ב-1973 התקשר יהורם גאון למלחין יאיר רוזנבלום ושאל אותו אם יש לו שיר עבורו לפסטיבל הזמר והפזמון. לרוזנבלום לא היה שיר אבל הוא לא רצה לפספס את ההזדמנות לעבוד עם הזמר המפורסם והמצליח ביותר במדינה, אז הוא השיב בחיוב. כשגאון שאל איך קוראים לשיר, רוזנבלום פתח את הספר "עיר היונה" של נתן אלתרמן במקום אקראי והקריא בהתלהבות את שמו של השיר הראשון שראה – "ליל חניה". הם קבעו להיפגש למחרת בבוקר בשביל להתחיל לעבוד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איך תיראה שנת הלימודים החדשה בסעודיה?
– פילוג האמירויות
– מגונדר לציון: אחינו הם הממתינים שם
ליל חניה, המכיל 10 בתים ושפה עשירה ומליצית, הוא שיר מורכב מאוד מבחינת מבנה, משקל וחריזה. זה שיר שנחשב כמעט בלתי אפשרי להלחנה, אבל ליאיר רוזנבלום כבר לא הייתה ברירה. הוא ישב במשך כל אותו הלילה וכתב בגאונותו לחן מוצלח, מרגש ועוצמתי.
בסוף יהורם גאון לא הגיע לפגישה ורוזנבלום נאלץ לקחת במקומו שלושה חיילים משוחררים צעירים ובלתי מוכרים שיבצעו אותו בפסטיבל – חנן יובל, אפרים שמיר וירדנה ארזי (מיותר לציין שהיום שלושתם כבר לא צעירים אך מאוד מוכרים). השיר אמנם לא הגיע למקומות הראשונים בפסטיבל אבל הפך עם השנים לנכס צאן ברזל בזמר העברי.
אז מהו בעצם ליל חניה?
שירים רבים נכתבו על קרבות ועל מלחמות, שירים רבים נכתבו על ניצחון או על תבוסה ויש גם שירים מעטים שנכתבו על השגרה הצבאית במחתרות (ואחר כך גם בצה"ל). אבל ליל חניה הוא שיר מיוחד וראשון מסוגו שמספר דווקא על הלילה לפני הקרב – הלילה בו נפרסים האוהלים ומוקם המחנה הצבאי. בשיר נותן אלתרמן הצצה אל כל מה שקורה באותו לילה, הוא מספר כיצד נבנה המחנה בהמולה, הוא מספר על נושאי השיחה של החיילים, על השירים שהם מזמרים, ומה התחושות שחש לוחם בלילה שכזה.
במלחמת השחרור אלתרמן כבר היה בן 38 ופטור משירות, אבל הוא התנדב לצה"ל והצטרף לקרבות בנגב והשתתף במבצע יואב. ככל הנראה השיר נכתב על חוויותיו של אלתרמן מהמלחמה ויש לכך רמזים בשיר.
ליל חניה – חנן יובל, אפרים שמיר וירדנה ארזי
"לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חָפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים"
(מילים: נתן אלתרמן, לחן: יאיר רוזנבלום)
כמעט כל מילה בשיר הזה צריכה ביאור. לצורך הדגמה נפרש את השורה "ליל שמוסך (מוזג, מערבב) את כישופה של רעות רוח (הבל, שטות) בבניינה של ממלכה". כלומר, הלילה הזה מחבר יחד את השטויות הלא רציניות של חיילים עם המשימה הרצינית שמוטלת עליהם – לבנות את המדינה.
בשבוע שעבר, בפרשת שופטים, קראנו על מצוות שקשורות לניהול מלחמה. האנשים שפטורים מהמלחמה, הקריאה לשלום והאיסור על כריתת עצים במצור. בתחילת הפרשה שלנו יש מצווה מיוחדת שקשורה לניצחון במלחמה – אישה יפת תואר. אבל בהמשך הפרשה מופיע ציווי נוסף שלכאורה לא קשור לעניין צבאי: התורה מצווה שכאשר יש מחנה צבאי שממתין לקרב, יש להקפיד מאוד על טהרתו ובנוסף על כל חייל לוודא שתהיה לו דרך לכסות את צרכיו.
"כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" (דברים כ"ג ט"ו)
לכאורה לא ברור למה התורה מדגישה את עניין הטהרה דווקא במחנה צבאי, הרי טהרה צריכה להיות בכל מקום. ועוד יותר לא ברור מדוע יש צורך לצוות לשמור על תנאי היגיינה שנשמעים לנו היום כמו הדבר הבסיסי ביותר.
צריך להבין שהמחנה של התורה הוא כמעט בדיוק אותו מחנה של אלתרמן. חבורת גברים צעירים, לחוצים ונרגשים שמחכים לכאוס הגדול שיביא איתו הקרב שעלול לפרוץ בכל רגע. בלילה קיצוני שכזה קל מאוד לוותר על היגיינה וסדר ולאבד צלם אנוש בסיסי. בצה"ל התופעה כיום נקראת לזרוק או להתכלב.
דווקא כאן התורה מצווה אותנו להתקדש. גם במלחמה, במקום הכי הזוי והכי רחוק מהשגרה הבריאה, השם הולך איתנו וכמובן שהוא זה שאחראי לניצחון. השמירה על המשמעת וההיגיינה, כמו גם השמירה על דיני התורה – שאולי נראים שוליים בסיטואציה של מלחמה – חשובה לא רק לקב"ה אלא גם לנו כצבא חזק ומוסרי המורכב מבני אנוש שלא מוותרים על כבודם וערכיהם גם ברגעים הקשים.
שבת שלום!
