למה שישראלים לא ילמדו ערבית?

את הסיפוק הרב ביותר כמורה לערבית מדוברת שאבתי מקורס שלימדתי בהתנחלות תקוע בשנה שעברה. את הקורס יזמה מיכל פרומן, שנים ספורות אחרי שנפצעה קשה בפיגוע דקירה כמה עשרות מטרים מהקרוואן בו למדנו. התלמידים היו בעיקר הורים צעירים שנרשמו ללא אג'נדה פוליטית מסויימת; אנשים מן היישוב שהבינו שהסביבה הכפרית שלהם דוברת ערבית והגיע הזמן שילמדו לדבר את שפת השכנים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מי ינהיג את קוריאה הצפונית אחרי קים: המדריך המלא
– בלי בדיקות: החיסון הסיני לנגיף הקורונה יצא לדרך
– שבוע אחרון לחופש, ארבע משחקים שיעבירו אותו בכיף

בכל הנוגע לשליטה בערבית, תמונת המצב בחברה היהודית בארץ עגומה. למרות שלימודי ערבית ספרותית הם עדיין חובה בחטיבות הביניים, על פי דו"ח של מכון ון ליר, רק 2.6 אחוז מהיהודים בישראל דיווחו בשנת 2015 שהם מסוגלים לקרוא עיתון בערבית. רק 10 אחוז מהנשאלים טענו שהם מסוגלים להבין או לדבר ערבית במה טובה, רובם בני הדור הראשון או השני לעלייה היהודית מארצות ערב. בדור השלישי רק 1.3% מהיהודים שולטים בערבית. ברבים מבתי הספר ניתן להמיר את לימודי הערבית בלימודי צרפתית, משל היתה ישראל חלק ממדינות בנלוקס ולא מדינה מזרח תיכונית.

אבל נראה שמשהו משתנה בשנים האחרונות. הקורס שהעברתי בתקוע הוא רק אחד מבין מאות קורסים הצצים כיום בארץ כפטריות אחרי הגשם. במסגרת מהפכת לימודי הערבית הפושטת בחברה היהודית, ניתן היום גם ללמוד ערבית מדוברת בחינם בישיבה מול המחשב או על הספה עם ספרים וקבצי שמע.

יחד עם זאת, עבור רוב התלמידים מדובר במעט מדי ומאוחר מדי. מחקרים מראים שרכישת שפה קלה הרבה יותר בגיל בית הספר מבחיים הבוגרים. לא מדובר רק ביכולות הקוגניטיביות המשופרות של המוח הצעיר, אלא בעיקר בשאלה פשוטה של זמן: לילדים יש פנאי רב יותר להשקיע בלימוד, בתרגול דיבור ובשיעורי בית, לעומת מבוגרים הטרודים בעול הפרנסה והמשפחה. התסכול של התלמידים מכך חזר על עצמו שוב ושוב קורס אחרי קורס.

לצד ההתרגשות מלימוד שפה חדשה בגיל מבוגר, רבים מתלמידיי הביעו גם צער על ההזדמנות שנשללה מהם ללמוד ערבית שימושית בבית הספר. חלקם ציינו את השיקול הביטחוני –צבאי, הם היו שמחים לו יכלו לשרת בחיל המודיעין. עבור אחרים, מדובר בחיבור רגשי לדור הסבים או ההורים, היכולת להבין את משמעותם של ביטויים יומיומיים ששמעו בבית ומעולם לא הצליחו לפענח. והיו גם דתיים אשכנזים כמוני, שהיו שמחים לפתוח את הרמב"ם ולהבין מה הוא כתב בספר "מורה הנבוכים" בשפת המקור, כפי שעשיתי אני בלימודיי בישיבה אחרי השירות הצבאי. בקיצור, אילו הייתי מקבל שקל עבור כל חבר שאמר לי שהיה משתוקק לדעת ערבית, הייתי היום איש עשיר.

בל ניתמם, ישנם מחסומים חברתיים רבים שיש לצלוח כדי להפוך את הערבית למקצוע חובה בבתי הספר. יעידו על כך עמותות ישראליות שפועלות בתחום, דוגמת "יוזמות קרן אברהם" או "סיכוי", כמו גם שרי חינוך לשעבר משני צדי המתרס הפוליטי, מיולי תמיר עד נפתלי בנט. האתגר בגיוס והכשרה של מורים מתאימים להוראת ערבית, הרתיעה חלקים נרחבים בקרב בציבור היהודי מ"שפת האויב", ההתלבטות הפדגוגית בין הנחלת ערבית ספרותית לערבית מדוברת, והקושי בשילוב מורים ערביים בבתי ספר יהודיים הם רק מעט מהקשיים.

אבל במידה ומקבלי ההחלטות בממשלה יראו בהוראת ערבית בבתי הספר חשיבות חברתית למדינת ישראל ניתן יהיה להתגבר על כל המכשולים. אחרי הכל, כחמישית מאוכלוסיית ישראל דוברת ערבית כשפת אם, אלה הם שכנינו בהווה ובעתיד. המצב הפוליטי בארץ אמנם מורכב יותר מזה שבמדינות רב-לשוניות כמו קנדה, שוויץ או בלגיה, אך שפה משותפת יכולה ליצור גשר של הבנה ולהכהות סכסוך מדמם. כפי שאמר לי פעם יוחנן אליחי, חלוץ הוראת הערבית המדוברת בישראל שהלך לעולמו בחודש שעבר: "שפה היא מפתח הלב".

אלחנן מילר הוא המייסד והמפעיל של יוזמת "אנשי הספר" (اهل الكتاب) להוראת יהדות למוסלמים, ומורה לערבית בעבר