אקורד הסיום לשבוע הפוליטי נדמה לרגע כמו אסקפיזם מושלם: חגיגות שלום בחוף של אבו דאבי במקום הנקמנות המקומית. אבל בפועל, גנץ ואשכנזי קיבלו הדגמה נוספת למתכונת לפיה פועל נתניהו: שותפות היא לכישלונות, לא להצלחות. היה נראה כאילו על הסכם השלום שמעו שר החוץ ושר הביטחון של מדינת ישראל מהנשיא האמריקני, קצת אחרי שנתניהו הודיע על מסיבת עיתונאים מיוחדת באותו ערב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הסכם היסטורי; הריבונות תוקפא": ההצהרה המלאה
– עדות מזעזעת על קצירת איברים בכפייה בבית חולים צבאי סיני
– נגד המקילים והמחמירים: חז"ל דורשים יהדות מהותית
גנץ ואשכנזי בירכו, אבל היה זה שר המשפטים אבי ניסנקורן שתיאר את תחושת החמיצות בכחול לבן באופן מדויק, כשמסר בהודעה לעיתונות כי המאמצים לכינון השלום עם איחוד האמירויות לא היו יכולים לשאת פרי לולי אשכנזי וגנץ בלמו את הריבונות. ככה יכולים בכחול לבן לרצות את בייס שמאל ולנגח את נתניהו מימין בו זמנית. איומי הבחירות עדיין כאן.
שיחות השלום בין כחול לבן לליכוד לא מצליחות להגיע לשלב שבו המנהיגים לוחצים יד, או בכלל נפגשים זה עם זה. על הפרק שתי מחלוקות עיקריות: תקנון הממשלה, שנשאר שבוי בידי הליכוד, ומינוי בכירים – שזה הקו האדום של כחול לבן. אתמול שמענו משני הצדדים רק על מה הם לא מתכוונים לוותר במשא ומתן. ח"כ צביקה האוזר, שקיבל על עצמו את תפקיד המתווך בין הצדדים, אמר השבוע למקורביו, "הכתפיים שלנו מספיק רחבות כדי שכחול לבן והליכוד ידרכו עליהן בדרך למטה מהעץ, אבל אנחנו לא יכולים להכריח אותם לרדת".
מי רוצה בחירות?
רצף הסקרים הפוקד את כלי התקשורת בימים אלו – שבוע וחצי לפני פיזורה של הכנסת – מתחרה רק בכמות הדיווחים על ניסיונות הפשרה בין כחול לבן לליכוד כדי למנוע בחירות. שלוש נקודות ששווה לשים לב אליהן:
1. ימינה מחזיקה בסקרים מנדטים שבליכוד מתייחסים אליהם כאל מחסן מצביעים שחוזר הביתה ביום הבחירות, ולכן לא מודאגים מנדידת המנדטים לבנט בשלב הזה.
2. ליברמן שומר על נקודת האמצע של מפת המנדטים הישראלית המורכבת מ-60 אחוז בוחרי ימין ו-40 אחוזי בוחרים משמאל. עם ליהוק נכון הוא יכול לעלות בבחירות הבאות למספר מנדטים דו ספרתי. למרות שזה לא משתקף בסקרים, הרשימה המשותפת נמצאת בצד שלא מעוניין בהקדמת הבחירות. בסקרים פנימיים של המפלגה, הם ירדו בשני מנדטים לפחות כתוצאה מתמיכת המפלגה בחוק ההמרה. החשש של בכירי המפלגה הוא שברגע האמת, הבוחרים יענישו אותם ולא ייצאו להצביע כמו בבחירות לכנסת ה-21.
3. תזוזת המנדטים בין המפלגות בשלב הזה כפי שמשתקף מכל הסקרים, לא משנה את מצב הגושים. לכן, זה נראה כמעט כמו התאבדות עבור מפלגות השמאל לצאת למערכת בחירות נוספת. לנתיהו, לעומת זאת, יש סיכוי – אם קטן – להרוויח ממערכת בחירות, אם הפעם הימין יגיע ל-61 מנדטים בלי ליברמן. זה כמעט נראה שכולם מכינים את עצמם למשא ומתן הבא מול הליכוד על תפקיד שר הביטחון של נתניהו.
פתלוגיה של מנהיגים לרגע
למרות שמסתמן שמערכת הבחירות תתנהל בין נתניהו ליאיר לפיד כמנהיג גוש השמאל-מרכז, בשמאל כבר מנסים להמליך את המצביא הבא של המחנה. זה פתלוגי כנראה: המלכת מנהיג לרגע, כישלון, עריפת ראש ממלכתית ןכמובן, המלכת הבא בתור. בבחירות הקודמות זה היה גנץ ולפני כן היה זה גבאי, ועכשיו בבורסת השמות עולים גנרלים לצד ראשי ערים ופניות מוסמכות כבר הועברו וטורים נכתבו בשבח יורש העצר (הזמני) הבא.
גיורא איילנד, גבי איזנקוט ועמוס ידלין לצד רון חולדאי ואפילו ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' – כולם נקראים לדגל כדי להציל את מחנה השמאל ולהוביל אותו בבחירות הבאות. אם איזנקוט יצטרף למשל למערכת הפוליטית עכשיו הוא יהיה בני גנץ הבא מול יאיר לפיד אבל ההצלחה שלו בסקרים שערך שלמה פילבר מדודה ונשענת על 12-10 מנדטים בלבד.
למרות הניסיונות הפתולוגיים כאמור, ביש עתיד יכולים להיות רגועים. הפעם, אין הכנה מראש של שנה שתביא לצמיחת מנהיג מתחרה ללפיד. אצל גנץ הייתה הכנה תקשורתית ענפה, הוא קיבל את התואר יצחק רבין הבא עוד לפני שהחליט אם להתמודד על ראשות הממשלה, אז לא היה ללפיד סיכוי לעמוד מנגד ולא להעניק לו את המושכות. הפעם מערכת בחירות מהירה תועיל לנתניהו כמו ללפיד בכך שלא יצמח מתחרה נוסף לשניהם.
