רבות נכתב אודות שילובן של נשים כלוחמות בצבא בהתייחס להיבטים פיזיולוגיים, למשמעויות על הכשירות המבצעית של היחידה וההשלכות על הלכידות, החוסן והמשמעת בה. מעט נכתב על המשיכה המינית, המגע הפיזי ומערכות היחסים הקרובות ביחידה מעורבת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הצעקה האחרונה: למה התפרץ גנץ
– האמיר – מצמרות העצים לארמונות הנסיכים
– המתיחות בדרום: ישראל צריכה להתחשב בתמונה המלאה
יש שיאמרו שמדובר בתופעה שולית וחריגה או שהדברים נעשים בהסכמת המעורבים לכאורה, ויבחרו להתעלם במודע מהיקפי התופעה, עד שנחשף טפח באירוע חריג או כתבת תחקיר בתקשורת. הטרדה מינית ואפליה מגדרית בחברות וארגונים, היו ונותרו נושאים מהותיים ורגישים, הקשורים לרווחתן וביטחונן האישי של נשים. ובכל זאת פורסם מעט מדי אודות היקף תופעת ההטרדות והתקיפות המיניות בצבא, לה משמעויות המשפיעות על כל מהלך חייהן הבוגרים של הנשים הפגועות.
בצה"ל מצניעים נתונים מסיבות שונות, לפיכך אציג ממצאי מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות המתייחסים לנעשה בצבא ארה"ב, מהם ניתן ללמוד ולהשליך על צה"ל, לכאורה.
דו”חות רשמיים של משרד ההגנה האמריקני מצביעים על החרפת היקף התקיפות וההטרדות המיניות בצבא ב- 146%, מאז תחילת מגמת שילוב הלוחמות ביחידות הקרביות בשנת 2007. המשרד הממשלתי למשוחררי ופורשי צבא בארה"ב פרסם במאי 2015 נתון לפיו אחת מכל ארבע נשים המשרתות בצבא הינה קורבן לפגיעה מינית. אחד החוקרים ציין כי זו הערכת חסר משום ההשלכות הנובעות מדווח על תקיפה, כמו גם התדמית השלילית המיוחסת לדווח.
היקף התקיפות וההטרדות המיניות ביחידות הצבא השונות עלה בין השנים 2016- 2018, כולל באקדמיות הצבאיות ובחיל הנחתים, בו דווח האחוז הגבוה ביותר של תקיפות מיניות בקרב נשים. המחקר טוען לעלייה עקבית בהיקף התקיפות וההטרדות המיניות מדי שנה, למרות פעילויות ההסברה המשמעותיות והמשאבים הרבים המוקצים לנושא. המחקר מצביע על משרתות עד גיל 24 כעל אלו הנמצאות בסיכון הגבוה ביותר. נתונים רשמיים של צבא ארה"ב הראו כי 23% מהמשרתות דווחו על תקיפה מינית במהלך שירותן, בעוד 55% דווחו על הטרדות מיניות מסוגים שונים.
מחקר של מכון ראנד משנת 2014 מציין כי נשים המשרתות בשירות סדיר מותקפות על רקע מיני קרוב לפי חמש יותר מגברים, בעיקר בצבא היבשה, בחיל הנחתים ובחיל הים, ביחס של 4.9% נשים לעומת 1% גברים. בשירות המילואים מצביעים הנתונים על 3.1% מהנשים שדווחו על תקיפה מינית לעומת 0.4% מהגברים. עוד מלמדים הנתונים כי 85% מהמשרתות בסדיר ו-81% מהמשרתות במילואים דווחו על תקיפה בידי משרת צבא אחר, 65% מהמשרתות בסדיר לעומת 63% מהמשרתות במילואים דווחו כי התקיפה בוצעה במתקן צבאי כלשהו.
מחקר שבוצע בקרב משוחררות משירות צבאי מצא כי סיכוייהן של הנפגעות מינית במהלך שירותן, לפתח תסמונת פוסט טראומטית במהלך חייהן, גבוהים כדי פי חמש עד פי שמונה מנשים שלא חוו הטרדה או תקיפה מינית כלל. מחקרים נוספים מציינים עלייה בהיקף נפגעות הפוסט טראומה, הן כתוצאה ממעורבותן בלחימה בעיראק ואפגניסטן והן כתוצאה מפגיעה מינית שהיוותה זרז להתפרצות התופעה.
מאמר שפורסם בשנת 2014 בעיתון "סקירות אפידמיולוגיות" מטעם אוניברסיטת ג'ון הופקינס, סקר את ההבדלים בתגובות פוסט טראומטיות של גברים ונשים יוצאי המערכות בעיראק ואפגניסטן, הצביע על העובדה שנשים פגיעות יותר מגברים לתגובות פוסט טראומטיות שאינן קשורות בהכרח ובאופן ישיר ללחימה, משום הסיכון המוגבר לפגיעה מינית במהלך השירות. המחקר מצא כי כ- 15% מהנשים ששבו מזירות הלחימה דווחו על פגיעה מינית אותה חוו, לעומת כאחוז אחד מהגברים. המחקר מציין כי פגיעה מינית מגבירה את הסיכון לתופעות פוסט טראומטיות בקרב שני המינים, אך באופן מובהק יותר בקרב נשים, בין אם הדבר נובע מרגישות יתר של נשים ובין אם נובע הדבר מתכיפות אירועי הפגיעה המינית שחוות נשים.
המאמר מציין כי תופעות פוסט טראומטיות התגלו בשכיחות הגבוהה פי 2.5 יותר בקרב נשים מגברים ששירתו ביחידות הלוחמות, וכי יותר נשים מגברים נזקקו לאשפוז כתוצאה מכך. בנוסף, מציין המאמר כי מחקר שנעשה בבריטניה מצא אף הוא כי בקרב נשים גוברת הנטייה לתופעות פוסט טראומטיות בהשוואה לגברים הניצבים בפני רמת סיכון דומה.
מראיונות המשולבים במחקר של מכון ראנד עולה כי נשים ששירתו בגזרות מבצעיות, שחוו את המתח המבצעי והותקפו מינית על ידי עמיתיהם –חוו את אירוע התקיפה בעוצמה רבה יותר, דווקא משום היות התוקף "חבר לנשק" או מפקד קרוב, עליו חונכו לסמוך. תופעה זו הובילה למעשה לשבירת כל המוסכמות החברתיות המקדשות את ערכי ה"רעות", ה"משמעת" ו"הדוגמא האישית" ביחידה צבאית.
סיכמה את הדברים היטב חיילת משוחררת שהותקפה מינית בעת שירותה המבצעי בעיראק בשנת 2005, עת טענה שטראומת המלחמה הייתה קשה אך מצופה הייתה להיות כזו, בעוד התקיפה המינית שחוותה מעמית ליחידה, הייתה משבר עמוק ממנו לא התאוששה.
מחקרים שבוצעו בצבא ארה"ב מצאו כי נטיית האובדנות בקרב נשים ששירתו בצבא, גבוהה משל מקביליהן הגברים וכן משל נשים מקרב הציבור הכללי. מחקר שבוצע במהלך 2015 ופורסם באתר "סוגיות בבריאות נשים" הצביע על סיכון מוגבר לאובדנות בקרב נשים שחוו טראומה כתוצאה מפגיעה מינית וכן בקרב אלו שחוו פגיעה עצמית שלא למטרה אובדנית, בעת שירותן הצבאי.
מכון "ראנד" פרסם כי היקף האובדנות בקרב המשרתות בצבא זינק בשנים האחרונות ועומד על פי שניים מעמיתיהם הגברים המשרתים. כן צוין כי בהשוואה לנשים במגזר האזרחי, מספר הנשים ששמות קץ לחייהן נע בין פי שניים עד פי חמש יותר.
המחקר נוקב בסיבה המשמעותית ביותר לעלייה במספר מקרי האובדנות בקרב המשרתות: טראומה על רקע מיני, ובמיוחד אירועי הטרדה מינית ואונס. אירועי תקיפה אלו בשילוב מתח ולחץ הנובעים ממאפייני השירות הצבאי, מהווים זרז לאובדנות במיוחד בקרב נשים, בין אם במהלך שירותן הצבאי ובין אם לאחריו.
צה"ל מחויב לשמירה על כבוד משרתיו ושלומם הפיזי והנפשי כמיטב יכולתו, ללא הבדלי מגדר, מוצא, אמונה וכיו"ב. עם זאת, אין להתעלם מעצם קיום המתח המיני ובעתיו הפגיעות המיניות, שלמרות המודעות הגוברת והפעולות הננקטות לשם מניעתן, הצלחה מוחלטת אינה מובטחת ולעיתים אף צמצום בהיקף לא נראה.
נוכח העובדה שנשים מועדות יותר מגברים לפגיעות מיניות במהלך שירותן הצבאי בסדיר ובמילואים, דבר המהווה זרז לתופעות פוסט טראומטיות ואף אובדנות בשכיחות גבוהה יותר במהלך חייהן, יש לבחון סדרת פעולות שיאפשרו שירות ראוי שיקטין את הסיכון לבני שני המינים, אך לנשים בעיקר. לצד פעולות הסברה, חינוך, הרתעה וענישה במידת הצורך, יש לבחון במקצועיות את התאמת מאפייני השירות לנשים ביחידות המעורבות, בדגש על אלו הלוחמות.
לשם שמירה על אפקטיביות, יעילות ורלוונטיות היחידות הלוחמות, ומבלי להשית הנחיות ומגבלות נוספות על הקיימות, אמליץ להרחיב את מתכונת היחידות הקרביות החד מגדריות בהן משרתות כלוחמות נשים בלבד. זאת בדומה למבוצע מזה מספר שנים בגדוד האיסוף הקרבי "איתם" ופלוגת הלוחמות "נחשול" שבמערך הגנת הגבולות, בהם מבוצעות המשימות בהתאם לצרכים המבצעיים ובהלימה למאפייני הלוחמות.
שילוב נשים כלוחמות בכלל היחידות הלוחמות, יעצים את החיכוך עם הגברים הלוחמים בסביבה סגורה, מאתגרת ורווית לחצים ומתחים מבצעיים, חברתיים ופסיכולוגיים. מעת שישולבו נשים בכלל היחידות הלוחמות הן לא תהיינה חסינות למוראות המלחמה מחד ולתופעות חברתיות שליליות מאידך, שחלקן בלתי נמנעות לצערנו, למרות הרצון לצמצמן ולבטלן.
חברה וצבא החפצים בשילוב נשים כלוחמות בכלל היחידות, מחויבים להכיר בנתונים, בעובדות ובמסקנות הרלוונטיות שתוארו במחקרים. התכחשות או התעלמות מהמצב בשטח לאשורו, הסתרת או הצנעת הנתונים בשם אג'נדה פמיניסטית, והפעלת לחץ על נערות לשרת ביחידות לוחמות מובחרות עלולה להיות הרת גורל בעבור נשים רבות.
הצבא נדרש לבחון בקפידה יתירה את שילובן של נשים כלוחמות במערכים הקרביים הקדמיים ביחס לצורך המבצעי, למשמעויות עבור כושרן, כשירותן ולכידותן של היחידות הלוחמות. זאת אל מול היכולת לצמצם סיכונים לפגיעה גופנית ונפשית בקרב המשרתות, שכאמור מועדות יותר לפגיעה מגברים בכל אחד מהתחומים על פי רוב המחקרים.
שילוב הלוחמות בכלל המערכים הקרביים, ידרוש מהצבא וממשרד הביטחון להיערך בקפידה למשמעויות ולהתכונן להיקפי סיוע וטיפול פיזי ונפשי גבוהים מהממוצע בקרב גברים, נוכח מאפייני והשלכות השירות הקרבי במצבי השגרה, החירום והמלחמה על המשתחררות מיחידות הסדיר והמילואים.
במלאת 25 שנה לפסק הדין בעניינה של אליס מילר, מוטב כי בצבא ובמשרד הביטחון ילמדו מטעויות ולא יפתחו את שערי החטיבות והיחידות המובחרות ללא הבחנה והבנה מספקת של כוונת המחוקק, הפסיקה העוסקת בשונות רלוונטית וכמובן העמקה בתחומי המחקר. אלו נדרשים בכדי לצמצם את הסיכון המוגבר שבפגיעה גופנית ונפשית בנשים לצד מקסום תרומתן לחוסן הצבא ולביטחון המדינה.
