הימנים לא באים: למה אביו של עמית בן יגאל נשאר לבד

במוצאי שבת יצאתי להפגין. עם שלושה ילדים ועייפות מוצ"ש, זו לא החלטה קלה. אבל לא בכל יום מחליטים שופטים בישראל שלהרוג חייל באמצעות בלוק שנזרק מקומה גבוהה זה לא "מקרה קיצון" שמצדיק את הרס בית המחבל.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הצצה אל אחורי הקלעים של מאהל בלפור
– הגולן שלא הכרתם: שלוש פעילויות קצת אחרות
– מי אתם מדביקי העל של הקורונה?

כבר כמה שבועות נערכות הפגנות כאלו מול בית נשיאת העליון אסתר חיות בשכונת צהלה בתל־אביב. האמת, המשטרה הרחיקה את מקום ההפגנה בערך קילומטר משם, כך שההפגנה בכלל נערכת מול עשיר רנדומלי שגר בצהלה וסופג על לא עוול בכפו את הרעש. הלכתי להפגנה כמה פעמים ובכל פעם היו בין מאה ל־150 איש. אבל הפעם הייתי בטוח שזה יהיה אחרת: חשבתי שהזעם ברשתות יביא להפגנה הרבה יותר אנשים. אך כגודל הציפייה גודל הבאסה.

עד עשר וחצי המשטרה כבר הספיקה לחסום את כל הרחובות באזור, כאילו עשרות אלפי אנשים עם לפידים נמצאים בדרכם לאזור. התחלתי לצעוד לעבר מוקד הרעש, והייתי שמח להגיד שצעדתי בנחיל מפגינים, אבל בתכלס היינו שלושה אנשים. במוקד עצמו נכחו בערך מאתיים איש שהטריחו את עצמם. כנראה שגם הם הרגישו אי נעימות מול הנוכחות הדלה אז הם עשו רעש של אלף מפגינים לפחות. בראש הייתה כמובן האישה הנעצרת שפי פז, יחד עם חבריה המוחים כבר שנים על כך ששופטי בג"ץ מטילים עליהם את מימיהם מן המקפצה. השלטים דיברו על "דם יהודי הפקר" ועל "העם הוא הריבון", וגם רבין גויס להפגנה עם שלט ענק של "בלי בג"ץ ובלי בצלם".

אחרי רבע שעה של הפגנה הזמינו את בת דודתו של עמית בן־יגאל ז"ל לנאום. היא בכתה וצרחה מדם ליבה על המדינה המטורללת הזאת, ואני התבאסתי על חוסר הצדק שנגרם לה, אבל גם על זה שאת הנאום המרגש היא נושאת בפני מאה איש, ולא עשרת אלפים.

הפגנו כבר בקלפי

הלכתי הביתה. בדרך לאוטו פגשתי כמה משפחות שכולות. אנשים זיהו אותי מבעד למסכה. בין פרגון לפרגון הם הביעו תסכול על שהם מרגישים כל כך לבד.

בואו נגיד את האמת. 1,500 איש יצאו להפגין נגד "היהודים באים", אבל הימנים לא באים. אז נכון, לימין יש די תירוצים לא לצאת להפגנות, את כולם אתם מכירים. "ראינו כמה ההפגנות עזרו לנו בהתנתקות", "אנחנו מפגינים בקלפי", "הימין בשלטון, על מה נצא להפגין".

אז בואו נתווכח על זה. נכון, ההפגנות בהתנתקות לא בדיוק הועילו. אף אחד לא אמר שהפגנות יכולות להשפיע על החלטה של ראש ממשלה מושחת. אבל צריך לתת פרס למגרש מגוש קטיף ולהישאר לעד בבית בגלל חטאיו? הלאה, "מפגינים בקלפי". וואלה? כמה מהמדיניות שאתם מצביעים עבורה ממומשת אחרי שאתם מנצחים בקלפי? כמה פעמים שופטים שלא נבחרו פוסלים חוקים שהעבירו אלה ששלחתם לכנסת?

כך גם לגבי הטענה המאוסה: "הימין בשלטון". הימין נבחר, אבל בהרבה מובנים הוא ממש לא בשלטון. זו לא בכיינות. זו מציאות. ביותר מדי צמתים מרכזיים בשנים האחרונות הפתק בקלפי נגרס בבוטות בידי אנשי הגלימה. מקטרים על זה שאין ריבונות, אבל שוכחים שהימין לא הצליח להוציא אפילו פעם אחת עשרת אלפים אנשים שיצעקו שהם רוצים ריבונות. אנשים שיראו לממשלה שזה חשוב למישהו.

אני אפילו לא מדבר על השפעה. יכול להיות שהפגנות לא ישפיעו בכלום. אבל מה עם תחושת היחד? פעם בכמה זמן לעמוד ליד עשרת אלפים איש שמרגישים כמוך. שכועסים כמוך. שנמאס להם כמוך. אני לא אומר את זה הרבה אבל אני באמת מקנא בשמאל. אומנם המטרות שלו מוזרות והזויות בעיני, אבל הטקס השבועי הזה בבלפור הוא משהו שלא היה לימין כבר שנים. יש כאלה שבטוחים שברגע שיעלה פה איזה פינוי דרמטי, יגיעו עשרות אלפים לכיכר – אבל מעורבות היא שריר. ושריר שאתה לא מפעיל במשך שנים לא יפעל כשבאמת תצטרך אותו.

באשר ל־1,500 המפגינים נגד הסאטירה "היהודים באים" – אני מודה, טעיתי כשזלזלתי בהתחלה בהפגנה. לא הבנתי איך הפגנה נגד החלטה שמעניקה רוח גבית לטרור מביאה 150 בני אדם ומערכונים נגד משה רבנו מביאים פי עשרה מפגינים. גם חשבתי שזה בדיוק מה שתוכנית כזאת צריכה כדי להבטיח לעצמה עוד כמה עונות. אבל האנשים שהלכו להפגנה הזאת לפחות הרגישו ביחד עם הכעס שלהם. אני, במוצ"ש, הרגשתי לבד.

כשהייתי ילד בעפולה הייתה לנו בבית הספר קריאה מטומטמת בכל פעם שרצינו לעשות קצת רעש במסדרונות: "הפגנה! לא חשוב על מה!". זה שטחי, זה מטופש, אבל ממש מתחשקת לי הפגנה טובה של המחנה שלי. לא חשוב על מה.

גרעין של שקר

ואם כבר ב"יהודים באים" עסקינן, כמה הערות: אפשר להתווכח על רמת ההומור – צחקתי כמה פעמים ממערכונים שנתקלתי בהם – אבל די עם החארטה של "סאטירה אמיצה". אין שום דבר אמיץ בלצחוק על פרות שקדושות למישהו אחר. ולא, זה שאתה יהודי לא הופך את הפרות האלה אוטומטית לשלך.

כמו כן, מצחיק להציג את אליהו הנביא כפדופיל, את יוסף כגיי ואת אברהם אבינו כסכיזופרן, אבל זו לא סאטירה. סאטירה אמורה לקחת גרעין של אמת ולהקצין אותו. המחלה של הסאטירה הישראלית היא שהיא לוקחת גרעין של שקר ומקצינה אותו.

בכלל, יש משהו נורא גזעני באמירה "אנחנו לא צוחקים על דתות אחרות כי זה לא שלנו" מפי מי שאומרים כל הזמן שיש כאן 20% ערבים שלא שונים מאף אחד מאיתנו.

אני לא חושב שבגלל הפגנה כזאת צריך להוריד תוכנית סאטירה. אבל פעם כתבתי קצת בתוכנית שנקראה "הכול שפיט", ששודרה ברשות השידור ז"ל. במהלך עונה אחת, שני מערכונים של התוכנית נפסלו: אחד שנקרא "שואה או רבין", ואחד שעסק בסכנות של נישואי תערובת. שניהם היו חריפים ובוטים, "שנויים במחלוקת", אבל בואו, אף אחד מהם לא היה יותר קיצוני ממערכון שמציג את אליהו הנביא כפדופיל.