"שבע שנים של שחיתות", זעקה הכותרת שפורסמה לפני שנה באתר החדשות הגדול במדינה. "בכיר בחברה עירונית בבירה והעוזרת שלו חשודים שבמשך שבע שנים העניקו אלפי כרטיסים לאירועים והופעות תמורת קידום אינטרסים אישיים, בהם ביטול דו"חות חניה. הם נעצרו יחד עם בכיר בעירייה". פרסום נוסף טען שהבכיר "קיבל אישור להרוס מבנה לשימור", ולפי הידיעה הבכיר "קיבל הקלות בנוגע למבנה לשימור השייך למשפחתו, שעליו נבנה רב־קומות בשווי מיליוני שקלים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם אלשיך יכול להשפיע על תיקי נתניהו דרך התקשורת?
– מחקר קורונה: הישראלים מאוכזבים מניהול המשבר אבל מוכנים לתת הזדמנות
– פתרון אפשרי למצוקת הפרנסה של רבנים
ימים ספורים לאחר מכן התפרסמו השמות והתצלומים מהארכת המעצר, בהפקת משטרת ירושלים שדאגה ליחצן את החשיפה הסנסציונית. הבכיר היה מנכ"ל החברה העירונית הירושלמית "אריאל" ציון תורג'מן, מנוע אנושי רב־עוצמה שחלש במשך שנים על הפקת אירועי התרבות והספורט הגדולים בבירה. הבכיר הנוסף התברר כהרבה פחות בכיר. שמו היה דני כץ, תפקידו היה מנהל הארכיון של יחידת הפיקוח, ונטען כי הוא שימש נער השליחויות של תורג'מן לסחר־מכר המושחת.
בלון הצפלין הענק התכווץ בקצב מהיר. מטענות בדבר "חלוקת אלפי כרטיסים בחינם תמורת קידום אינטרסים אישיים", המשטרה התחילה לגמגם משהו על ארבעה דו"חות חניה בסך 100 שקלים שבוטלו בתמורה לכרטיס כניסה לאירוע חוצות המפרץ. גם זה נשמע מפוקפק כשהתברר שלכץ לא הייתה אפשרות טכנית לבטל דו"חות חניה עירוניים. גם הסיפור על רב־הקומות שנבנה במקום מבנה לשימור הצטמק ורע לו. מדובר בנכס שהיה שייך למשפחת אשתו של תורג'מן, והחלק לשימור כלל לא נהרס. "רב־הקומות" כלל שלוש קומות בלבד, ובאישורי הבנייה לא הייתה הקלה או חריגה משמעותית ביחס למבנים דומים בסביבה.
הפרשה גוועה השבוע בכותרת צנועה שכמובן לא התפרסמה באתר החדשות הגדול במדינה אלא באתר נידח בשם "חדשות העיר ירושלים": "מבוכה למשטרת ירושלים: נסגר תיק החקירה נגד מנכ"ל אריאל לשעבר ציון תורג'מן ודני כץ ז"ל".
דני כץ לא זכה לתואר "זיכרונו לברכה" בשל גילו המופלג. הוא היה בסך הכול בן 37, נשוי ואב לשניים, כשהובל אזוק לבית המעצר ומצלמות העיתונאים תקתקו סביבו. הוא לא חלה בסרטן ולא בקורונה, אבל הנפש הרגישה שלו לא יכלה לשאת את הבושה והסבל והוא שם קץ לחייו בקפיצה מהקומה החמישית באחת השכונות בבירה.
נכון, אי־אפשר להאשים את המשטרה בהתאבדות של כץ. המתאבד הוא האדם היחיד האחראי לתוצאות ההחלטה האומללה של עצמו. ועדיין, אילו משטרת ישראל הייתה קצת פחות מכוונת יח"צ וקצת יותר רגישה למצוקות אנושיות, אולי משהו היה משתנה בקלות שבה היא מחללת את שמם וכבודם של חשודים. אולי היא הייתה שומרת קצת יותר על חזקת החפות. גם אם צוות החקירה היה בטוח שהוא עלה על עבריינים, הוא ידע היטב שלא מדובר פה בפדופיל מסוכן שצריך להזהיר את הציבור מפגיעתו הרעה, באנס שצריך לעודד נפגעות נוספות לבוא ולדבר נגדו, או בחשוד המהווה סיכון לביטחון הלאומי.
משטרה יקרה, אין שום סיבה שלא תלמדי לדחות קצת סיפוקים. אנחנו משלמים לך משכורות מהקופה הציבורית כדי שייתמו חטאים מן הארץ, את הסרט גזרי בבקשה בסוף העבודה ולא בתחילתה.
