בעודי מחכה לתחילת ההספדים על הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג, שנודע בכינויו הגרז"ן, עמדתי ליד אחד מגדולי ישראל כששני נערים ניגשו אליו וביקשו ממנו ברכה להצלחה בלימודים. אותו רב ענה להם שיש לו משהו יותר טוב מברכה ואמר להם: "תשקדו ותתמידו ותחזרו, זה כבר יטפל בהכל". התשובה של אותו רב היא המורשת של הגרז"ן. הוא היה מופת של עבודה, אפס קיצורי דרך. וכך הוא נהיה הרב של הרבנים, הדיין של הדיינים, לגדול הדור שלא הוכר.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
פרויקט מיוחד: האם לציונות הדתית יש "גדול דור"?
הסיוט הגדול: הישראלים שנחטפו בהודו, וניהלו קרב מול החוטפים
היהודים באים – לנחל האסי: הנושאים שהסעירו באמת את הטוויטר
לכתוב על הגרז"ן היא משימה קשה מאוד והסיבה היא החוסר. בניגוד לתלמידי חכמים אחרים, החוסר כאן אינו של דמות אב או של מנהיג. הרב גולדברג לא התעניין בהנהגה, לא ציבורית ולא של ישיבה (דוגמאות ישנן למכביר אך אין מקום לפורטן). הרב גולדברג התעניין בתורה ובענפיה. סה טו. זה הכל. לא פחות ולא יותר. החוסר היום הוא של אינטלקט. בור עצום נפער וכנראה שכעת אין בדור מי שיכול למלא אותו. רבה של ירושלים, הרב אריה שטרן ספד לו ואמר בארמית שהוא היה "גברא דמסתפינא מיניה", אדם שמתייראים ממנו, סומכים עליו בגלל גדולתו. כשיש הכרעה קשה וחמורה, מגיעים לגרז"ן והוא מכריע למרות שמאוד לא אהב להכריע.
וראוי להסביר איך זה ייתכן שלא אהב להכריע? הרי הוא היה דיין עשרות שנים, והוא פסק בענייני רפואה, ועדיין לא אהב להכריע. ואולי זו הסיבה שהוא היה כה פופולארי בין הפוסקים והדיינים: כאשר הגעת אליו עם שאלה הוא לא רצה להכריע אלא התחיל בדיון, כלומר זו הייתה חווית למידה ולא רק פניה לעזרה. וכאשר התחיל להתפלפל היית מבחין כי הוא שולט בכל התורה כולה מן הש"ס ועד לפוסקים בני זמנינו. הייתי עומד נפעם וגם לומד מהי סברה ישרה. וגם מהי ענווה גדולה. הוא היה חוזר ואומר שיש פוסקים גדולים ומדוע מגיעים אליו, וזו לא הייתה צניעות מעושה, אלא תחושתו האמיתית.
מהי סברה ישרה? סברה תורנית נטו, ללא התערבות של הנפש וגורמים חיצוניים. כלומר האדם יקבל את התשובה שמתאימה לסיטואציה שלו, אבל קודם הוא ישמע את הפסיקה האידיאלית בלי רעשי רקע של נפש האדם. כך קרה לי כאשר שאלתיו על אדם שהיה צריך מכשיר רפואי צמוד ושאלתיו אם יוכל לצאת לתפילות בשבת בשהותו בחו"ל. ראשית, הוא חקר על המכשיר הרפואי. לאחר שהסברתי הוא שאל מדוע אותו אדם צריך ללכת למניין בשבת, והבנתי שאינו רוצה להסתבך עם טלטול בשבת אך תהיתי ביני לבין עצמי, איך אפשר בכלל לשאול שאלה כזו, הרי גדלנו על מסירות נפש לתפילה במניין ובטח בשבת על מנת לשמוע את קריאת התורה.
אבל האמת היא שטלטול זה מן התורה וקריאת התורה זה מחז"ל. הגרז"ן לא נתן לתרבות בת זמננו לבלבל אותו. ולעניות דעתי זו גם הסיבה שהגרז"ן היה כה מקובל גם בציבור הדתי לאומי. כי צבע החולצה וכיפה סרוגה או כיפה שחורה, אשכנזי או ספרדי, ליטאי או חסידי , דברים אלה היו מבחינתו רעשי רקע, שכאמור לא הטרידו אותו כלל והוא התייחס לכולם בדיוק אותו הדבר.
מספרים על הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, חמיו של הגרז"ן שמישהו אמר לו " מישהו בחצר שלך סיפר לי כך וכך" והרב אוירבך ענה לו כי בחצר שלו מסתובבים רק חתולים. אצל הגרז"ן הנגישות הייתה מופלאה וקלה. תבוא לאנציקלופדיה התלמודית ותשאל, או תגיע לביתו ותשאל. אין גבאים אין נכדים, יש רק את הרב והרבנית. נורמליות וצניעות וענווה באופן קיצוני.
הרב העביר שיעורים בישיבות וכוללים של הציבור הדתי לאומי והחרדי. אין עוד דבר כזה. כאשר אמרת שהגרז"ן אמר כך וכך, או שזכית בשתיקה כי לא מתווכחים, או שאמרו שלא הבנת אותו נכון, מעולם לא אמרו שהוא טעה. והיחס אליו היה כזה לא בגלל שבן אנוש לא יכול לטעות אלא מכיוון שכל מי שבא איתו בדברים הבין כי רמתו בהלכה ובעולם הלימוד קטנה משל הגרז"ן בהרבה.
סיפר חתנו בהספדים כי כשהיה הולך לנוח הוא היה לוקח איתו את הספר שערי יושר של הרב שמעון שקופ. ספר זה הוא מהספרים הקשים ביותר בעולם הישיבות, ועם הספר הזה הוא היה הולך לנוח. זה כמו ללכת ללכת לנוח עם הספר תיאורית הקוונטים מתקדם.
בהספד חזר גיסו, אב"ד טבריה הרב אברהם דב אוירבך על הגמרא "מי יתן תמורתו" מספר פעמים. התחושה היא אפוא של ריק ואבדן שלא יתמלא. תנצב"ה.
משפחת הרב זצ"ל תשמח אם ישלחו להם סיפורים, מכתבים ועוד לכתובת הדוא"ל: G5711176@gmail.com
