בואו נדבר רגע על גיל. איזה דבר מוזר זה. מספר שדבוק לנו לתודעה, ומזכיר בכל רגע נתון כמה זמן אנחנו כבר כאן, וכמה עוד נשאר לנו, סטטיסטית. הברכה הנפוצה ביותר בימי הולדת היא "עד 120". איחלו לי את זה הרבה השבוע, כשחגגתי 38. כאדם שהפחד מקיצו תופס חלק ניכר מחייו, עשיתי מיד את הפעולה החשבונית האינסטינקטיבית: 82=120-38. הייתי שמח לדעת שנשארו לי עוד 82 שנה לכתוב את הטור הזה, אבל מדובר כמובן בשקר גמור, מי לעזאזל מגיע ל־120? למה ממשיכים לברך ככה? הרי אם אחגוג 120, אני בטח אופיע כאייטם בתוכנית של עודד בן־עמי שישאל "איך זה להיות הבנאדם הכי מבוגר בישראל", ואני לא אשמע כלום כי האוזניים כבר לא יעבדו, והוא ימשיך לשאול, וידפוק חיוך מרחם על האיש המבוגר מדי שלא שומע את השאלות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דרישה למנהיגות חדשה: הפיצוץ ששבר את אזרחי לבנון
– עתירת "אוהבי סיני": דורשים את פתיחת המעבר למצרים
– לא עוד "מחאת האמנים", קראו לה: מחאת הקהל
אולי נתחיל לברך זה את זה בכנות? נרד כבר מהשקר הזה ונגיד "וואו, 38? מזל טוב אחי, שיהיה עד 85 כזה". בהתחשב בכך שתוחלת החיים הממוצעת לגברים במדינת ישראל היא בסביבות 81, זו ברכה די סבירה. אגב, לפי החישוב אני די באמצע. לא אמצע טוב, כמו אמצע הטיסה לתאילנד כשאתה רק מחכה שיעברו עוד ארבע שעות ותהיה על בגד ים ושייק מנגו באיזה חוף, אלא אמצע־לקראת־הסוף. ביהדות אמנם סוף כזה הוא די התחלה, אבל בעיניי זה לא פייר להפוך לאורתודוקס רק כשזה מגיע לדברים שמרגיעים אותי.
ממוצע 80
אז יצאתי לחקור על אודות האמירה המוזרה הזאת, "עד 120". האמת היא שציפיתי להסברים קצת יותר משכנעים לברכה מדויקת כל כך. אחד האנשים שאותם שאלתי, סיפר לי על הפסוק מספר בראשית: "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה". והוא גם פישט לי את הדברים: הברכה הזו בעצם אומרת שיעברו לפחות 120 שנה עד למבול הבא. פה כבר הסתבכתי לגמרי: בחיאת, בנאדם חוגג יומולדת ומה שאתה מאחל לו זה שלא יזכה לראות את נכדיו וניניו נשטפים בזרם מטורף אל קיצם?
כששאלתי אם יש איזה סלב תנ"כי שחי 120 שנה, הוא ענה לי שיש כזה – משה. פה כבר התחלתי להבין, או לפחות לשכנע את עצמי שאני מבין. כי אם משה לא הגיע לארץ המובטחת אחרי 120, אולי גם אנחנו יכולים להתרכך עם עצמנו ולהיות פחות שיפוטיים לגבי מה שהשגנו בחיים.
אני חייב להגיד שהיושב במרומים קצת דפק את הדור שלנו בכל הקטע של גיל. בכתובים מסופר על אנשים שחיו מאות שנים, אז למה אותנו השאירו עם ממוצע 80? רק דמיינו כמה הכול היה פשוט יותר אם היינו חיים 600 שנה. היינו מקבלים קצת פרופורציה היסטורית, ומבינים עד כמה כל כותרת חדשותית היא שולית. הרי אנחנו היינו פה כשגילו את אמריקה וכשהתחוללו שתי מלחמות עולם. ראינו מהפכות, אימפריות קמות ונופלות, תגליות מדעיות אדירות, רעידות אדמה שהחריבו ארצות ויבשות. כשאתה בא עם מטען כזה, אף ידיעה מפוצצת על משבר שעלול להוביל לבחירות לא תרגש אותך. מצד שני, יהיה די מוזר לספר שיש לך שלושה ילדים, הקטנצ'יק בן 410.
בנאדם שיש לו הכול. או שלא
לזכות הברכה "עד 120" אני חייב להגיד שיש עוד מספר לא קטן של איחולים שגורמים לאנשים להתגרד. כדי לאסוף אותם פניתי השבוע לציבור עוקביי הנכבד ושאלתי: מה הברכה שהכי מעצבנת אתכם בימי הולדת? לפי רמת ההיענות, נראה לי שפתחתי פה תיבת פנדורה. להלן התשובות המובילות:
"שתישאר מי שאתה" – ואם מיציתי? ומה אם אני רוצה להשתפר ולהפוך לאני טוב יותר? מה זה חוסר ההישגיות הזה?
"רק בריאות" – נשמה, מדובר בברכה, לא חתימת ערבות על משכנתא. אתה יכול להרשות לעצמך להיות לארג' יותר. גם "רק בריאות, כסף, אושר ויכולת לעוף" תופס מבחינתי.
"שיהיה לך כל מה שאתה מאחל לעצמך" – תגיד לי, חבוב, יכול להיות שאתה פשוט מתעצל? ואולי לא חשבתי בעצמי על הכול? אל תפיל עליי את האחריות, חוצפן.
ויש גם גרסה גרועה יותר: "אני מאחל לך את כל מה שאני מאחל לעצמי" – קודם כול, מדברים עליי עכשיו. דבר שני, יש מצב שאתה אדם שמסתפק במועט, אז אל תפיל עליי את הפשרנות שלך.
"שפע ברכות" – אוקיי, אתה יכול לפרט מה כולל השפע הזה, או שאין לך כוח להתעמק?
"גיל זה רק מספר" – כן, מספר שאומר לך כמה אתה קרוב להיגמר. לא עודדת אותי.
"מה אפשר לאחל לבנאדם שיש לו הכול" – ובכן, כנראה אין לי הכול, אם חברים טובים שלי לא יודעים מה חסר לי. מה באמת אפשר לאחל לאדם שיש לו הכול? ברכות טובות יותר.
"שתזכה לאושר, כושר, בריאות ויושר" – חרוזים זה נחמד, אבל בשורה התחתונה הברכה הזו משדרת שאתה חושב שאין לי כלום כרגע.
"יום ההולדת הוא היום שבו אלוהים החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך" – תודה על האדרת האגו, אבל בואו. באותו יום הוא גם החליט שמיליוני מונגולים, סינים, בלגים וטורקים צריכים להיוולד. זה לא שהתקיימה ישיבה במרומים שהכותרת שלה היא "יותם זמרי, העולם צריך או לא".
והאחרונה והנפוצה ביותר מקרב עוקביי הנהדרים: "עד מאה כ־עשרים" – יופי, גם עם הברכה המקורית יש לי בעיה, אז עכשיו אתם מוסיפים לה משחקי מילים?
אז תודה לכל המברכים, וגם אם הברכה מעצבנת, אני בהחלט מעריך את המחשבה. ברכות עושות לי טוב. עם כל הקיטש והדביקות, המחשבה שמישהו הקדיש שנייה בפייסבוק או בטלפון כדי לברך אותי, היא מרגשת. רק ברכה אחת חסרה לי מאוד. שלוש מילים פשוטות, שהיו הופכות את החיים שלי כרגע למושלמים. מה בסך הכול ביקשתי, שיחה קטנה בשש בבוקר מאבא שיגיד: "מזל טוב, בן".
