הסיפור שלנו מתחיל לצערי במסע לוויה. יוכבד וויספיש אימו של נחום שריג, חבר קיבוץ בית השיטה ומפקד בכיר בפלמ"ח, נפטרה בשנת 1965. הסבתא הקשישה, ירושלמית מזה 4 דורות, העבירה את 13 שנותיה האחרונות בקרב משפחתה בקיבוץ המרוחק בעמק חרוד. על פי בקשתה, יצאה משפחת שריג מבית השיטה לקבור אותה בירושלים. היה זה יום חורף קר וקשה, וגשם זלעפות ירד לאורך כל הדרך. ב'ארגז' המשאית בה נסעה המשפחה, מסביב לארון הקבורה, ישבו הנכדים הצעירים קפואים ונבוכים. אחד מהם היה יוסף שריג.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ללא חובת בידוד: התיירות מישראל ליוון צפויה להתחדש
– דבר לא השתנה: איך הימין סומך שוב על מנהיג דורסני?
– נגד המקילים והמחמירים: חז"ל דורשים יהדות מהותית
כשהגיע מסע הלוויה לשער הגיא, הגשם פסק בבת אחת. פתאום השמש עלתה, קשת בענן הופיעה ואל מול עיני המשפחה המשתאות נגלתה העיר ירושלים זוהרת באור מדהים. יוסף הצעיר לא ביקר בירושלים לפני כן והמראה המיוחד נחרט אצלו בזיכרון לאורך שנים.
שבע שנים מאוחר יותר התבקש שריג לכתוב שיר ללהקת הגבעטרון לכבוד 5 שנים לשחרור העיר. בהשראת הזיכרון ממסע הלוויה כתב יוסף את השיר שנהיה לאחד המוכרים שנכתבו על ירושלים ומאז מושמע בכל שנה, ואפילו זכה לתרגום ביפנית.
"הַשֶּקֶט שׁוּב צוֹנֵחַ כָּאן מִשְּמֵי הָעֵרֶב
כִּדְאִיַּת דַּיָּה מֵעַל הַתְּהוֹמוֹת
וֶקֶרֶן אֲדֻמָּה נוֹשֶקֶת לַהַט-חֶרֶב
אֶת הַפְּסָגוֹת, הַמִּגְדָּלִים וְהַחוֹמוֹת
רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר
וְהִיא עוֹלָה בִּשְלַל צִבְעֵי-הַקֶּשֶת
וְהִיא נוֹגֶנֶת בִּי כְּנֵבֶל-הֶעָשׂוֹר
רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר"
(מילים ולחן: יוסף שריג)
מעניין לציין כי בכל השיר לא מופיעה במפורש המילה "ירושלים". גם את שם השיר שמסגיר באיזו עיר מדובר, לא נתן יוסף שריג עצמו (הוא הגיש את השיר בלי כותרת), אלא חברי הגבעטרון בעצמם.
גם בתורה כולה לא מופיע שמה של העיר ירושלים, למעט בפרשת "לך לך", שם היא מופיעה רק כ"שלם". בכל פעם שהתורה רוצה לצוות עלינו במצווה שקשורה לירושלים היא משתמשת בביטוי "המקום אשר יבחר ה'".
21 פעמים התורה מזכירה את "המקום אשר יבחר ה'" ו-17 פעמים מתוכן מופיעות בפרשת ראה.
בסיום הפרשה התורה מצווה אותנו את מצוות העלייה לרגל: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת" (דברים ט"ז ט"ז)
פרשנים רבים ניסו להסביר מדוע בחרה התורה במכוון להסתיר את שמו המפורש של המקום שהשם בחר. הספרי מסביר שיש לנו חובה לאומית כעם לדרוש, כלומר לחפש ולמצוא את אותו המקום. הרמב"ם אומר שההסתרה נועדה למנוע מריבות פנימיות בין השבטים ושזהותו של המקום החשוב והסודי הזה תתברר רק אחרי שהעם ימנה מלך שידאג לסדר ולשלום.
הקב"ה רוצה להשכין את שכינתו בירושלים אבל הוא מצפה מאיתנו, כעם, שנהיה מוכנים להשקיע מאמצים וכוחות נפש בשלום בינינו – בחיפוש ובמציאה. כך יתקיים בירושלים המשפט "עיר שחוברה לה יחדיו".
האם יוסף שריג שהסתיר את שמה של ירושלים בשיר ניסה להביע רעיון דומה? ירושלים תמיד עמדה במרכזם של סכסוכים בין עמים ולצערנו גם בתוך העם שלנו. אולי שריג ניסה לומר לנו שאם אנחנו רוצים ליהנות באמת מאותה "עיר עוטפת אור" שהוא מספר לנו עליה, עלינו להשקיע מאמץ, לדרוש ולחפש אותה ולכבות את המריבות הפנימיות בינינו.
לצערנו, לא נוכל לשאול את יוסף שריד עצמו על כך מכיוון ששנה וחצי אחרי שהשיר נכתב, נפל בקרבות ברמת הגולן במלחמת יום כיפור, יחד עם עוד עשרה מחבריו מקיבוץ בית השיטה. (בעקבות המכה הקשה שספג הקיבוץ במלחמה נכתבו שירים רבים ובהם הלחן המוכר לפיוט "ונתנה תוקף").
את המסר שמעבירה לנו התורה, ואולי גם השיר, להתאמץ ולהימנע ממלחמת אחים עלינו להעמיק ולחדד גם בימים אלו.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
