במכון "חותם" החליטו לאתגר את השיח בציונות הדתית. בקמפיין חדש שלהם הם מפיצים סרטון מונפש ובו שעשועון בשם "מה מקפיץ אותך". יוחאי כהן, שמסמל מן הסתם בחור ציוני דתי גנרי, מתבקש ללחץ על הבאזר כשהוא רואה משהו שמקפיץ אותו. הוא כמובן לוחץ כשהוא רואה ביזוי של דגל ישראל וכשמפגינה פלסטינית פוגעת בחייל צה"ל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: כך תכוונו את בני הנוער ליחסים מכבדים ובריאים
– רוק אנד חו"ל: עשרת ביצועי הלייב הטובים ביותר
– מכריע גורלות וקוצב ממשלות: מאין הגיע אלינו התקציב?
כשמראים לו תמונה של רחוב סואן בעיצומו של יום השבת הוא מהסס. "בבית כולם יודעים את התשובה", אומר מנחה השעשועון, "אבל פה לפני אנשים זה קצת מבלבל. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה להיות קיצוני חשוך שעוסק בכפייה דתית".
הסרטון הזה מדויק. הוא מדויק עד כאב. אני מעריך שלא מעט אנשים מהציבור הציוני דתי לפחות יתלבטו כמה רגעים לפני שהיו מחליטים ללחוץ, אם בכלל, ולהגיד: חילול שבת בפרהסיה מקפיץ אותי. הסרטון הזה מדויק כי הוא נוגע בליבה של דרכה של הציונות הדתית להיות מעורבת בחיי המדינה. המעורבות הזו עושה המון דברים טובים אבל יש לה מחיר. ולעיתים מחיר גבוה מאוד.
המחיר הזה בא לידי ביטוי בתלמיד ישיבה שהלך ועלה בסולם הדרגות בצבא, עד שהציעו לו להיות מג"ד של גדוד מעורב ובניגוד לדעת רבותיו החליט לקבל את התפקיד. המחיר הזה מגיע כשנבחרי ציבור מגמגמים את עמדת התורה לגבי להט"ב. המחיר הזה צף בהמון סוגיות שבהן צריכים להכריע בציבור הדתי לאומי: מה כואב לך ומהו סולם הערכים שלך? מה בא אצלך לפני מה?
כשראיתי את הסרטון הזה נזכרתי בשיעור המפורסם של הרב יגאל לוינשטיין בפני תלמידי עצמונה. השיעור הזה התפרסם בגלל זעקתו של הרב "שיגעו לנו את הילדות" אבל באותו שיעור שארך שעתיים הרב יגאל דיבר על עמוד השדרה של הציונות הדתית שקיבל עקמומיות בסולם הערכים. באותה שיחה סיפר להם הרב יגאל על תלמיד שהיה ביחידה מובחרת ויצא יחד עם הצוות שלו לפאב. רגע לפני שנכנס לפאב צלצל לרב יגאל, כי זכר שאומנם אמרו להם להיות מחוברים לחברים שלהם אבל אולי פה זה גבול שלא כדאי לעבור. אבל השאלה שהרב יגאל נשאל היא אולי כל הסיפור בקליפת אגוז: "הרב", כך שאל התלמיד, "אנחנו עומדים להיכנס לפאב ורציתי לשאול אם להוריד את הכיפה כשאני נכנס או להשאיר אותה"?
פנה הרב יגאל לתלמידי עצמונה ושאל אותם 'מה עדיף, מה הייתם עונים לו?' התלמיד הראשון ענה עדיף שיוריד, התלמיד השני שענה קיבל מחמאות מהרב יגאל כי חשב מחוץ לקופסא והציע הצעה 'מקורית': שלא ייכנס לפאב. וסיפר הרב יגאל שאכן כך ענה לתלמיד, אבל התלמיד בכניסה לפאב התעקש: "לא הרב, לא הבנת, זה לא מה ששאלתי. שאלתי אם להוריד את הכיפה או לא".
הסרטון הזה מדייק גם מבחינת המסר של השאלה. לא שאלו על מה תצא להפגנה, האם תחתום על עצומה, או האם תכתוב פוסט זועם בפייסבוק. הסאבטקסט של השאלה הוא מדויק: האם חילול שבת בפרהסיה בכלל מפריע לך? כואב לך? או שאנחנו כבר קהי חושים לגמרי?
רבות כבר נכתב על הדפקט הזה ב-DNA הציוני דתי, שרוצה להיות בסדר עם כולם. ההוא שמפחד להיראות המשוגע, הפרימיטיבי, הלא רלוונטי. ההוא שאומרים לו באוהל בטירונות "וואלה אתה בסדר. הלוואי וכולם היו כמוך" והוא מקבל את זה כמחמאה משום מה, בלי להבין שבאותו הרגע בדיוק הדובר טינף על כל החברים שלו. הסרטון הזה של חותם מצביע על הדפקט הזה ואומר: חברים, תרימו ראש. אתם לא מיעוט. אתם אפילו הרוב. רובו של עם ישראל רוצה כאן מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה. בואו נדון מה זה אומר, בואו נתחשב במי שלא דתי אבל אנחנו בטח ובטח לא צריכים להתבייש בזה.
וחשוב להגיד: החיים יחד, כל עם ישראל על כל רצף הדתיות מזמנים לנו אתגר ולא רק בתחום השבת. אנו צריכים לתת פתרונות עד כמה שניתן בגבולות ההלכה לנושאי פסולי חיתון למשל, או להנגיש כמה שיותר את נושא הכשרות. גם לנו אין עניין בכפייה דתית במקומות שהיא לא מחויבת המציאות, ובוודאי שלא במרחב הפרטי של כל אדם ואדם.
אבל במרחב הציבורי הציבור הדתי צריך לעשות חשבון נפש אמיתי: האם אנחנו נלחמים על המרחב הציבורי, על הערכים שאנו מאמינים בהם, על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, לפחות באותו להט שבו נאבקים על דמותה מי ששוחקים את יהדותה של המדינה?
דיוק נוסף של מכון חותם הוא בקהל היעד של הסרטון. הייתם מצפים אולי שמכון חותם יפנו את השאלות על שחיקה בסטטוס קוו, או הקווים היהודיים שקבעו מייסדי המדינה הלא דתיים, דווקא אל הצד החילוני במדינה שנלחם עבור מדינה דמוקרטית או מדינת כל אזרחיה. מכון חותם פונה לפני הכל פנימה, אל תוך הבית, ושואל את הציבור שלכאורה היה אמור להיות חייל במלחמת הדעות הזו ושואל: מה יותר חשוב לך? "מה יגידו" או מה ה' רוצה?
ואין זמן מתאים יותר לקמפיין כזה מחודש אלול. בעוד פחות מחודש יעמדו רבים רבים מעם ישראל לפני ארון הקודש ויגידו "מלוך על העולם כולו בכבודך", "מלך על כל הארץ" וכו'. המלכת הקב"ה עלינו היא לא סמלית. היא אמורה להטביע בתוכנו את ההכרה שאנו נתיניו. וכל פעולותינו צריכות להיות לקידוש שמו. השאלה "מה מקפיץ אותך?" היא הגרסה של מכון חותם לשאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו בערב ראש השנה: מי המלך שלי והאם אני מוכן לעשות את רצונו בעולם?
