המגדיר למשפחה הנופשת

קורונה או לא קורונה, כן הייתה שנת לימודים או לא הייתה שנת לימודים – כך או כך, הילדים בבית. כל מיני תופעות לוואי באות עם האירוע הזה. מקרר ריק, צריכת חשמל של עיר ללא שמש, עצבים של אדם ללא קור רוח. עם כל זה מגיעים גם הנופשים המשפחתיים – הפעם רק בארץ. בעניין הזה, יש מספר סוגים של משפחות. הבה נרד על כולם.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מכירים תודה: "התרומה שלו ללימוד התורה הנשי הייתה עצומה"
– הכלכלה קורסת, והקברניטים טומנים את הראש בחול
– כניסה להדרכה: חייבת להיות דרך לעצור את כאב הלב הזה

האוהבים

משפחת האוהבים דביקה ומושלמת. במהלך הקורונה הם הכינו הגדה של פסח עם כל הנכדים, עשו זום יומי וכמובן הפיקו מפגש רכבים במרחק שני מטר עם מנגל על הגג רק כדי שלא יחמיצו את יום העצמאות המשותף המסורתי. וכעת הגיע הנופש. מכיוון שהם נפגשים יותר פעמים בשנה מאשר אני ומכון לשטיפת כלי רכב – הם מיומנים היטב: כל נופש ממותג בחולצה או בכובע טמבל, ועם סיומו נשלחים אלבומי לופה מסכמים שיתפסו את מקומם במדף הייעודי. אחד הנכדים הטוען להיות קומיקסאי מחונן שוב יצייר את סבא נמוך מסבתא ויכתוב "שום קוביד לא יכביד עלינו" או משחק מילים אחר. הנופש מאורגן ברמת השעה – משחקי חברה, קהוט ושלל אטרקציות. תמונות וחיוכים לרוב ושיחות נפש אל תוך הלילה.

הקרים

עבור משפחת הקרים, הקורונה הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה לה. אין ביניהם מגע גם ככה, ועכשיו כשזה מעוגן בחוק – זה רק מוסיף. בחתונות, לידות או הלוויות, ברגע של חולשה מישהו לחץ יד למישהו. פעם נרשמה יד על כתף, אבל זה היה רק כי מישהו כמעט נפל. הווטסאפ שלהם שומם רוב ימות השבוע, ואם מדי פעם נשלחת שם הודעה, מדבר של שקט פוגש אותה – עד שמתכנתי ווטסאפ בעצמם מוחקים אותה מרוב בושה. מדי כמה שנים מתווספים למשפחה כלה או חתן מלאי שמחת חיים ורצון לגבש. תוך חודשיים גג גם הם הופכים להיות חמים כמו טבליית שום קפוא שנפלה לפני שלוש שנים למגירה של המקפיא ומקום קבורתה לא נודע. משפחת הקרים יוצאת לנופש רק כי חייבים ולא נעים, כי כל השאר יוצאים. הם יעשו הכול כדי לא למצוא תאריך משותף, ובמאה אחוזים מהמקרים מישהו לא מגיע ולפחות שלושה נעלבים וחושבים שהכול עליהם. הם כן יתאמצו להתכנס לכדי תמונה ורק כדי לשלוח בווטסאפים של השכנים שלהם – להוכיח לעולם שגם הם כמו כולם.

המאמינים בטבע

גם למאמינים בטבע, הקורונה היא הדבר הכי טוב שקרה, כי סוף־סוף אין מסגרות המגבילות את ה־free spirit שלהם והם יכולים להתמקד בגדיד התאנים או בקטיף בערבה. בנוגע לנופש, מדובר באנשים שבחיים שלהם לא ראו לובי של מלון והם לא יודעים איך לחמם מים לא בגזייה. הם מאמינים בפשטות, בסנדלים ובחולצות שלובשים עד שהן נספגות אל תוך הגוף. האוטו שלהם מועמס באוהל, מזרנים, מנגל וזוג תרנגולים. ואם אין מעיין שהם בעצמם מגלים, הם יחפרו באדמה עד שינבע משם אחד. יש להם כובע טמבל, חיוך רחב וזיפים (כן, גם לנשים), והתמונות שלהם מטושטשות ולבנות מרוב אבק על הפנים שלהם ושל הילדים. ניתן לאכול אצלם פויקה בכל שעה של היום, וייתכן שסבתא לא נראית לעין כי היא החליטה לאפשר לכולם להפוך את הגב שלה לטאבון.

הסבירים

הסבירים שרדו את הקורונה עם זום פה ושם ונפנוף לשלום לסבתא מהמרפסת בערב פסח. הסבירים לא הזמינו נופש מראש, אלא לקראת יולי אמרו שיבדקו. הסבירים לא עשו תחקיר אילו אטרקציות יש באזור, אלא סמכו על אנשים מהחדרים ליד שימליצו ויעזרו. הסבירים שכחו דברים – כי הם לא מתורגלים בזה. מצוף לילדה במקרה הטוב, חיתול בגד ים במקרה הפחות טוב. הם הביאו דברים למנגל אבל אז גילו שאין להם איפה לעשות, ולכן תרמו את טון הבשר שברשותם לאחד מילדי המאמינים בטבע שתפס איתם טרמפ. נחמד להם ביחד, נחמד להם לחוד. הם מפרגנים אחד לשני ומרכלים אחד על השני בלי סוף. הם רבים עם מי שאיחר וצוחקים על מי שהקדים. לא אכפת להם אם הם יראו שקיעה, הם בעיקר רוצים לראות אם המזגן עובד. הם יקטרו כל המסלול ויקטרו אם החליטו שלא עושים מסלול. הם רעבים – כל הזמן, ובכל פעם כשהם מסיימים לאכול הם מתלוננים שהם אכלו יותר מדי. מספיקה להם תמונה אחת מאחדת ותמונה אחת שבה אף אחד לא הסתכל למצלמה. הם לא עושים אלבום לופה, הם גם לא מסתדרים עם האפליקציה. והכי חשוב וטוב – הם לעולם לא ישלחו את התמונה הזו לחברים שלהם, כי הם יודעים שזה פשוט לא מעניין אף אחד.

תהיו הם, קוראים יקרים. תהיו סבירים.