל "זומם" נשמע לנו כפועל שלילי שמשמעותו חשיבה לרעה, בעקבות פסוקים כמו "כאשר זמם לעשות לאחיו", אך בתנ"ך זָמַם פירושו פשוט חשב ותכנן, ואפשר לזמום גם מחשבות טובות. כך למשל בפסוק מן הנביא זכריה: "כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם").
היזמה של בן גוריון
עוד פרשייה מעניינת הנוגעת לשורש יזם היא הגייתה של המילה יוזמה. את המילה חידש אליעזר בן יהודה, במשמעות "עצם המעשה שיזם איש לעשות" (כך הוא מגדיר במילונו הגדול, ומציין: "נהוג בדיבור העברי בא"י, וכבר השתמשו בו גם בספרות").
מילה זו, שנהגתה yozma, לא מצאה חן בעיני יהודי בשם דוד בן גוריון. כך כתב למדור מכתבי המערכת של העיתון "דבר" בשנת 1960:
"רוב הנואמים מבטאים המילה יזמה בקמץ קטן תחת היו"ד, ויש גם שכותבים יוזמה. זהו שימוש משובש ומנוגד לניקוד התנ"כי. יזמה היא מלה מחודשת, אבל שורשה הוא תנ"כי, וכל המילים בתנ"ך במשקל יזמה המתחילות ביו"ד מנוקדת חיריק תחת היו"ד: יִפעה, יִקרה, יִראה, יִשרה, יִתרה. ולכן, יש לנקד יִזְמה".
כנגד בן גוריון נטען שישנה בתנ"ך גם המילה יָטְבָה (שם מקום), בקמץ קטן, וכן נאמר לו שאנשים שמעו מבן יהודה מפורשות את ההגייה יוזמה, אך ראש הממשלה הראשון עמד על שלו: "השם יטבה זהו היוצא מן הכלל היחיד, אבל שם עצם פרטי זה אינו סותר הכלל המתקבל מכל המילים שישנן בתנ"ך…
בן יהודה חידש מלת יזמה, והוא כתב יזמה, ולכן אנו מצווים לכתוב יזמה. חידוש זה של בן יהודה, כרבים מחידושיו, יש בו ברכה – אולם בן יהודה טעה בניקוד, ואין ניקודו מחייב אותנו. מחייב הספר העברי המנוקד היחיד שיש לו סמכות מסורתית – וזהו התנ"ך".
ברם, יוזמתו זו של בן גוריון לא התקבלה, והדוברים המשיכו לומר yozma (על פי כללי הכתיב המעודכנים של האקדמיה ללשון יש גם לכתוב בכתיב מלא: יוזמה). למילה זו הצטרפו ברבות השנים אף היַזָּם, היזָמוּת והמֵיזָם שנרקמו סביבה, ולסיום נאחל כולנו למנהל המיזם הנוכחי שייאמר על כל מפעלותיו – "גם זו לטובה".
