אחרי ותוך כדי כל המהומה הפוליטית בכנסת, שודרה בחדשות 12 כתבה של ניר דבורי, שהצטרף למארב לילי יחד עם יחידת הצלפים של משמר הגבול.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– רוק אנד חו"ל: עשרת ביצועי הלייב הטובים ביותר
– הצצה למתקן האימונים: איך מכינים את חיילי הקומנדו למלחמה?
– שלא תיסגר לעולם: מסעדת פופ־אפ לחודש בלבד
כתבות כאלו המתארות יחידה צבאית או משטרתית מסוימת, הן פרקטיקה ידועה שכל הצדדים מרוצים ממנה. לרוב, דוברות צה"ל או המשטרה יוזמות ומזמינות איש תקשורת לסקר את פעולתן – הן מקבלות כתבה אוהדת, והצופה הישראלי הסקרן מקבל הצצה מעניינת אל פעילות כוחות הביטחון. אולם, יותר מדי פעמים, הנראטיב העולה מהכתבות האלה מעלה תהיה: איזו תדמית בדיוק מנסים הדוברים לשווק כאן.
"יחד עם לוחמי מג"ב אנחנו ממתינים לצעירים הפלסטינים שיגיעו ליידות מטענים לעבר הגדר. הדי הפיצוצים של מטעני הנפץ האלה נועדו להדיר שינה מעיני התושבים בעוטף. כך זה כבר שבועיים. בלונים ביום, מטענים בלילה", מסביר הפתיח לכתבה, וכבר מעורר שאלה. האמנם מטרתם של מתפרעי הלילה, של המחבלים המגיעים אל הגדר חמושים במטענים, היא רק למנוע שינה ממי שגרים בסמוך? האם אין מדובר בקרב נוסף במלחמה שבין ישראל לחמאס, ולא רק בהפרעה לשכנים?
לאחר מכן, חלק משמעותי מהכתבה בת ארבע הדקות, מוקדש לטוהר הנשק של הצלפים. "אנחנו לא פה כדי להרוג", הם אומרים. הכתב מתעניין, "מה זה עושה לנפש של הצלף". מרואיין מכוסה פנים, מסביר בחושך עד כמה מאתגר לאתר בין המון המתפרעים בדיוק את המחבל שמניח את המטען, ואז לפגוע רק בו ולא בסביבתו, פגיעה בקרסול שלא אמורה להרוג אותו.
יוצר הטלוויזיה והצייצן הפוליטי רועי עידן, טבע כבר את האמרה הצינית לפיה צה"ל הוא אמנם הצבא המוסרי בעולם, אך הוא היחיד שמתמודד בתחרות הזו. כתבה כזו ודומות לה, לא רק ששבות ומוכיחות את הגיחוך הפנימי שיש בתחרות שמתקיימת בינינו לבין עצמנו – לצאת לא רק צודקים אלא גם יפים, אלא גם שלא ברור מי אמור להיות קהל היעד שלה.
בדעת הקהל העולמית ישנה אכן ביקורת ציבורית קשה, נגועה פוליטית, אודות התנהלות ישראל מול מחבלי הגדר. "הסברה" כזאת, עד כמה אנחנו באמת אבל באמת משתדלים ממש להיות בסדר והכי כירורגיים שאפשר מול מבקשי נפשנו, לא תעלה או תוריד אותה.
ואילו בישראל פנימה, הצופה הממוצע אליו לכאורה מיועדת הכתבה, יודע כי כוחות הביטחון הישראלים לא יורים להנאתם בתושבי עזה. הוא לא סבור שהם יוצאים שם חלילה לציד אנושי על הגדר. ברור לו שחיילי צה"ל וצלפי מג"ב נמצאים בלילות במשימת הגנה מפרכת. חוצצים בינו ובין אויב שלא בא רק להדיר את שנתו, אלא מאיים באופן מעשי ביותר על חייו. שאם רק הייתה לו אפשרות, היה גם מממש את זממו הרצחני.
העובדה שהתרגלנו כבר כי כמעט כל כתבה העוסקת בפעילות כוחות הביטחון מכילה גם טון אפולוגטי, כזה שמסביר כי אנחנו בעצם לא רק לוחמים מסורים אלא גם ממש עדינים תוך כדי, היא פתטית למדי. הצופה הישראלי מצפה ממנהיגיו ומכוחות הביטחון שלו, לאפשר לו כאן קיום בטוח. מוטב אילו כתבים צבאיים יידעו לשאול לוחמים לא רק – איך אתם מוודאים שאתם הכי מוסריים שיש, אלא גם – איך אתם מוודאים שהמשימה שלכם – הגנה על גבולות המדינה ואזרחיה – מתבצעת על הצד הטוב ביותר.
