הם מכרו את הנשמה לשמאל, רק כדי להיות מקובלים

 "אדון גליק: 'במקום להיות אור לגויים נעשינו ככל הגויים…' מר קדישמן: 'מפני שגבאים קטנים מנהלים את הבית השלישי…'".

דו-שיח זה  על הנהגת המדינה, המופיע ברומן של עמוס עוז "מיכאל שלי", היה אולי נכון בזמן כתיבת הספר בשנות ה-60, אולם כיום הוא משקף במידה רבה את שלטון הפקידים השורר בישראל.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פרופ' גמזו, הטיסות לאומן אינן קדושות, אבל מועדונים כן?
– הדרמה בחצר סדיגורה: האלמנה נגד הרבי המנוח
– מתברר שלא צריך לסכן את עצם קיומנו בשביל מזרח תיכון חדש

גם הביטוי "כת הגבאים", שבו נקט אורי אבנרי בהידרשו לאופיים של מנהיגי המדינה שבדרך, אינו רלוונטי עוד להנהגת המדינה. לרובה בכל אופן. לעומת זאת תואם המונח חלק ניכר מבוגרי הציונות הדתית שהשתלבו במערכות החשובות ביותר במדינה, הגיעו אף לקצה הפירמידה, אבל  רק השתלבו. חותמו של החינוך הממלכתי-דתי אינו ניכר, ולעתים התנהלותם גם המיטה קלון על אלו שראו בהם מודל לחיקוי.

בוגרי ספינות הדגל החינוכיות של הציונות הדתית עמדו במספר צמתי קבלת ההחלטות, בסוגיות שהיו ועודן הרות גורל לעצם קיום המדינה כיהודית ודמוקרטית. עמדו וכשלו. הם לא יכלו למכבש הלחצים התקשורתי ונכנעו ללחץ הערב-רב של מעצבי דעת הקהל. קורפוס הידע התורני והתוכן האמוני, שאותו ינקו משחר ימיהם, קרס אל מול מאמרי עיתון "הארץ". מורא בשר ודם גבר על מורא שמיים.

התנהלות זו היא ניגוד ברור לדרכו של מייסד הציונות הדתית הרב יעקב ריינס, כפי שעולה   מההקדמה לספרו, "אור חדש על ציון", שכתב בנו: "על היותו יחיד פורש מציבור הרבנים ועושה דבר למורת דעתם… וכולם כוונו להטיל בו דופי כמועל בקדשים… כשהופיע על הבימה היהודית ד"ר הערצל… וחולל תנועה ומהפכה שהתבטאה במילה חדשה ציונות, חקרו ובדקו הרבנים… באו כלם למסקנא שהציונות היא כפירה בביאת המשיח… ולא  היה חולק בדבר מלבד מר אבא ז"ל… ואז החליט לצאת בגלוי נגד כל הקמים על הציוניות ממחנה החרדים".

השאלה הראשונה העולה היא: איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא. השאלה השנייה, המתבקשת לנוכח מציאות עגומה זו, היא איזה מסר בדיוק הועבר, אם בכלל, במסגרות החינוך הללו באשר למשמעותה האקטואלית של המשנה במסכת אבות האומרת; "בְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִיש"? ומה בדיוק לא היה ברור, מומחש ומובהק בהתייצבותם מנגד של יהושע בן נון וכלב בן יפונה בפרשת חטא המרגלים?

קשה למצוא תשובה ברורה לשאלה זו ולתופעה זו של היעדר עמוד שדרה ערכי, שאותה היטיב לתאר היינריך היינה בשיר קטרוג על התנצרותו שלו, "עוד אתמול גיבור היית/ והיום כבר בן בליעל". היום כבר אין צורך להתנצר בשביל להיות מקובל, מספיק למכור את הנשמה לשמאל. ייתכן שהתופעה קשורה באליטיזם, שמאפיין חלק מהישיבות, ומוטב לראשי הרבנים לערוך בדק בית יסודי לשיטות הלימוד והחינוך הנהוגות. ניתן לעשות זאת במקום, למשל, לדרוש מאיתמר בן-גביר שיסיר את תמונתו של ברוך גולדשטיין מסלון ביתו.

כאמור, תופעת ה"גבאים קטנים [ש]מנהלים את הבית השלישי", אינה רלוונטית לממשלה זו, לפחות לחלק הלאומי שבה, אולם היא מבטאת את החלק השמאלי בממשלה שבו השתלבו עלי תאנה 'אידאולוגיים' שצמחו בערוגות הציונות הדתית. הללו, שהסוו את צביונה של "כחול לבן" בשלוש מערכות הבחירות, התיישרו עם התודעה הכוזבת שפיתחה התקשורת בישראל על היעדר התוקף המוסרי של נתניהו לכהן כראש ממשלה. מבלי להיכנס לעומק החשדות שטפלו על נתניהו, אשר הולכים ומתמוססים בימים אלה ממש (בעיקר תיק 4000), יש לתהות כיצד זה הגיעו אותם יפי נפש לעיוות המוסרי בהעדפתם ממשלה עם שר המשפטים הנוכחי על פני ממשלה צרה.

נראה שלשיבוש מערכות מוסרי זה תרמו גם מאמרי דעה של בכירים מקרב הימין האידיאולוגי האמיתי. בכדי להמחיש עד כמה הבחירה הזו, של אותם אדוקי כת "רק לא ביבי", אינה מוסרית, יש להזכיר את חלקו של שר המשפטים הנוכחי בעושק הציבור הישראלי כולו, כאשר כיהן כיו"ר ההסתדרות. יוקר המחיה בישראל, שבו נאבק "הליכוד" עשרות בשנים, הוא תוצאה של הבריונות הסוציאליסטית ההסתדרותית, אם יש צורך להזכיר למאן דהו. צריך להיות תמים, או מיתמם, בכדי להאמין שיש איזשהו חבר הסתדרות בכיר הנמנה בין ל"ו צדיקים. ומאחר שאין זה המקרה שלפנינו המסקנה המתבקשת היא שאימוץ האליטיזם הישן והטוב הולך גם עם קבלת המוסר הכפול.

ואולי אין זה מקרה שחברי "כת הגבאים" גרמו לאזרחי המדינה את העוול הזה בדמות שר המשפטים אבי ניסנקורן, שלשבחו ניתן להגיד את שאמרו על אחד מנשיא ארה"ב לשעבר; "גבאי כנסייה מלידה בקהילה כפרית, שנקלע במקרה לעניינים גדולים".

הכותב הוא עמית מחקר במכון אריאל לביטחון ותקשורת שבאוניברסיטת אריאל