פרופ' גמזו, הטיסות לאומן אינן קדושות, אבל מועדונים כן?

במהלך היום (ראשון) צפוי להיערך דיון מיוחד בשאלה: האם לאפשר לאלפי מתפללים לנסוע לאומן בראש השנה. כהכנה אובייקטיבית לדיון, פרויקטור הקורונה פרופסור רוני גמזו שלח מכתב לנשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי, וביקש שלא יאפשר לחסידי ברסלב לנחות במדינתו. (אם זלנסקי לא היה יהודי, הייתי מכניסה כאן איזו בדיחה על מומר שהולך להלשין לפריץ). בצעד נוסף לשכנוע מקבלי ההחלטות, הגיע אמש פרופ' גמזו לאולפן חדשות 12, והסביר למה הוא מתכוון לשכב על מסלול ההמראה של נתב"ג – רק שלא יטוסו לרבי נחמן בראש השנה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון: 
– הדרמה בחצר סדיגורה: האלמנה נגד הרבי המנוח
– בעיני חז"ל, גם תלמיד הוא מודל לחיקוי
– השר אוחנה למשטרה: לא מקובלים עלי כתבי אישום על "קריאת שמע" בהר הבית

זו ההזדמנות לציין שאני לא מסמפטת את הנסיעות לאומן. לדעתי אפילו רבי נחמן בעצמו היה מעדיף לראות את החסידים שלו מתפללים בארץ ישראל, למשל. בטבורו של עולם בירושלים, או בפתח גן-עדן בחברון (במוסף שבת האחרון הופיע מאמר מאיר עיניים בנושא). באופן כללי, על פי השקפת עולמי את ראש השנה ראוי שאב משפחה יעשה עם אשתו וילדיו, ובכל זאת הגישה שהציג פרופסור גמזו מקוממת בעיניי מאוד.

ובחזרה לאולפן בנווה-אילן. בתחילת הריאיון, המגישה קרן מרציאנו הראתה לו תמונות ממועדון מלא בצעירים מבלים. גמזו לא היה נראה מרוצה מהסרטון, אבל גם לא יצא נגדו נחרצות, עד שקרן שאלה "זה מרגיז אותך?" והוא ענה בשלווה מסויגת "כן". הריאיון התגלגל, בתי ספר, קפסולות, רמזור ועוד, ואז קרן הרימה בלהט: "אתה הפרויקטור, אתה אמור להיות בעל הסמכות, למה אתה לא מודיע אין טיסות לאומן נקודה סוף?"

הפרויקטור אכן נענה והודיע שנקודה וסוף ולא יהיו טיסות. אם זה תלוי בו המדינה תנחה את רשות שדות התעופה להפסיק את "הטירוף הזה". מה שונה טירוף אומן מטירוף המועדונים? מדוע לא נשאלה באולפן השאלה "למה לא סוגרים את המועדונים נקודה סוף?".

"אומן זה לא חגי תשרי, אומן זה לא דבר קדוש, זה הילולה או מסיבה. לא צריך לעשות את זה, זה יכול לקרב אותנו לסגר, זה הגיוני?" ומי אתה אדון גמזו שתחליט מה קדוש? מאיפה הזלזול? מאיפה העזות לבטל בהינף יד ערכים שחשובים לאלפי חסידים?

ואיך, למען ה', אני יכולה להאמין לך שהשיקול הוא ענייני, כשהבוז והעליונות כלפי החסידים והיהדות כל כך מוחצנים? לפחות תעשה כאילו הם או אמונתם מעניינים אותך מעט יותר מקליפת שום. האם במטוס לאומן יידבקו יותר אנשים ממטוסי הנופש ליוון? האם הקורונה מתפשטת מהר יותר בתפילה באוקראינה, מאשר במועדון ריקודים בישראל?

בסולם הערכים של קרן מרציאנו ושל פרופסור גמזו, אמונה, תפילה ומסורת ממוקמים בתחתית. הרבה אחרי חופש המחאה, למשל. זו הסיבה שאת המחאות מול מעון ראש הממשלה אף אחד לא חושב להגביל לקפסולות בעוד הכותל מחולק ל-30 מתחמים קטנטנים אליהם יורשו להיכנס רק 1200 מתפללים.

עיני לא צרה במפגיני בלפור. כואב להם מה שכואב, ומותר להם להפגין את זה, בכיף. אבל שמישהו יעמוד ויסביר בצורה ברורה, הגיונית ובהירה למה העצרות האלה, בהם מצטופפים מאות ואלפי אנשים מספר פעמים בשבוע, קדושות יותר מנסיעה לאומן או מתפילה בכותל.

במעמד הסליחות שהחל אמש בכותל המערבי בירושלים – ששוכן קילומטרים בודדים מהזמבורות, התופים והדגלים השחורים – לא כל מי שרוצה להתפלל יוכל לעשות זאת. מה ההבדל? זה אותו אוויר ההרים הצלול בשני המתחמים, אלו יהיו אותם המרווחים בין האנשים. גם אחרי למעלה מ-70 שנה שיש לנו מדינת יהודים נפלאה, המסורת היהודית לא נמצאת בראש סדר העדיפויות הציבורי.

ככל שניכנס עמוק יותר לחודש אלול ובהמשך לתשרי, השאלות האלה יהיו עוצמתיות יותר וייגעו לרבים יותר. זה לא נושא שהמפלגות הדתיות אמורות לדאוג לו, הדתיים והחרדים יסתדרו וימצאו לעצמם פתרונות, טובים יותר או פחות, אבל רבבות המפללים שמגיעים רק בימים האלו להתפלל, אלו שפוקדים את בית הכנסת רק בתקיעות השופר, בכל נדרי או בנעילה, הם אלו שיפגעו מתקנות החגים.

אולי חודש אלול שקורא לכולנו להרהר הירהורי תשובה יגרום גם למקבלי ההחלטות להתנהל ברגישות כלפי ערכים שבפריזמת החיים המצומצמת שלהם לא נחשבים לקדושים.