תלמידי חכמים הם הכוח המעמיד של הזהות היהודית החיה והתוססת אבל גם הם, כמו כל אדם אחר, חייבים לפרנס את משפחותיהם וכפי שעלה בדיונים האחרונים במקור ראשון, זוהי סוגיה רצינית שאין לה מענה מספק כיום. פתרון הכסף קיבל צורות שונות במשך ההיסטוריה: משפחות שאירחו בחורי ישיבה בימי לימודיהם, גבירים שלקחו עילויים לחתנים ופרנסו אותם, עשירים שהחזיקו על חשבונם תלמידי חכמים ועוד. זהו מופע של אידאליזם טהור שנמשך ברצף ממעמד הר סיני ועד היום.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– רוק אנד חו"ל: עשרת ביצועי הלייב הטובים ביותר
– הטיפול באונס באילת לא יכול להסתכם בהבאת המעורבים למשפט
– מה באמת מפריע לציונות הדתית
הדאגה לקיומה של שכבה אנושית מובחרת של תלמידי חכמים, לוותה את העם היהודי מעולם, סכומי כסף עצומים נשפכו בנדיבות על ידי יהודים כדי להחזיק את עולם התורה, אבל הדור שלאחר תקומת התורה מימי השואה שואל את עצמו מה הדרך? מאיפה יהיה לרב לחם להביא הביתה? אם אנחנו באים אל דרך ללא מוצא, אות היא שהגיעה השעה להבקיע דרך חדשה.
המודל הקיים של מינוי אברכים לרמי"ם ולראשי ישיבות אינו יכול להשביע את כל שורות התלמידים ששקדו שנים רבות על התורה. מסתובבים בינינו אנשים שזכו להיבחן על חלקי שולחן ערוך עד לרמת דיינות, שלמדו לעומק ולרוחב את מרחבי המחשבה והאמונה היהודיים ויש בהם צורך עמוק ואוטנטי להעביר את זה הלאה, להרבות תורה בישראל אולם לא נשאר להם מקום.
כציבור התרגלנו לקבל את התורה שלנו בחינם. יש משהו נעלה בתחושה שבעולם הרוח האדם פוגש הענקה ללא גבול וללא בקשת תמורה, והאירוע הזה כשלעצמו מרומם את הנפש כמובן. כך אתה מוצא אלפי שיעורים של תלמידי חכמים המוצעים חינם לכל דורש, כמעט בכל תחום שקשור בתורה והלב מתרחב בתודה.
אבל מישהו הטריד את עצמו בשאלה – מאיפה הרבנים האלה מביאים אוכל הביתה? ממה הם ניזונים? איך הם מתמודדים עם חרדות הקיום שאינן פוסחות על אף אדם בעולם? איך הם אמורים לשלם את שכר הלימוד של ילדיהם? לדאוג להם לטיפולי שיניים? לרכוש להם ציוד לבית הספר?
אני מבקש להציע מודל תעסוקה חדש והוא בנוי על זיהוי שוק שאין לו כיום מענה טוב. השוק הוא הציבור הדתי לאומי העובד לפרנסתו ומשקיע בנושאים הקשורים ברווחת חייו. אותם אלו שמבקשים לחייהם את הדבר הנוסף, שלצורך העניין נכנה אותו בתואר 'רוממות', אבל למעשה זו אותה יראת שמים ידועה, ש'נוח לאבדה ככלי זכוכית'. אנחנו עסוקים בחיים עצמם ולאט לאט הזיכרון המתוק של דף הגמרא, של שעת כמיהה לעולם טהור ונעלה יותר – הולכים ונמוגים אל מול גירויי החיים. אנשים רבים חשים כאב על כך, אבל מקבלים זאת כגזירה שאין עליה עוררין.
מדוע שלא יבואו רבנים שהתמחו כל כך בהלך נפשה של נשמה יהודית ויציעו תמיכה? שיהיו למורי דרך ומלוים רוחניים? מדוע שלא נקנה מהם בכסף מלא את זמנם, והם בתמורה ישבו מולנו בריכוז, יאזינו ויתחברו ויעניקו לנו מן העולם המופלא שהם שרויים בו.
חלק גדול מאתנו נזכר בערגה בשיחות הנפש שהיו לו עם רבותיו בישיבה, אז הם היו ללא תמורה וללא חשבון של זמן, ובאיזשהו מקום היינו רוצים לחזור לימים ההם, לזכות לקשר כזה של חיבה. אבל אותם רמי"ם, מעניקים כעת את זמנם היקר לתלמידיהם החדשים, ובין שיחות אישיות והכנת שיעורים בעיון, לא הגיוני שיוכלו להאזין למאות תלמידים שעברו דרכם במשך השנים.
ישנם רבני קהילות שפרנסתם דחוקה, אבל עולמם עשיר ומלא תוכן – יבואו הם וימלאו את החסר. כאשר יש צורך בטיפול פסיכולוגי מקצועי, כמובן שיש ללכת לבעלי מקצוע מוסמכים, אבל פעמים רבות עוד לפני שהופיעה הבעיה עם הילד, הלחץ הזוגי או תחושת חוסר המשמעות – ניתן היה לעשות הרבה מאוד כדי שלא לבוא לשם.
אנחנו יודעים שהקב"ה משגיח עלינו ושהוא רוצה שנגדיל תורה ואם מקור הפרנסה של נושאי התורה מעט נחסם, אולי סימן שהגיעה השעה שנסכים לפרוץ דרך חדשה?
