ברגע הראשון, אחרי שראיתי את הליהוק לפרק החדש של הסדרה "אמא מחליפה", התעייפתי. יכולתי מראש לצפות מה יהיו החיכוכים, איפה יהיו הדמעות ובעיקר איך יקפצו הפיוזים של כולם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– רות גביזון ז"ל: כן, הייתה לה אג'נדה
– הסיפורים נחשפים: 90 שנים לבניין שבו נולדה המדינה
– מקרי ההתעללות בגנים: בעוד שבוע ייכנס לתוקפו "חוק המצלמות"
ג'קי וישראל אזולאי – הזוג הדתי המזרחי, ואוהד ורן הרוש־חיטמן – הזוג החד מיני, התל־אביבי האשכנזי -התערבבו למשך שבוע. שג'קי תפסה את המקום של אוהד ולהפך. דמיינו את כל הקלישאות והסטריאוטיפים שיוצאים ממפגש כזה וקבלו שיעור קטן על כמה קשה לחבר את חלקי החברה בישראל. צפו בפרק הזה עד הסוף ותראו במציאות כמה זה קל.
אז נכון שברגע הראשון ההומופוביה כיכבה – בין אם זה בפחד של אוהד ובין אם זה בפחד של ג'קי – אבל בפועל, כשישראל נכנס הביתה והבין שיש לו אבא מחליף ולא אימא מחליפה – הוא זרם כמו שאי אפשר היה לצפות. ילדי משפחת אזולאי, שאיש לא הכין אותם לבלבול הזה, קיבלו את המציאות בצורה הכי טבעית שיש וכמוהם גם ילדי הרוש־חיטמן. וככה, לאט לאט, במשך שעה, במקום שנראה כעס ואנטי אנחנו רואים כמה קל לקבל את האחר ברגע שמוכנים להקשיב לו.
וזה לא שלא היו רגעים קשים וזה לא שלא הייתה ביקורת. אבל הם כאין וכאפס לעומת הרגעים בהם החיבורים הצליחו ממש לגרום לשינוי לטובה בנקודות הכי קשות שכל משפחה מתמודדת איתן. ג'קי וישראל בזוגיות הרעועה ואוהד ורן באבהות לילדה מתוקה שיש לה חסך בדמות נשית בוגרת להתחבר אליה. בלי לצאת בהצהרות, בלי לתת שיעורים ובלי לשפוט – אלא רק בלחיות על פי צו מצפונם וליבם – יוצא שזוג הומואים נותן עזרה בזוגיות לזוג דוסים שבתורם נותנים להם טיפים בהורות.
אחרי שראיתי את הפרק התביישתי שהייתי כל כך סקפטית לגבי הערבוב הזה. חשבתי שזו החלטה של ההפקה להביא את הפרק הטעון ביותר שאפשר, אך הסתבר לי שההפקה הביאה את הפרק שהכי מתאים לתקופה הזו. הפרק שמראה שאם רק נתחבר אחד לשני במקום הכי אמיתי, נוכל ללמוד, לגדול ולהתפתח, ומעל הכול – לתקן. במקום שזה יהיה פרק על הורות זה היה פרק על אנושיות ואהבה ולב פתוח. הלוואי שהיה אפשר לערבב ככה במציאות סתם אנשים מהחברה הישראלית, ולפוצץ – על הספה, בפיג'מה – את בועת הפחד והשנאה.
