אחחחח אוגוסט אוגוסט האיום, מאז ימי הסגר המעיקים לא סבלתי ככה מהחיים, החום בתל אביב בלתי נסבל, כל הרחובות מלאים בקורקינטים חשמליים ובהבל אגזוזים, אפילו בפייסבוק כבר אי אפשר לנשום, בלפור, ביבי, דובאי, נחל האסי, מגפת הקורונה, ואם זה לא מספיק גרוע, גם הילדים שלי כבר לא כתמול שלשום, הם לא מתנהגים כמו עצמם. זה בלתי נסבל, נח נהיה נודניק, יש לו קטע חדש עכשיו, לרוץ לרגליים שלנו, לתפוס בהן, חזק חזק, ולצרוח. מה זה הדבר הזה, ממתי תינוקות מתנהגים ככה, לך לשחק בבימבה או משהו מה אתה רוצה מהרגל שלי ינעל אבוק, אה אני האבוק, לא משנה, וגם חיה ברגרסיה מטורפת, הילדה החכמה והמתוקה שלי פתאום עושה לי קטעים, כל הזמן היא בוכה, כל הזמן היא צועקת, כל הזמן היא נלחמת בי, היא לא רוצה ללבוש כלום, היא לא רוצה לצאת מהבית, היא לא רוצה לאכול היא לא רוצה לשתות היא לא רוצה כלום, אפילו טלוויזיה היא לא רוצה לראות! וכל הזמן היא אומרת, די, די, די, זה בלתי נסבל, לפני כמה ימים היא התחילה לשלוף משפטים גאוניים כאלה ואיומים, אני לא אוהבת מקומות! למשל, או, כל האנשים מעצבנים! והאמת שבמקרה הזה היא צודקת, כל האנשים מעצבנים. ואם נודה על האמת, גם ברוב המקומות אין יותר מדי מה לאהוב.
* * *
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– היהודים באים: אפיקורסים, לא עמי ארצות
– ניצחו בזום: מקום ראשון לנבחרת הסטודנטים של ישראל במתמטיקה
– עזבו את האסי: רגע אחד שחשף את המציאות המטורללת האמיתית
ילדים זה שמחה, זה נכון, לפעמים, אבל לפעמים ילדים זה לא רק שמחה, ילדים זה גם צער, ילדים זה גם חור באוזן, ילדים זה גם אפס שעות שינה, ילדים זה גם מלחמות מטופשות על כלום, מהבוקר ועד הלילה, כן קוקו לא קוקו, כן צמה לא צמה, שלוק צהוב שלוק סגול, לא רוצה טיול, לא רוצה סנדלים, לא רוצה חומוס, לא רוצה אמבטיה, לא רוצה את הסיפור הזה רוצה סיפור אחר, חיה די לצעוק ינעל אבוקקקקק, אה שיט.
* * *
בשבת שעברה הזמנו חברים לקידוש אצלנו בבית. התוכנית הייתה פשוטה, הם יגיעו עם הילדים החמודים שלהם, והילדים החמודים שלהם ישחקו בשקט עם הילדים החמודים שלנו, ואנחנו נוכל סוף סוף לשבת רגע, לשתות קפה, ולדבר בשקט, כמו בני תרבות. זאת הייתה התוכנית. אוי ואבוי עצוב לי להיזכר בזה. מהשנייה שהם באו ועד השנייה שהם הלכו, וגם אחר כך בעצם, הבית התפנצ'ר מצעקות איומות. תתארו לכם רגע, ארבעה ילדים מייללים, באוקטבות שונות, מנקודות שונות בבית, חיה צורחת בשירותים, ועלמה צורחת בפינת המשחקים, ומאיה צורחת על הספה, ונח צורח מתחת לרגליים שלנו. זה הסאונד האיום של הקיום. זו מערכת הסראונד האיומה של החיים.
* * *
אחחחח אוגוסט אוגוסט האיום, מתברר שיש שיעורים שלומדים רק בחופש הגדול. רק עכשיו אני קולט כמה הילדים שלי אוהבים שגרה, כמה הם אוהבים את הלו"ז הקבוע שלהם. חיה ונח עדיין לא נהנים מחופשות, הם לא חושבים שזה מגניב לישון בצימר, הם לא אוהבים נסיעות ארוכות עם נופים מרהיבים, הם לא אוהבים הרפתקאות. הם אוהבים את השגרה שלהם, הם אוהבים לקום בבוקר, ללכת לגן, לחזור הביתה, לאכול משהו, לעשות אמבטיה, ללכת לישון. זה מה שהם אוהבים, הם אוהבים את החיים הפשוטים, טק טק טק, עוד יום ועוד יום ועוד יום, ככה הם אוהבים, זה מה שעושה להם טוב.
פתאום חשבתי על החיים מנקודת מבטה של חיה. היא נמצאת עכשיו בערפל מוחלט, אין לה מושג מה יקרה מחר בבוקר, אין לה מושג מי ישכיב אותה הלילה לישון. פעם זה לא הפריע לה לחיות ככה, היא פשוט זרמה עם המציאות, אבל בימים האחרונים היא במצוקה אדירה. יום רודף יום, והיא לא יודעת מה יהיה. זה מה שעשו לי בטירונות כדי להשפיל אותי. איזה סיוט זה היה. וככה החיים של הבת שלי נראים עכשיו. ככה החיים שלה נראים. לכן היא צורחת, לכן היא פתאום מתנהגת גרוע. כי כשהיא צורחת אנחנו כועסים, ואז יש סדר, כשהיא מתחצפת אז אנחנו מתרגזים, אז יש היגיון בחיים. כשהיא צועקת אין יותר ערפל, והחיים, לפחות מנקודת מבטה, הופכים להיות הרבה הרבה יותר ברורים.
* * *
קיצר לפני כמה ימים שירה לקחה את חיה רגע הצידה, וביחד הן ציירו לוח חופש קטנטן. הנה חיה תראי, כאן אנחנו בחופשה בצפון, וכאן אנחנו בבית, והיום את עם אבא, ומחר את עם אמא, ובעוד יומיים תבוא הבייביסיטר, והנה, כאן זה היום הראשון של הגן החדש שלך, תראי! וחיה התלהבה והתרגשה, היא ביקשה שנתלה את הלוח הקטן מעל המיטה שלה, כדי שהיא תוכל לקום כל בוקר, ולהסתכל עליו, ולהירגע. ובאמת מאז היא קצת יותר רגועה, וקצת פחות בוכה, וקצת פחות צועקת. היא קמה בבוקר, ומסתכלת בלוח, ומבינה, זה מה שעושים היום, זה מה שעושים מחר, יש סדר בעולם. והנה עוד יום עובר, ועוד יום, ועוד אחד, ואוגוסט הופך נסבל פתאום, לא הכול רועש, לא הכול מעיק, עדיין חם, ונח עדיין מתקרצץ לנו על הרגליים, אבל הבית קצת יותר שקט, והלילה קצת יותר שלו, יאללה עוד שבוע וקצת וזה נגמר, עוד מעט השגרה הטובה תחזור, עוד מעט יחזרו לי החיים.
