אגדה שהייתה באמת: כשאיש השלום החל לחרחר מלחמה

שלום שלומוביץ היה שם מההתחלה. מאז ייסד יחד עם חברים נוספים את "שלום עכשיו" ב־1978, הוא השתתף בכל ההפגנות, חתם על כל העצומות, צעד בכל המחאות. עד גיל חמש השמיע לילדיו רק שיר אחד – "אני נולדתי לשלום" – ולפי אגדה אורבנית שלא הוכחשה אף ניקד בעבורם בכל יום את מאמר המערכת של "הארץ". בתחילת שנות השמונים הריע להסכם השלום עם מצרים. באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים עמד במחסום כיסופים ושאג בחדווה לכוחות היוצאים מרצועת עזה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– היהודים באים – לנחל האסי: הנושאים שהסעירו באמת את הטוויטר
– המאבק הצליח: פתרון לתוכניות החינוך המשלימות
– בעיני חז"ל, גם תלמיד הוא מודל לחיקוי

מראיינים ברדיו הכירו את שמו בעל פה. הוא היה עולה לשידור בכל פעם שנקרתה בפניו הזדמנות לומר לעם ישראל עד כמה השלום חשוב. גם בתקופות הכי קשות למחנה, שלום שלומוביץ ניצב שם כצוק סלע יציב. בתקופת פיגועי האוטובוסים באינתיפאדה השנייה, לא חדל מאמונה בשלום והסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע שזו תקופה, שזה יעבור, ששרון התסיס את הרוחות כשעלה להר הבית, ששניים־שלושה ויתורים ותראו איך הכול יהיה בסדר.

כשנודע שערפאת מימן טרור הוא הסביר שזה קרה בלי ידיעתו, ושכדאי להסתכל על האופק הרחוק ולא להתקטנן על כמה שטרות ומטבעות. שלום שלומוביץ הוא איש שלום אמיתי, התלחשו מאחורי גבו אנשים ביראת כבוד.

בדיוק לכן, תגובתו להסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות בקיץ 2020 הפתיעה מעט את מכריו וידידיו. הם לא הצליחו להבין מדוע איש השלום מתנגד כל כך להסכם שלום, או לפחות נורמליזציה, עם מדינה ערבית מתונה. הוא הסביר להם שזה קשור למטוס החמקן, אבל משהו בנימת קולו הסגירה שאפילו הוא לא מאמין בדברים שיוצאים מפיו.

"נו, גם לשלום מותר להיות סקפטי אחת לחמישים שנה", סיכמו החברים והמשיכו הלאה. אלא שזו הייתה רק ההתחלה. חודש לאחר מכן נחתם הסכם דומה עם בחריין, והטון של שלומוביץ החריף.

הוא פרסם כמה פוסטים ברשתות החברתיות ובהם שלל הוכחות שהממלכה הזו איומה ונוראה, שחוקיה מפלים להט"בים ושזיהום האוויר בה הוא מהגבוהים בעולם. "עוד שלום כזה ואבדנו", סיכם בקדרות את אחד הפוסטים. כמה חברים התקשרו כדי לברר מה קורה. האם בערוב ימיו החליט שלום לעבור צד ולהצטרף לסרבני הפיוס עם העולם הערבי? שלום הדף את חבריו בחמיצות ושלח אותם לדרכם.

אחרי חתימת ההסכם עם סודן הצטרף שלום למשלחת סודית מטעם ארגון זכויות אדם שסיירה במדינה האפריקנית וחזרה משם עם דו"ח מזעזע על תשתיות לקויות, מעצרים בלתי חוקיים ושיעור גבוה להחריד של עבירות תנועה קשות. "אסור לחתום על הסכם עם סודן, זהו כתם בל יימחה על פרצופה של מדינת היהודים", סיכם. ההסכמים שהגיעו לאחר מכן עם שלל מדינות ערביות כבר שברו לגמרי את ליבו. "הכול עוד יכולתי לשאת איכשהו, אבל סעודיה? השתגעתם לגמרי", כתב בפייסבוק. "מדובר בדיקטטורה מלוכנית שקוטעת ידיים ורגליים לגנבים, מה נהיה מאיתנו?"

שנתיים לאחר מכן, כל מדינות ערב מלבד סוריה, איראן והפלסטינים חתמו על הסכמי שלום ונורמליזציה. לכולם התנגד שלומוביץ בכל אופן וצורה. המראיינים ברדיו כבר ידעו שאם ברצונם להעניק קול למתנגדי השלום, שלומוביץ הוא האיש. חלק מחבריו ניתקו איתו קשר. אחרים ניסו עדיין להבין מה קרה לאיש שעלה של זית תמיד בפיו, וכעת יוצאים מפיו צחצוחי חרבות וקולות מלחמה.

אחרי חתימת הסכם השלום עם סוריה – הסורים הסכימו להחכרת רמת הגולן לישראל ל־99 שנים עם אופציה להארכה – הגיע השיא: במה שהתברר לאחר מכן כחלק מתכנון של תא מתנגדי שלום קיצוני, התפרץ שלום שלומוביץ לעבר שיירת הנשיא הסורי בעוברה בירושלים, עם שלט בערבית ובאנגלית: "בוגד, הרסת לכולנו את החלום". בנו הבכור, שהגיע לבקרו בתא המעצר, דרש ממנו לספר הכול. מההתחלה. "אבא, תראה מה נהיה ממך. הפכת לבדיחה מסוכנת לעצמך. תספר לי בבקשה, אני הבן שלך".

שלומוביץ נאנח עמוקות, והחל לספר: "מעולם לא הייתי באמת איש שלום. ממש לא אכפת לי מהערבים או מרמת חייהם. מה שבאמת בער בי כל השנים הללו הן התנחלויות. אני כל כך מתעב אותם, את המתנחלים. רואה את הגגות האדומים האלה ביהודה, שומרון, הגולן – ומתפוצץ מבפנים.

"הסכמי השלום הראשונים באמת היו טובים. בזכות הסכם השלום עם מצרים זכיתי לראות את חבל ימית נהרס. בזכות ההתנתקות קיבלתי את ההזדמנות לצפות בדחפורים עולים על התנחלויות והורסים אותן. זו הייתה תקופה נפלאה. אבל איכשהו אחריה הדברים החלו להשתבש. בניגוד לכל היגיון, מדינות ערב התחילו לחתום על הסכמי שלום בלי שום דרישה למתנחל אחד שייזרק מביתו, ולבית אחד עם גג אדום שייהרס.

"זה גמר אותי. זה היה מנוגד לכל מה שסיפרו לי שעומד לקרות. תחשוב שמפעל חייך נהרס לנגד עיניך. אז ניסיתי להסביר לציבור עד כמה ההסכמים האלה גרועים. נכון, חלק מהתעמולה שהפצתי היה מביך, בעיקר הטענה שאי אפשר לעשות שלום עם דיקטטורה. אני מודה, אחד הטיעונים החלשים, בעיקר כשמסתכלים על ההנהגה הפלסטינית, אבל איזו ברירה הייתה לי? העם בישראל הלך כאחוז דיבוק אחרי הסכמי שלום שלא כוללים החרבת התנחלויות. הייתי במצוקה נוראית, בן. אני מקווה שתסלח לי ביום מן הימים".