לא צפיתי את זה בא. לא אגזים אם אומר שאמש התרחש אירוע יוצא דופן בתולדות עם ישראל. אירוע מכונן, מפתיע, מאחד, משמח ומרגש. זה היה אירוע מחאה שכול כולו אהבה.
קשה לי להודות, אבל לא ראיתי את זה בא. אמנם שמעתי על העצרת פחות או יותר מהרגע שנולד הרעיון לקיים אותה, אבל הייתי סקפטית לגבי המשמעות שלה, לגבי ההד שהיא תעורר, לגבי ההשלכות המעשיות שלה ולגבי הלגיטימיות שלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דרישה משרי חוץ באירופה: הפסיקו לממן את "שוברים שתיקה"
– עד להכרעת האויב: כך תיראה המלחמה הבאה בצפון
– דעה: אפשר לבקר את "היהודים באים", אבל להפגין נגדה זה גרוטסקי
סביר מאוד להניח שגם אתם לא ראיתם את זה בא, אבל לא בגלל הספקנות, פשוט כי לא סיפרו לכם. עכשיו כבר מותר לגלות: בשקט בשקט, התכנסו אתמול אלפי אנשים בירושלים ומחו מול משרדי תאגיד השידור "כאן" על שירק בתוך הפרצוף שלהם ושל סבתא שלהם. באמצעות כספי ציבור התאגיד יצר, ערך ושידר תוכנית שמבחינת המפגינים כל מהותה הוא ביזוי תורת ישראל ומסורת ישראל.
אבל התוכנית משודרת כבר כמה שנים, במסגרת כמה עונות, אז מה הם נזכרו עכשיו, המפגינים האלה? גם אני הרהרתי בסוגיה הזאת. אבל עכשיו אני מבינה כמה השאלה הזאת היא כמעט לא לגיטימית (בדומה ל: למה רק עכשיו היא נזכרה להתלונן?)
היה טריגר אקטואלי להפגנה הזאת, אבל למה למען השם יהודי צריך טריגר אקטואלי למחות על חילול השם? מתי הפכנו כל כך קהי חושים לנוכח רמיסת כבוד התורה? מתי נרמלנו את ביזוי שם השם? כמה שיקרנו לעצמנו שזה רק קצת הומור יהודי ושצריך לבחור את המלחמות שלנו, אז אולי עדיף להכיל.
ישבתי מול השידור החי מהעצרת והתרגשתי עד עמקי נשמתי. הייתה שם אחדות שלא נראתה שנים בין דתיים לחרדים לחילונים – גם בקהל אבל בעיקר בהנהגה. הזעם שפיעם בקהל כמעט לא הורגש, בגלל האיפוק והכבוד, והרצון הטהור לקיים מצווה ולמחות על חילול השם. על פי חוקי החדשות, בהפגנה מהסוג הזה היו עלולים להיות מונפים שלטים פונדמנטליסטיים, היו אמורות להישמע קריאות אלימות כלפי היוצרים והשחקנים, והיו צפויים להתנגן שירים שמאיימים על הציבור החילוני בישראל. אבל השירים שהתנגנו אמש היללו את התורה, והשלטים ציטטו מנהיגים חילונים משבחים את התורה, ומקריאות הקהל מה שהכי נחקק הוא שירת "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך" השמחה. זה היה עם ישראל האמיתי, זה שאני מכירה מהחיים עצמם, לא מהחדשות. הן, כאמור, לא דיווחו על העצרת, ובזאת נפנפו בניתוק מביך.
בשנים האחרונות התארגנו נשים, בעיקר סביב סוגיות פמיניסטיות והכריזו: כשאתם מנסים לנרמל התנהגות שפוגעת בי – זה לא מצחיק. אז נעים מאוד, גם אני יהודייה ואין לי חוש הומור.
