רואים רחוק: המאבק למען הריבונות לא הסתיים

כמה חברים, שאת חלקם אני מעריך מאוד, מתגוללים לאחרונה על מועצת יש"ע ועל ראשי הרשויות. הם שבים ומבקרים את הפספוס הגדול: איך לא ראינו את פעמי ההיסטוריה המתקרבים ונוקשים על הדלת. חלקם אף מגלים מומחיות באבחון "קוצר ראות", ומחלקים לנו ציונים במדיניות ואסטרטגיה. חבל שלעצמם הם לא יודעים לתת ציונים על התעלמות מעובדות.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משבר כלכלי? כך חוגגים על הקופה הציבורית
– "זה הרגע הנכון לשלב את המוח הישראלי עם הכסף המפרצי"
– בכיר בליכוד על כחול לבן: "אי אפשר לנהל ככה מדינה"

לאורך שנים ידעה מועצת יש"ע לזהות את הסכנות, גם כאשר כל הפוליטיקאים והתקשורת עטפו אותן בדבש והבטיחו לנו מזרח תיכון חדש. לפני הסכמי אוסלו, כשהביאו לכאן מחבלים ונתנו להם נשק ושטח, זעקנו "אל תיתנו להם רובים". באינתיפאדה השנייה, כשכולם אמרו שאת הטרור מפסיקים רק במשא ומתן ונסיגות, ביקשנו "תנו לצה"ל לנצח", ורק אחרי מאות הרוגים יצאה ישראל לחומת מגן והוכיחה שצדקנו. כשהבטיחו סינגפור בעזה, אמרנו "ההתנתקות תתפוצץ לנו בפנים". לפעמים עצוב להיות צודק.

מפליא אותי כיצד כל אותם אנשים ערכיים וחכמים, עוצמים עיניים מול סכנת המדינה הפלסטינית הגלומה בתוכנית המאה, בעוד אנחנו התרענו על כך מתחילת הדרך. אמרנו "ריבונות עושים נכון, בלי מדינה פלסטינית". שמענו את הדפיקות על הדלת שלנו, ולא היה שם משק כנפי ההיסטוריה עם פרחים לריבונות, אלא התרעה חמה על סכנת נסיגות ברורה ומיידית. כך נוהגת הנהגה אחראית שיש לה מחויבות למרחב ולעתידו. פרשנים ויועצים יכולים לדבר ולכתוב בלי אחריות. מחר הם יגידו אופס טעינו, ועם הציוץ שלהם יעטפו דגים.

את ההוכחה לראייה המפוכחת שלנו נתן לפני כמה ימים ג'ארד קושנר, כשאמר: "לראשונה הייתה הסכמה על מדינה פלסטינית ועל גבולות". זו הסכמה שלא ניתנה גם על ידי ממשלת רבין. אסור היה שממשלת ישראל הנוכחית תאמץ את זה בשום צורה. למרות זאת, אותם חברים ממשיכים לספר לנו שאלו חששות ללא ביסוס, זה לא היה קורה כי הערבים לא היו מסכימים, ועוד משפטים דומים וקצרי ראות. במקרה הטוב זו לא יותר ממשאלת לב, ואז הם סתם נאיביים; במקרה הרע הם מתנבאים, והרי ידוע למי ניתנה הנבואה.

גם בעניין הריבונות, מועצת יש"ע ראתה את המציאות נכוחה. לפני שנים לא רבות הריבונות הייתה אזכור זניח של קבוצה קטנה. את נס הדגל הרימה בעוז ובגאון תנועת הריבונות של נשים בירוק, ואנחנו הצבנו זאת כמטרה מרכזית. הרבה גבות הורמו אז, ופרשנים הסבירו את קוצר הראות וההזיה של המתנחלים. הרי ברור שיש רק פתרון אחד, והוא גירוש יהודים והקמת שתי מדינות. והנה בא היום, והריבונות היא נושא מרכזי על סדר היום. כבר לא שואלים האם, אלא מתי.

נכון, ראש הממשלה החמיץ הזדמנות היסטורית לעשות מה שנכון לעם היהודי. אבל בעיניים פקוחות אפשר לומר: הריבונות בוא תבוא. אם לא מחר אז מחרתיים, ואם לא ב־2020 אז בתשפ"א. אמרנו זאת בעבר, נמשיך לדחוף לכך גם בעתיד. ככה אנחנו, רואים רחוק.

יגאל דילמוני הוא מנכ"ל מועצת יש"ע