בסדרת הדרמה המצוינת "מנאייכ" מצטיירת משטרת ישראל כגוף מושחת, ששוטריו שסרחו מקבלים גיבוי מחבריהם, פשעיהם מטויחים, ואם המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) חוקרת את הדברים השוטר הסורר נענש באופן סמלי בלבד, ולעיתים אף זוכה לקידום. השוטר שמתלונן, לעומת זאת, מנודה ונתקע בתפקידי שוליים לדיראון עולם. רק קצין מח"ש אחד מחליט לשנות את הכרוניקה הידועה מראש, ולהילחם למען המוסר והצדק. הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שיחת הזום שקירבה בין האזרחים בישראל לאיחוד האמירויות
– ביממה הקרובה נדע: האם ישראל הולכת שוב לבחירות?
– באישור בג"ץ: צעד נוסף להסדרת היישוב עדי עד
אך כפי שמופיע בכתובית בתחילת כל פרק, "הדמויות, הסיפורים והשמות בסדרה הם פרי המצאת היוצרים וכל קשר בינם ובין המציאות מקרי בהחלט". במציאות אין "איזי", דון קישוט שהולך נגד כולם: נגד הארגון שהוא משתייך לו, נגד השר לביטחון הפנים. אדם כזה קיים רק בסדרת דרמה.
אם נראה לכם בעייתי שהארגון שחוקר את השוטרים מורכב משוטרים, אתם צודקים. נאמנותם לחבריהם ולקידומם האישי גוברת ברוב המקרים על הרצון לנקות את הארגון משוטרים אלימים, מושחתים, סוטים או סתם שיכורי כוח.
מדו"ח מבקר המדינה על מח"ש עולה כי רוב התלונות המגיעות למחלקה נסגרות, ורק 3 אחוזים עולות לכדי כתב אישום (וזה במקרה שהאזרח מגיש תלונה. במקרים רבים האזרחים אינם מודעים לאפשרות להתלונן על השוטרים הפוגעים). כל שאר התלונות נידונות בבית הדין למשמעת. ניחשתם נכונה: זהו בית דין פנימי של המשטרה. שם ייהנו השוטרים מפסקי דין מקילים. הם יינזפו, יורדו זמנית בדרגה, ייקנסו בכמה מאות שקלים – וזאת גם כשעבירותיהם פליליות וחמורות, וכוללות שחיתות, שימוש במידע מודיעיני לצרכים אישיים, תקיפות מיניות והרבה מאוד אלימות נגד אזרחים. אלה עבירות שלא יכולות להגיע לשם, אלא חייבות להידון בבתי המשפט.
במקרה ידוע שיצא לי להכיר מקרוב, שוטר קרע לאבי את היד בהריסת הבתים בעמונה ב־2006. אבי, אריה אלדד, היה אז חבר כנסת והייתה לו חסינות פרלמנטרית. לשוטר היה אסור לגעת בו מלכתחילה. אבל הוא נגע, וגרם לו לנכות. חודשים לאחר שאבי התלונן במח"ש, התקבלה תשובתם: התיק נסגר כי ה"עבריין לא נודע". העובדה שהמקרה צולם ושודר בחדשות, והצילומים הועברו למח"ש כדי להקל עליה, לא סייעה למחלקה למצוא את העבריין.
ואז באה אורית סטרוק, צפתה בכתבה והעבירה למח"ש את פרטי העבריין: צילום פניו, תג הכתף שלו, שמו ומספרו האישי. לכאורה נפתרה התעלומה, והגיע תור הצדק לעלות לבמה ולנקות את הפשעים. אבל לא, התיק נסגר. זו מח"ש שאני מכירה.
אבל אל תיפול רוחכם. אבי ניסנקורן, שר המשפטים, הגיע השבוע ובפיו בשורה: רפורמה במח"ש! קול תופים וחצוצרות מריעות! לא עוד שוטרים שחוקרים שוטרים. מהיום – אזרוח מלא! הלוואי. ניסנקורן זורה חול בעיני הציבור. שר המשפטים הקודם, אמיר אוחנה, הקים ועדה לבדיקת מח"ש, בראשות שופט בדימוס. ניסנקורן ומנדלבליט הזדרזו להכריז על הרפורמה שלהם, אולי כדי שלא ייאלצו לקבל את מסקנות הוועדה; ועו"ד פיני פישלר, לשעבר קצין חקירות ביחידה הארצית לחקירות הונאה, כועס מאוד על ה"עאלק רפורמה" של ניסנקורן. "לא רפורמה ולא בטיח", הוא אומר. "זה טיפול קוסמטי במקרה הטוב, אקמול למחלקה שחולה במחלקה ממארת".
עו"ד פישלר מגדיר את מח"ש ככר פורה לשערוריות, המחפה על תיקים ומטייחת אותם. העובדה שברפורמה המדוברת מדובר באזרוח של מחלקת החקירות בלבד, ובמחלקת המודיעין ימשיכו לשרת 16 שוטרים, מאששת את טענותיו. הוא קורא כבר שנים להקמת גוף חיצוני שאינו תלוי בפרקליטות או במשטרה, בראשות שופט בדימוס שישפוט את השוטרים וישמור עלינו, האזרחים, מפני כחולי המדים שסרחו.
"בפסקי הדין", מדגים פישלר, "שמות השוטרים הנאשמים מושחרים ומוסתרים, אף שכבר הורו שאין זה חוקי. ברפורמה אין מילה על זה. לא מוזכרת גם העובדה שהתיקים שנסגרים אינם מובאים לידיעת הציבור. התיקים האלו אפילו לא נרשמו במשטרה. מה שנכון לאזרחים אינו תקף לשוטרים. למה?"
הריקבון פושה במח"ש. זה גוף שצריך לסגור, לפרק ולזרות את מרכיביו לרוח מרוב בושה שבכלל התקיים. המחלקה מקנה לשוטרים הגנה מפני הצדק והמוסר, ומעמיקה את אי האמון של החברה במי שאמור להגן עליה. מגיעה לנו משטרה טובה מזו. גם למשטרה עצמה מגיעים שוטרים מוסריים, המחויבים לכללי התנהגות. ועוד משהו, קטן אבל חשוב: מגיע למשטרה שנראה בה גוף מוסרי ומחויב. דרושה רפורמה אמיתית.
