1. אני רוצה שנדבר על המקרה של אביחי גרין, מפגין שהגיע במוצ"ש לאזור בלפור אחרי שלקח חלק ב"צעדת התקווה" שהחלה בגשר המיתרים, שהטריגר שלה עירב בין פרשת האונס באילת, למצב הכלכלי ומשבר הקורונה והאלימות בפעוטונים. אבל לפני שנכנס לתוך פרטי המקרה המוזר של אביחי גרין, אני חייבת להניח הקדמה קצרה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם אלשיך יכול להשפיע על תיקי נתניהו דרך התקשורת?
– כיצד פספסו מבדקי השב"כ את המחבל מפתח תקווה?
– רגע לפני 1 בספטמבר: חוק המעונות מקודם בעצלתיים
2. כרגע כל דיון שמתרחש במחוזות הימין על האלימות המשטרתית מאירועי בלפור האחרונים נראה כך: "אבל ההתנתקות!". "מתנחלים חוטפים חזק יותר". "עכשיו באים?!", "איפה הייתם כשהסוסים דרסו אותנו בהפגנות אוסלו". שיטוט באתרי האינטרנט החרדים מגלה ששם ממוסגרים הדיונים על אלימות השוטרים בתור "צביעות", כי דמם של המפגינים החרדיים הותר זה מכבר. נחשו מה אומרים האתיופים. נחשו מה אומרים הערבים. נכון, השמאל חטא בכך שלא עניינה אותו מספיק אלימות שוטרים כשהתופעה לא נגעה בו. אבל את מי בדיוק נעניש אם נשב על הגדר, רגל על רגל? ומה בדיוק יקרה לנו בפעם הבאה שאלו יהיו "האנחנו" שנצא לרחובות?
3. יש רגעים כאלו שבהם שיש בהם פוטנציאל לטשטש את הגבולות בין ה"אנחנו" ו"הם". כזה הוא רגע שבו ניצבים מול אלימות משטרתית. אבל אנחנו, הו, כל כך חכמים, עד שאנחנו רק מתחפרים יותר ויותר בבונקרים שלנו. וכמו שאמר לי גרין: "העלמנו עין העלמנו עין העלמנו עין – עד שיום אחד פקחנו את אותה העין וגילינו שהחברה השברירית שלנו התרסקה. סקטור אחרי סקטור בחברה סובל מאפליה ודריכה על זכויות בסיסיות. וכמו תמיד, מהלכים מהסוג הזה מוחלים על אוכלוסיות חלשות תחילה".
4. אלימות משטרתית היא אלימות משטרתית, ולכן ברשותכם, אבקש מכם לנסות לצאת שנייה מהפינה הסקטוריאלית ומהפוזיציה הפוליטית שלכם, ולכן אחדד את השאלה המרכזית של הדיון – האם הגיוני ששוטר ירביץ לאזרח שלא איים עליו או סיכן אותו? זו השאלה. כל שאלה אחרת היא הסחת דעת. וואטאבאוטיזם.
5. כשהתחלתי לכתוב את הטור הזה התחוורה לי המשמעות של הכלל התלמודי "המתפלל על חברו נענה תחילה". תארו לכם מה היה קורה אילו על אלימות שוטרים נגד חרדים היו מוחים אתיופים? או על אלימות משטרתית כלפי מתנחלים היו מוחים ארגוני זכויות אדם המזוהים עם השמאל או שעל אלימות שוטרים בבלפור היו מוחים ימנים וכן הלאה. היה יכול להיות לזה כוח אדיר. כוח של תפילה תמה. לא רק בשמיים מעדיפים תפילות נוסח חבר מביא חבר. גם על הארץ זה היה עושה רושם עצום.
6. בשיחת טלפון מספר לי גרין על השתלשלות האירועים: "במוצ"ש האחרון ב-8:20 צעדנו כ-1,500 איש מהכנסת עד רחוב בצלאל. צעדה שבה היה רוב נשי בעקבות אירוע האונס באילת. צעדנו בצורה שקטה. בחלק מהזמן המשטרה פתחה לנו "שרוולים" בכביש ואז פתאום היא חוסמת אותנו ומתעמרת בנו. אם המשטרה הפנתה אותנו לכיוון הכנסת – למה עכשיו היא חוסמת אותנו בירידה מהכנסת? גם כשהלכנו בנתיבים שהמשטרה פתחה לנו היא אותתה לנו בדרכה האלימה ש'כל מי שכאן לא אמור להיות כאן'. זה היה נראה אלימות לשם האלימות".
"ניגשתי לשוטר וביקשתי ממנו להפסיק להרביץ לבנות ולהפסיק לשלח את הסוסים בהן. בשנייה אחת משום מקום, בכלל לא ציפיתי שזו עלולה להיות תגובה אפשרית, הוא שולח לי את הבוהן לתוך העין, דוחף אותי אחורה, בום ובשנייה אחר כך עוד מהלומה. אני עף אחורה. יושב במדרכה, שואל את היס"מניקים למה אתם עושים את זה? למה אתם משתמשים באלימות ככה? חיכיתי שגואטה יירגע ושאלתי אותו את אותן שאלות. הוא אמר לי: 'עוף מפה לפני שעוצר אותך'. הלכתי אחורה. פה נגמר האירוע שלי. בסרטונים אפשר לראות שגם השוטרים היו מופתעים מההתקפה של גואטה, מישהו שם עליו שם יד כי זה לא היה מותאם לווליום של האירוע.
"הדבר הכי חמור לדעתי", ממשיך גרין לתאר, "קרה כשהתקרבתי לאזור ההפגנות של בלפור. ניגשתי למרפסת של הקצינים, קלטתי שם את מפקד המחוז דורון ידיד, צעקתי לכיוונם: "ניסן גואטה קצין אלים". צעקתי שהוא הרביץ לבנות ושילח בהן סוסים. קיבלתי מבט מפחיד מדורון ידיד, מישהו דיבר בקשר ותוך כמה שניות 8 שוטרים קוטפים אותי מתוך הגדר, מחזיקים אותי בצדי הידיים ומושכים אותי לכיוון אגרון, ואומרים לי "לפה אתה לא חוזר". זה לא מידתי. למה? מה עשיתי? כי צעקתי משהו שקרה באמת והיו שם הרבה אנשים ששמעו את זה? 8 בריונים שקוטפים אותי ומרחיקים אותי על הערה כזו זו השתקה. יש מפקד באירוע שאתה מדווח לו על אלימות, וזו התגובה? אם האדם שאמור להיות האדם הכי שקול בסביבה מתנהל ככה אתה מבין מזה שהאלימות מקודשת".
ביום ראשון, יום למחרת האירוע המסופר כאן מתראיין גרין בתקשורת. "שמעתי את הצהרות המשטרה ופשוט לא יכולתי לשתוק". ביום שני בבוקר הוא מקבל טלפון ממשטרת מוריה בטון מאיים, תגיע מיד לחקירה. בהתייעצות עם עורכי דינו הוא מגיע יום למחרת ומגלה שהוא מואשם בארבעה סעיפים: תקיפת שוטר, העלבת שוטר, הפרעה לשוטר והפרעה לסדר הציבורי. "לא יכול להיות שארבע שעות חוקרים אותי כשהטענה היחידה היא שכביכול קראתי לגואטה 'אפס', מה שכמובן לא היה. אגב, על פי בית המשפט זו אפילו לא העלבה. כל הזימון הזה היה מאוד פישי. הציגו סרטון ערוך מאיזה אתר פייק-ניוזי. ביקשו שאחתום על הרחקה למשך 14 יום מבלפור, סירבתי. לא אחתום על משהו שלא עשיתי בשביל שזה ייראה טוב בנרטיב של משטרת ישראל. ביקשו שאחתום על יום אחד ואתייצב לבית המשפט, ובעצת עורכי הדין חתמתי. ופה מגיעים לנקודה האחרונה שמוכיחה שלמשטרה לא היה פה קייס: המשטרה לא הטריחה את עצמה לבוא ביום רביעי לדיון בנושא. ייבשו אותנו שעתיים. הם לא היו מסתכנים בביזוי בית המשפט ובנזיפה, פעם שנייה באותו שבוע". במקביל לזימון שלו לחקירה, הגיש גרין תלונה במח"ש.
7. עכשיו תשאלו את עצמכם באיזו מדינה אתם רוצים לחיות. במדינה שמנסה להלך אימים על אזרח שומר חוק? במדינה שבה נרמסות זכויות אדם – פעם של מתנחלים, פעם של שמאלנים, פעם של חרדים, פעם של אתיופים ופעם של ערבים? אם אני לא מפספסת משהו, התשובה שלכם תהיה לא.
8. יהודה עמיחי אומר שהוא למד לדבר אצל הכאבים שלו. ככה זה בני אדם. רק שכואב לנו, בבשר שלנו, אצל החברים שלנו, אצל "אנשי שלומנו", אנחנו לומדים לדבר. הפה נפתח. הצעקה נצעקת. האלימות פתאום ברורה לנו היטב. ההתייצבות שלנו מולה מקבלת קול. החוכמה מתחילה אחר כך. האם אחרי שלמדנו לדבר נצליח להשתמש ביכולות האלו ששכללנו לא רק עבור עצמנו?
אני יודעת, אני יודעת. חלקכם תקראו לי חנפנית, מצטדקת, טהרנית, כלי שרת בידי השמאל. סבבה, אקשור לעצמי בענווה את כל הכתרים האלו. כל אלו עדיפים עלי עשרת מונים מהעמדה הפבלובית שאליו השיח הציבורי בישראל התדרדר בשנים האחרונות. הלנו או לצרינו. ימין או שמאל. ביבי או רק לא ביבי. נחנקו מזה. הדבר היחיד שהשיח הזה מחזק זה את השיטה. וכפי ששמנו לב בשנה וחצי האחרונות השיטה הזו דפוקה מאוד.
